מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פר' 'וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב', כ"ד טבת תשפ"ג
כבוד ידידיי ומכריי קוראי הגליון מעדני הפרשה והמצפים להקדמה.
במשך השבוע הייתי נודד בדרכים וזה עתה שבתי לביתי ולא היה סיפק בידי להכין גליון חדש להשבוע, ע"כ אצרף גליון של לפני שנתיים, אך את המאמר אכתוב, שלא לאכזב את רוב הציבור.
לפני כארבעים ושתים שנים, כאשר הייתי ילד בן 9, התחלתי להיות בעל קורא, היה בזה הכרח, בהיות שאבי ז"ל שימש כבעל קורא הראשי בשטיבלאך 'זכרון משה', (כמו ברייטשטיין כיום) ומכיון שכבר לקראת 'שביעי' באו מהשטיבל ממול לזרזו כי הס"ת כבר מונח על הבימה ומחכים לו, ע"כ היה מסיים את הקדיש ואני הייתי קורא את פסוקי 'מפטיר' ואת ה'הפטרה' שמותר לקטן לקרא, אך עקב הגובה של הבימה, נאלצתי לעמוד על בהונות רגליי כדי שאוכל לראות את הפסוקים וההפטרה. לכן עשה אבי מגבה קטן מעין תיבה קטנה עם ידית והייתי עומד עליה ומגיע לגובה הנדרש, והייתי מטלטלה עמי ממנין למנין.
בהגיעי לגיל שלש עשרה, התחלתי לקרא בתורה את פרשת השבוע מספר פעמים מדי שבת ופניתי אז אל הראב"ד הגאון הגדול רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל בעל 'אבן ישראל', ששימש גם כרב שכונת 'זכרון משה', ושאלתי אותו האם אפשר ע"פ הלכה, שאחר שקריתי ב' פעמים את כל הפרשה בפני הציבור, אומר את התרגום ובכך אצא ידי חובת 'שנים מקרא ואחד תרגום', או שמא יש חובה לקרא דוקא פסוק בפסוק? הרב ענה לי שאיך שעושים זה בסדר, העיקר שיהיה בתכלית 2 פעמים פרשה ואחד תרגום. ומאז ועד היום, בד"כ זהו סדר השמו"ת שלי.
לפני כחודשיים, ביום השבת של פרשת נח, קראתי בציבור רק פעם אחת באותה שבת, ולכן, אחר התפילה, כאשר אני יושב ומצפה לאורחים שאמורים להגיע לסעודת השבת, בעוד נוו"ב ובתי עומדות במטבח ומכינות את המטעמים לסעודה, ישבתי על הספה בסלון והשלמתי שמו"ת, פסוק ותרגום פסוק ותרגום.
כאשר הגעתי לפסוק 'ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום' חשבתי תוך כדי קריאה, כי המספר 150 דהכא אינו מקרי, שהרי ספר תהילים מכיל 150 פרקים, ויתכן שהמספר 150 מסמל ענין של בקשה ותחנונים וזה בא לרמז כי נח התפלל וביקש שכבר יפסק המבול.
ם
ההשערה שזה קשור למספר 150 התחזקה אצלי, כאשר התחלתי לקרא את הפסוק הבא 'ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה וכו', כביכול תפילתו ובקשתו נתקבלו בזכות תפילתו, (ובאמת יתכן שאמר פרקי תהילים, שהרי אדם הראשון הוא אחד מעשרה מחברי ספר תהילים כדאיתא במדרש).
הרהרתי גם, כי המספר 'חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים', שהוא עשירית של 150 קשור לענין, ובהזדמנות אבאר בעזהי"ת.
המשכתי לעבור על הסדרה, וכעבור שלשה פסוקים שוב כתוב ויחסרו המים מקצה 'חמשים ומאת יום'.
מכיון שהמספר 150 חזר על עצמו שוב, הבזיק במוחי רעיון, לספור את מספר האותיות בין שני הפעמים 'חמשים ומאת יום', דהיינו: מהאות ו' של 'ויזכור אלוקים את נח' עד האות ה' של 'מקצה' (אגב, ה"ו הם 2 האותיות הפנימיות של שם הוי"ה).
