משיעור חורש"י של ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק אודות העיתון 'יתד נאמן' סביב פרשיית חיים ולדר
הנביא
אומר באיכה (ד,ה) האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו
אשפתות, האכלים למעדנים היינו אנשים שהיו רגילים במעדנים, והנביא מקונן
שהגיע מצב שנשמו בחוצות שאין להם מה לאכול, והנביא מוסיף האמונים עלי תולע -
תולע היינו משי שעשוי מתולעת, ומשי הוא רך מאוד והיו רגילים להיות לבישים
בבגדי משי שנעים מאוד, ועכשיו אין להם משי, והנביא מקונן שלא רק שאין להם
משי אלא שחבקו אשפתות, ולא שמונחים באשפתות אלא שמחבקים את האשפתות כאילו
שהאשפתות הם משי, שעד לכזה דרגא הגיעו שהם מחבקים את
האשפתות וזה דרגא הרבה יותר גרוע מנשמו בחוצות, זה שמחבקים האשפתות,
כלל
ישראל בשמונים שנים האחרונות, וגם מקודם כשהיו המשכילים שהחריבו כלל ישראל
ועקרו כל חלקה טובה אצל כלל ישראל וכמה אלפי נשמות נפלו על ידם לבאר שחת,
ואחריהם קמו הציונים עם הדרכים שלהם שרצו לעקור את כלל ישראל, ובכל הזמנים
היו כאלו סופרים שהיו כותבים מאמרים ועל ידי כתיבתם הצילו הרבה כגון שהיה
אוריאל צימר שהיה סופר טוב [כיום כמעט שכבר לא מכירים אותו], ואפי' אחריו
היה משה שיינפלד שגם כתב מאמרים קולעים למטרה, ואפי' לאחריהם היו גם כן
ואיני רוצה לנקוב בשמותם של כולם אבל על כל פנים היה מה לראות ולקרות
במאמריהם, אבל לאחרונה נהיה מצב של נשמו בחוצות שאין מי שיכתוב משהו ויאמר
משהו, ולאחרונה הגענו למצב של חבקו אשפתות שאנשים שכופרים בעיקר שאינם
מאמינים שיש רבונו של עולם ואינם מאמינים בשכר ועונש ולוקחים אותם להיות
כותבי המאמרים בעיתון חרדי... ולאחר כך לא מתביישים וגם בוש לא יבשו (עפ"י
ירמיהו ו,טו), וגם בוש לא יבשו ... אדם שבסופו לא השאיר שמץ של ספק שידעו
מה שהוא היה... והראה שהוא אדם שהוא כופר ואינו מאמין בכלל... עם כזה קור
רוח, ולא עסקינן כאן באדם שנטרפה דעתו אלא עם קור רוח כתב מכתב לפני מעשה
התאבדותו, והתאבד בקור רוח ובזה הראה מה שהוא היה... ונעמדים ומספידים אותו
וכותבים עליו שהוא האדם שהביא את הדעת תורה, אתם מבינים מה זה חבקו
אשפתות... חבקו אשפתות זה רק
משל קטן למה שהגענו, אדם שלא השאיר צל של ספק במה שהוא היה...
כשהראו
את המכתב שלו לאיזה פסיכולוג, לא משלנו אלא גוי, והוא אמר שמכתב כזה יכול
לכתוב רק אתאיסט - היינו כופר, שרק כופר יכול לכתוב כזה מכתב, לפני כשש
עשרה או שבע עשרה שנים ישבו פה אצלי פה בשולחן כמה אנשים שאמרו שיש איזה
סופר חדש שכותב ביכלאך ולקחו אותו שיכתוב ביתד, ואיני רוצה לומר כל הפרטים
שדברו אז, אבל אמרו שכל היסוד של מאמריו מגיעים מגוישע שרייבער והוא מכניס
את זה בערמומית לילדים שלנו להשריש בהם דעות כוזבות... ודברו אז שצריך לצאת
נגדו, ואחד כתב אז קונטרס שלם נגדו, ואיני יודע אם כיום אחרי שהיה לו כזה
השפעה אם עדיין מבינים את הבעיה אבל אז זה עשה טרייסטל, הוא עשה קיטנות
לילדים למשך כעשרה ימים ובכל אותן הימים לא היה אף מילה אחת של אידישקייט
אף לא מילה אחת, ואחד שאל אותו על זה למה לא לומדים עם הילדים לפחות איזה
חצי שעה או שעה ואיך הוא לוקח ילדים שלומדים כל השנה בחדר ולמשך עשרה ימים
לא מדברים איתם אף ברעקל אידישקייט, השיב הלץ ההוא 'מה אתם מדברים מה אתם
רוצים הרי צריך אויר, הקיטנה זה אויר וכי אויר גם כן צריך ללמוד
אידישקייט?', וכי צריכים לדבר על אנשים כאלו הרי הם אומרים כבר את הכל,
ואח"כ קם יהודי ואינו מתבייש, יהודי שהוא בן שמונים ויודע ללמוד והוא אומר
הספד על אדם כזה
שהוא זה שהביא את הדעת תורה והוא זה שמסר את הדעת תורה, זה הרי אומר מה כל הדעת תורה שלהם...
