מאת פישל קדוש
הבלתי ייאמן קורה. איש עם כריזמה של צנון יבש, פאתוס של קרש ישן, כושר נאום של אפליקציה לתרגום אוטומטי, הופך לגיבור העם.
יריב לוין מוכיח כי הדרך לתהילה אינה עוברת בהכרח במחוזות הדראמה, יש כביש עוקף: הגיון, שכל ישר, ענווה ונחישות. צירוף שהופך את ה"אנטי גיבור" האולטימטיבי לתקווה החדשה, בלי לעלות להר הבית, בלי לקלל, בלי עדר של יועצי תדמית.
בסדרת הראיונות ב"עמקי הקליפות" של תקשורת המיינסטרים ותוך שימוש במילים של בית מרקחת, היכה יריב לוין את אהרון ברק שוק על ירך, ובסוף היום הארוך הציגו כזקן אשמאי וסנדק מאפיה שמגונן על מיזם חייו.
רק חבל שלוין לא הולך עד הסוף: אם בין כך סופגים את הנאצות מארגון הפשע של אהרון ברק, למה 61, למה לא לקבוע בפשטות שבג"ץ רק שופט על פי החוק שמחוקקת הכנסת ובזה תם הטקס?
למה לא לקבוע כי פסיקה בניגוד לחוק היא המרדה שדינה -כמו כל המרדה- מאסר 15 שנה?
והעיקר: למה לריב?
לא פשוט יותר להעביר מסר בצינורות המקובלים, כי אם החונטה תעורר בעיות יוטל מס מיוחד על פנסיות תקציביות מ-30 אלף שקל ומעלה, ואז נוכל לחתוך את הדממה שתיווצר במחוזות השמאל בסכין פלסטיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.