עצרתי הקריאה לרגע, והתחלתי לספור, (אציין, כי עקב הרגלי לספור מילים ואותיות, אינני סופר אותיות בודדות אלא סטים של חמישיות), וכאשר הגעתי למילה 'מקצה' והתברר שזה אכן 150 יצאה מפי שאגת התפעלות 'וואו', עד שנוו"ב ובתי באו במרוצה מהמטבח לבדוק על מה השאגה?
סיפרתי להן על הגילוי שזה עתה האיר לי השי"ת, ומרוב התפעלות הן לא האמינו, עד שאף הן עמדו וספרו אות באות, ואף הן נדבקו להתפעלותי על הגילוי הנפלא הזה.
למרות שכעין ענין זה כבר נתחדש בעבר ע"י הגאון המופלא הגה"צ הרב מיכאל בער ווייסמנדל זצ"ל, שגילה את שיטת הדילוגים בתורה, מה שהתפתח היום באופן ממוחשב, כמו"כ הוא גם היה סופר מילים ואותיות, כגון בתחילת פרשת 'ואלה המשפטים' שם נכתב פרשת 'עבד עברי', גילה הרב ווייסמנדל כי באותן פסוקים יש 76 מילים כמנין 'עבד' ו-282 אותיות כמנין 'עברי'. אך לא מצאתי שמישהו ספר מיקום של מילים בחומש או בפרשה, כפי שאציין לקמן.
בעקבות כך, התחלתי לספור ביתר שאת מילים ואותיות בתורה, ונתגלה לפני עולם מפואר של חידושים, שמוכיח, כי המיקום של המילים קשורים לדרשות חז"ל, ואציין דוגמא אחת מפליאה.
הגמ' במס' תענית ה. קובעת כי 'יעקב אבינו לא מת' והגמ' מקשה: והלא הספידו אותו וקברו אותו? ומתרצת הגמ': 'נדמה להם שמת'.
אגב, הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה אומר: שיש אימרה באידיש 'פון א' קושיא שטארבט מען נישט' (מקושיא לא מתים), והראיה היא מדברי חז"ל אלו, שלמרות שיש לך 'קושיא' שהספידו וקברו, זה עדיין לא אומר שהוא אכן מת, דהיינו 'מקושיא לא מתים'.
והגמ' מביאה ראיה מפורסמת לדבריה, 'מקרא אני דורש, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים'.
בתורה מוזכר רק 2 מספרים הקשורים לחיי יעקב, האחת כאשר עמד לפני פרעה ואמר לו שהוא 'בן 130 שנה' (שאז זכה לראות שכל צאצאיו הולכים בדרכו, כולל נכדיו אפרים ומנשה שלא נולדו בסביבתו וממילא יש טעם להזכיר מנין שנותיו) והשניה, בתחילת פרשת ויחי 'ויהיו ימי חייו 147 שנים'.
ספרתי וגיליתי, כי המילה 'זרעו' (מה זרעו בחיים אף הוא בחיים) מופיעה בתורה לראשונה בבריאת היום השלישי (יעקב שלישי שבאבות) ואם תספור מתחילת בראשית, היא המילה ה-130 בתורה, ('אשר זרעו בו על הארץ') ומיד בפסוק שאחריה, היא מופיע בפעם השניה מתחילת התורה ('אשר זרעו בו למינהו') והיא המילה ה-147 מתחילת התורה. עוד נציין, שהיא בפסוק י"ב מתחילת התורה, לרמז על י"ב השבטים שהם הם זרעו בחיים.
איזה דיוק: ביום השלישי, בפסוק הי"ב, במילים 130 ו-147, שהם המספרים שמוזכרים בהקשר לימי חייו, (זרעו בחיים).
הפלא ופלא.
וכעת, אל תתפלאו, מדוע אני חש את עצמי כאחד האנשים המאושרים עלי אדמות.
וכתבתי כל זה, כדי שידעו כל אלו שמסתפקים בקריאת ההקדמה בלבד, ואינם טורחים להיכנס לראות מה כתוב בתוך הגליון, מה הם מפסידים ומפספסים.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.