וכי
היה אחד שדיבר על זה, היום נהיה כזה מצב שלא איכפת לאף אחד מכל מה שעושים,
זה הרי השאול תחתית אדם כזה שעשה דברים לפני כל עם קהל ועדה, לפחות
שיתביישו ולא יכתבו עליו ולא ידברו ממנו, ובמקום זה כותבים מודעה גדולה
בעיתון וכותבים זכרונו לברכה, ורצו עוד לכתוב זכר צדיק לברכה רק שהיה כותב
אחד שלא הרשה להם, איפה אוחזים כיום? רבונו של עולם!!, אז כשרצו לצאת נגדו
הוא היה כזה ערמומי ואחד שיינע יוד מבני ברק הגיע אלי ואמר לי 'ניין מ'דארף
אין נישט טשעפען וכו', ההוא הוא ראש ישיבה ואיני רוצה לנקוב בשמו, איני
יודע אם אתם מכירים אותו, ואחר כך לקח הכותב הזה כובע ישן ורעקל ישן ונכנס
לר' מיכל יהודה עם בכיות בעינים וביכה לפניו שמה יהיה עם אשתו ועם ילדיו
שימותו מרעב אם יצאו נגדו, ור' מיכל יהודה הרי היה וואוילער יוד ואמר שאינו
מסוגל לצאת כנגדו, וזה היה מעשה שטן...
כל
הענין של כתיבת ספרים ילדים והילדים מתלהבים מזה, למחרת כשהיה את המעשה
הלכתי לטייל פה ברחוב יפו, וניגש אלי יהודי ולא הבנתי בדיוק איזה סוג אדם
הוא שהלך עם כזה מעיל קצר ועם יארמולקה, וניגש אלי ואמר לי 'סליחה אתה לא
מכיר אותי אבל אני יכול לשאול שאלה?', אמרתי לו 'תשאל', ושאל 'מה אומרים
לילדים? הם
קראו את הספרים שלו והם
מתלהבים מזה ומה אומרים להם עכשיו?', השבתי לו שזה היה טעות שהם קראו את
הספרים שלו, ואני לא אומר את זה עכשיו אני כבר אמרתי את זה לפני עשרים שנה,
אבל לא צריך לדבר ולא צריך להגיד להם שום דבר רק תגיד להם שהוא השתגע וזהו
זה אל תדבר על זה, וההוא הוסיף ושאל אבל הם מתחילים לשאול שאלות שאומרים
עליו שהוא עשה ככה וככה, השבתי לו תגיד להם שלא מעניין אותנו מה שכתוב
בעיתונים של החילונים ואנחנו לא מאמין למה שהם כותבים רק תגיד להם שהוא
השתגע, ושאל אולי צריך להוריד לילדים את ההתלהבות מהספרים שלו, אמרתי לו
אבל לא עכשיו, עכשיו לא אבל בהמשך הזמן ודאי שצריך להוריד את ההתלהבות רק
שצריך לדעת איך לעשות את זה, וההוא הלך לו, אתם מבינים רבונו של עולם! זה
הרי שורש פורע ראש ולענה כשחיים עם כאלו ספרים, ואח"כ שואלים למה נגזרים
עלינו כאלו גזירות, אני אומר לכם, איני אוהב לדבר עם הגזמות רק כך קבלתי
שאדם שקורא את היתד ואין לו ביקורת על מה שכתוב שם אסור לשתות מיין שהוא
נוגע בו, וקשה מאוד לעשות ביקורת, כי אז לפני שבע עשרה שנה כשרצו לצאת נגדו
הלך ושינה בערמומית שלו והתחיל
לכתוב בערמומית שלא כל אחד היה יכול להבין מהו הטרייפקייט שבו, הוא היה רשע ערום,
ועוד
תמהים אחר כך על כל הגזירות הנוראות שעושים לנו שרוצים לעקור את זה ואת
זה... והם פוגעים בנו בכל דבר... אם העיתון הזה הוא העיתון של הפרומע יודן
וזה מה שנותן ההשקפה, אז כל הגזירות הנוראות הם רק תוצאה מזה... וכך איתא
בגמ' עבודה זרה (טז,ב) שכשנתפס רבי אליעזר למינות והעלהו לגרדום לידון,
פרש"י שמינין תפסוהו לכופו לעבו"ז וכו', כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו
לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע, רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה
שלימדתני, אמר לו אמור, אמר לו רבי, שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת,
אמר לו עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי
אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו [שהיה מין] אמר לי, כתוב בתורתכם לא תביא אתנן
זונה, מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג, פרש"י לכהן גדול - שפירש מביתו לפני
יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו, ולא אמרתי לו כלום
אמר לי, כך לימדני כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו, ממקום הטנופת
באו למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על
מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך - זו מינות ע"כ הגמ' בעבו"ז, אתם שומעים,
ובמהרש"א שם ביאר שהגם שהמין שאל שאלה ור"א לא ענה לו אבל היה להירחק מיד
ולא לשמוע מה שהמין אומר שכשיש מין צריך לברוח, הרחק מעליה דרכך, ובגלל
שעמד והקשיב ולא ברח, ואע"פ שלא אמר המין דברי מינית אבל הוא שמע דבר שיצא
מפיו של מין ונהנה ועל זה נתפס למינית, כך אמר ר' אליעזר שעל ידי זה נתפס
למינית - שתפסוהו כפוהו לעבודה זרה... כשמדפיסים עיתון ואומרים שזה דעת
תורה, והסופרים שם הם כופרים שאינם מאמינים לא בשכר
ועונש ולא בעולם הבא ולא ברבונו של עולם ולא בשום דבר, וכי תימה הוא שכופין אותנו על כל מיני גזירות...
וכך
פוסק הרמב"ם שספר תורה שכתבו מין, ספר תורה הרי יש איסור של לא תעשון כן
לה' אלה-יכם שאסור לאבד אזכרות, אבל אם מין כתבו לא נתקדש שהרי לא כתבו
לשמה, אבל יש דין ששורפין אותו עם האזכרות שבו ולא רק שהספר תורה פסול,
וז"ל הרמב"ם (יסוה"ת פ"ו ה"ח) כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור
לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות, במה דברים אמורים
בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין
אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא
מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו
כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם. ולא רק שמותר לשרפו אלא מצוה
לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, וזה מיירי בספר תורה
שנכתב בו ממש מה שכתוב בספר תורה שבהיכל אותם מילים כתובים בספר תורה ההוא
ולא שכתובים בו דברי מינית, אבל מכיון שאפיקורס כתבו אז מצוה לשרפו כדי שלא
להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, וכאן מדברים על ספרים של אפיקורסים שיש
בהם דברי אפיקורסות, ואם לא ידעת מזה מקודם אז תלך עכשיו ותצא מחוץ לבית
המדרש ותעשה שריפה גדולה, וכי על זה אין מצוה לשורפו, זה הרי עושה
חורבן גדול,
איך
יכולים אנשים לעמוד ולומר על אדם שרואים שהוא כופר בעיקר ולהגיד עליו
שהאיש הזה הוא זה שהביע את הדעת תורה, איך יכול להיות כזה דבר, יש לי רק
פשט אחד בזה, הבית הלוי כותב על הפסוק (תהלים נ,יח-כ) אם ראית גנב ותרץ עמו
ועם מנאפים חלקך, פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, תשב באחיך תדבר בבן
אמך תתן דופי, והיינו שעושה דברים שסותרים זו את זו, אומר הבית הלוי (פרשת
ויגש) המשך פסוקים הללו הולכים ג"כ על כוונה זו היאך מעשיו סותרים זה את זה
ושניהם הם נוטים רק לצד ואופן הרע שבשניהם, דזהו מאמר הכתובים, אם ראית
גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, תשב באחיך
תדבר בבן אמך תתן דופי, אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך
ואערכה לעיניך. המשך הכתוב אמר אם ראית גנב ותרץ
עמו
דעם הגנב כשיבא לידך אתה ברצון ומקבלו בסבר פנים יפות וגם לא תדבר עליו
רעה ודופי, וכן עם מנאפים תהיה ברצון ותשתתף עמו בעסקך, וזהו היפך התורה
שאה"כ (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ואתה לא עשית כן
רק אתה ברצון ובאהבה עמו, והגם כי הוא חטא גדול עם כל זה יש קצת אמתלא
ותירוץ כאמרם לעולם יהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות וכן אמרו (אבות פ"א
טו) והוה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, וכן אה"כ (תהלים לד) בקש שלום
ורדפהו וכו', וכדומה טענות שיוכל האדם לרמות את עצמו שיש לו קצת תירוצים על
זה, והוסיף הפסוק ואמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי דלהיפך אם ראית
ת"ח תחפש עליו אולי תמצא בו איזו דבר שאינו הגון במעשה הת"ח, והאדם הכשר
תדבר עליו בקביעות ובישיבה ותתן עליו דופי ואז לא יעצרך טענה זו של לעולם
יהיה דעתו של אדם וכדומה מהטענות [ושם אינך אומר לעולם יהיה דעתו שלאדם
מעורבת עם הבריות], וא"כ שני המעשיות שלך הם סותרים זה את זה. והוסיף הכתוב
ואמר אלה עשית והחרשתי דעשית שני ההפכים האלה והחרשתי לך עד עתה, דמית
היות אהיה כמוך, [והבית הלוי אומר כאן דבר נפלא] דכל דרך איש ישר בעיניו
וגם כשהולך בדרך עקלתון יוכל היצה"ר להטעותו כי כן הוא דרך הישר והתורה וכן
הוא רצון ה', וכמו שנתבאר דעל כל אחד יש לו תירוץ דהנכון לעשות כן ומביא
לו עוד ראיות מהפסוקים שכן הנכון להעשות. וכל זה שייך רק במי שכל מעשיו
הולכים כולם בדרך אחד וכולם הם על אופן אחד וגם אם אינה ישרה עכ"ז בעיני
עצמו נראית ישרה. אבל ההולך בדרך תהפוכות היום עושה כך ולמחר עושה ההיפך
ממש והכל נוטים לצד הרע והאיסור וכמו שנתבאר, הרי בע"כ אתה סובר בדעתך
שברצון הבורא יתברך הוא רק כפי מה שתתרצה אתה בו וכל רצונו הוא רק כפי מה
שתרצה אתה, היום אתה רוצה כך תסבור שבזה יתרצה ה' וזהו דרך הישרה, ולמחר
אתה עושה ההיפך ויהיה רצונו ג"כ ההיפך. וזהו שאמר הכתוב דמית היות אהיה
כמוך ואין לי רצון בעצמו חלילה רק כפי מה שאתה תרצה כן ארצה גם אנכי, וזהו
דבר נפלא מה שכותב הבית הלוי, וזהו המצב שהגענו, דעת תורה! מה זה דעת תורה?
מה שאני רוצה זהו דעת תורה!!... הוא מביא את הדעת תורה הליטאי הדיגלאי...
הוא יודע להביא את
זה כמו שצריך הדעת תורה הליטאי הדיגלאי...
כל
החורבן של כלל ישראל היה על ידי הביכלאך הטרייפענע ביכלאך, היו כאלה שכתבו
בפירוש והיו כאלו שלא כתבו בפירוש את כל מגמתם ומזימתם, וכך מחנכים את
הילדים בדרכים שלא תופסים אפילו מה שמכניסים בראש שלהם... בספר חפץ חיים על
התורה מביא בפרשת בראשית ועל דבר הסכנה בקריאת ספרים חצוניים, סיפר [הח"ח]
מה שקרה בבית מדרשו של הגה"צ ר' חיים ליב מישקובסקי זצ"ל הגאב״ד דעיר
סטאוויסק [רבי חיים לייב סטאביסקער], איך שבא להתם הנושא 'חנותו' על כתפו
מעיר לעיר והיה נקרא בפי כל בשם 'פאקענטרעגער', כלומר איש הנושא חבילתו על
שכמו, וכל מיני כלי קודש נמצאים אצלו למכירה, מזוזות, ציצית, סדורים,
תפילין ועוד, דרך הסוחרים הללו ששמים בית הכנסת שבעיר חנותם, ועל השולחן
העומד על יד התנור במערב ביהכנ"ס מניחים סחורתם בעת התפלה, ובאי ביהכנ"ס
קונים מה שלבם חפץ, נגש הרב דמתא הנ״ל אל השולחן הזה, ומבטו נתקל בחבילה של
ספרים חיצוניים, שהיו מפורסמים לספרי מינות בדור העבר, לא התמהמה אף רגע
לקיים את ה'ובערת הרע מקרבך', לקח בעצמו את חבילת הספרים מעל השולחן
והשליכם אל התנור הבוער, נטפל לו החנוני 'אדוני הרב גרם לי הפסד מרובה בסך
של שלשה רובל כסף, מלבד מה שקפח את פרנסתי, כי כלום אוכל לפרנס את ב״ב מן
הפרוטות הקטנות שהנני מרויח ממכירת מזוזה או חבילה של ציצית? עיני נשואות
בעיקר אל הספרים הללו, המשמשים מקור לפרנסתי', נענה לו הרב בלחישה, כי עבור
הספרים הנשרפים ישלם לו ממיטב מכיסו, אולם במה שנוגע לפרנסת ב"ב, אין אדם
רשאי לעשות מסחר בספרי מינות, ועליו לחפש מקור אחר לפרנסתו, ואם איננו יכול
להתפרנס ממסחרו זה, עליו לבקש איזו משרה או עבודה, וגם הרב הבטיח לו עזרתו
בזה, ומכיון ששמע הסוחר מפורש יוצא מפי הרב, כי יהי׳ לו לאחיעזר להשיג
איזו משרה שתפרנסנו בכבוד, הודה לו על טובו והסכימו ביניהם שיבוא מחר
לביהכ"נ אחר התפלה להזכיר להרב לקיים הבטחתו, למחרתו תיכף אחר תפלת שחרית,
נגש החנוני אל הרב, כשזה האחרון היה שקוע בשיחה את שמש ביהכ"נ, להזכירו
לקיים הבטחתו, הרב השיבו כי כבר התחיל בהשתדלותו, ובקש את השמש זה עתה,
להזמין אליו אל ביתו את הכומר, כי דבר נחוץ לו אליו, וקרוב הדבר כי בעזרתו
ישיג משרה הגונה, כיצד? התענה האורח לדעת, כיצד יוכל להושע ע"י כומר? פשוט
הדבר - ענהו הרב - לפני כשבוע ספר לי הכומר, כשנפגשתי אתו ברחוב, כי הגוי
שהיה מצלצל בכל יום בבקר בבית התופת שלו, הלך לעולמו, ואם עדיין אין לו מי
שימלא מקומו, אבקשנו להטיב חסדו ולתת המשרה הזאת על שכמו של כבודו, ויוכל
להתפרנס בכבוד, נבהל האורח וילפת ויאמר אל הרב, כלום חושב אדוני הרב, כי
לעת זקנתי אתמכר להיות סגן לכומר לע"ז?, וע"ז ענהו הרב הגע בעצמך לצלצל
בשביל לעורר את הגוים ללכת לבית אידם אתה מהסס, אבל אם ימכור את ספרי
המינות הללו לילדי ישראל הלא יעורר אותם ללכת לעבוד ע"ז, וכלום רשאי ישראל
לעשות כדבר
הזה?, לצלצל בשביל הגוים אינך רוצה, אבל למכור ספרי מינות לילדי ישראל...
ומביא
שם עוד שהיה הח"ח מספר בשם הג"ר חיים לייב הנ״ל, איך ששאלוהו, כדת מה
להעניש את כורך הספרים בעירו, שהזיד לכרוך ספר משלים של סופר רוסי עם חומש
בראשית בכרך אחד, והגרח"ל ענה לשואליו עד שאתם שואלים אותי על כורך הספרים,
תשאלוני מה לעשות עם אברכי הישיבה הלומדים למודי חול, וכורכים במוחם את
המשלים של הסופר הרוסי עם דיני התורה וסוגיות הש"ס, יחד בכריכה אחת... אם
יש תקנה לספר הכרוך, להפריד
בין הדבקים, אבל כלום תקנה יש לו לזה שכרכם במוחו?...
ומביא
שם עוד דבר נורא בשם החפץ חיים שפעם אמר, כי ספרי מינים עוד גרועים מע"ז
ממש, יען כי הספרים הם בבחינת ע"ז מדברת, וממשיכים את הקוראים לעבדה, ומאוד
היה מצטער על אשר כלל ישראל מוכרח ללמוד מתוך ספרי התנ"ך שנדפס ע"י חברת
מסיתים ומדיחים בלונדון, אפשר להיות ספר תורה שכתוב עם כל ההידורים אבל אם
הסופר הוא מין אזי תשרף הספר תורה כבגמ' גיטין (מה), ובהשפעתו הוציאו הוצאת
טיקוצינסקי את התנ"ך
בהוצאה מיוחדת, וממנו ראו וכן עשו אח"כ מדפיסים אחרים,
וזהו
מה שקוראים הפרומער בלאט, שלוקחים כאלו סופרים, וזהו עוד הדעת תורה...
למעשה עצם הדבר לחנך ילדים בביכלאך שמושכים זה בעצמו הוא דבר נורא, וכי כך
מחנכים ילדים?, היום כשירדתי אחר התפילה ראיתי שהיה איזה ילד עם שקית, הרי
היה אויפרוף בישיבה וזרקו פעקלאך והיה שם איזה ילד 'בריה' שתפס הרבה פעקלאך
והוצרך שקית כדי להניח בהם את הפעקלאך, והסתכלתי על השקית שהיה מחנות של
הוצאת ספרים, כמדומני שהיה מהחנות 'יפה נוף', ויש שם תמונה של ילד וכתוב שם
'אתה קראת לי? אני שקוע בספר מושך...', כלומר אתה יודע למה לא שמעתי בגלל
שאני קורא עכשיו ספר מושך עד שאני לא שומע שקוראים לי, כך היה כתוב על
השקית, 'אתה קראת לי? אני שקוע עכשיו בספר מושך... היום בבוקר כשירדתי
במדריגות אחר התפילה ראיתי ילד עם שקית והסתכלתי מה כתוב על השקית, וכי כך
מחנכים ילדים ואחר כך עוד תומהים כשרואים מה יוצא מהם, בגמ' (סוכה מב,א)
איתא התחיל לדבר מלמדים אותו תורה ציוה לנו משה... ואחר כך לומדים אותם
ללמוד, ונניח שאי אפשר ללמוד כל היום וצריכים לקרוא משהו... כשאני הייתי
ילד בן שש קנה לי אאמו"ר סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא וספר הקבלה להראב"ד
ולמדתי בו מהתחלה עד הסוף, אם ילד צריך לקרוא משהו אז שילמד תנ"ך, שילמד
תנ"ך, ואם לא תנ"ך אז לכל הפחות יקרא סיפורי מעשיות על גדולי ישראל, אבל
ליתן לילדים ביכערס של סופרים, והילד קורא בהם ממש עד שאינו יכול לישן עד
שגמרו כי הם מושכים כל כך, זה בעצמו כבר חורבן אפי' מבלי שיהיה בו
אפיקורסות, זה הרי חורבן בפני עצמו...
הרי
כיום אין אנשים שמבינים, כשהיה הצרה של המשכילים שהיו כותבים כל מיני
מאמרים שונים, ור' אליעזר טעלזער אחז שצריכים להוציא פרומער בלאט, כדי
שיוכלו לכתוב נגד המשכילים, והרי צריך לזה כסף ולכן נסע למינסק לר' וואלף
?זאלבאוויטש? שיתן לו כסף בכדי שיוכל להוציא עיתון, אמר לו ר' וואלף שדבר
כזה צריכים לשאול מר' חיים, שמבלי שר' חיים יתן הסכמתו לזה אסור לעשות כדבר
הזה, ולמעשה ידע ר' וואלף שהגר"ח נמצא אז באיזור ההוא, כי דודי ר' משה
התחתן אז שנעשה חתן אצל ר' אלי [פיינשטיין] פרוזינער, ופרוזנה לא היה רחוק
ממינסק וטעלז היה בליטא שהיה מרחק רב מבריסק, ולכן אמר ר' וואלף לר' אליעזר
שאינו צריך לנסוע רחוק כי ר' חיים נמצא כאן בפרוזנה לשבת שבע ברכות,
[הטעלז'ער מספרים שר' אליעזר היה שם על החתונה, אבל אני שמעתי מאאמו"ר את
הסיפור שלא היה בחתונה רק היה בשבת שבע ברכות, כך אני שמעתי], אמר לו ר'
אליעזר שהרי לא הזמינו ר' חיים ואיך הוא יכול לנסוע, אמר לו ר' וואלף שר'
חיים הרי לא שלח לו הזמנה כי לא חשב שיגיע מטעלז בשביל החתונה אבל אילו היה
יודע שאתה נמצא כאן באיזור הרי בוודאי שהיה מזמין אותך, וממילא אתה מוזמן,
ואכן נסע והיה שם במשך השבת, [ושמעתי את זה מאחד ששמע את זה מזקנו שאכל
שבת שלאחר כך אצל ר' אליעזר טעלזער והוא סיפר את זה, ואמר שבמשך כל השבת
דיבר ר' אליעזר טעלזער אודות ר' חיים], ור' חיים אמר לו אז שעיתון צריך
מבקר ואי אפשר להדפיס עיתון בלי מבקר, ובדורנו ישנם רק שני אנשים שיכולים
להיות מבקרים על עיתון, ר' אלי' חיים מייזל ואני [כך אמר ר' חיים על עצמו],
ר' אלי' חיים הוא כבר זקן מדי, ואני איני רוצה לעשות את זה, וממילא אי
אפשר להדפיס עיתון, אתם מבינים מה שהיה ר' אליעזר טעלזער רצה להדפיס עיתון
ור' אליעזר הרי לא הה לוקח סתם סופרים לכתוב את העיתון, ור' חיים אמר לו
שאי אפשר להדפיס עיתון שעיתון צריך מבקר וישנם רק שני אנשים
בדור שיכולים להיות מבקרים על עיתון, וכי כיום יש בכלל מבקר...
מי
שהולך אתי והולך איתי ועם הפארטיי שלי אז אין נפקא מינה מה שכותב, אז יכול
הוא לכתוב מה שהוא רוצה העיקר שהוא אוחז איתי... ויש רק את האינטרסים של
הפארטיי, ואם יש כבר אנשים גדולים הרי הם מוקפים עם כל מיני שרצים ורמשים,
לזה יש נכד ולזה יש... והם מכניסים רק מה שהם רוצים ומספרים רק מה שהם
רוצים וכך מתנהג כל העולם... יושבים כמה ילדים והם מנהלים את העולם, זה הרי
שרעקליכע וועלט... ויש כאלו שמסכימים
ולמה
בגלל שזה פארטיי ופארטיי כבר מכשיר את הכל... שמעתי מאחד [ואיני רוצה לומר
את שמו] שר' ירוחם אמר לו כשנסע להתחתן במקום אחר לא בפוילין, והוא למד
במיר ולפני החתונה הלך להיפרד מר' ירוחם, אמר לו ר' ירוחם אז אחר שיצא
וקראו בחזרה על שם עירו, 'קובנא'ער, [ר' ירוחם היה קורא את התלמידים שלו
ע"ש עירם, זה לא שם העיר רק אמרתי קובנא כדוגמא] איר פארט דאך אין די
וועלט, זאג איך אייך, צו קיין פארטיי זאלט איר נישט געהערן, פארטיי איז א
פאמפע ס'פאמפעט אויס יראת שמים און ס'בלייבט איבער נאר פארטיי'... כך שמעתי
מאחד שר' ירוחם
אמר לו את זה,
אנשים
חושבים שזה חכמות, אברכים שמתחתנים ויש להם ילדים, ויש כיום רוח שזה הפלג
הליטאי וזה הפלג שלנו וכל מה שהפלג הליטאי שלנו עושה זה כשר וישר... ומה
שאחר שאינו מהפלג שלנו אומר זה לא כשר כי הוא הרי נגד הפלג שלנו...
וכשילדים מתבגרים צריך ליזהר מאוד ולחנכם כמו שצריך ולא לתת להם לקרוא
בעיתונים ואין הכוונה לעיתונים חילוניים, אלא העיתונים החרדים... זה שורש
פורה ראש ולענה... הרי רואים כזה כופר בעיקר והוא הוא זה שכתב את ההשקפה...
ומי שקרא את כל מה שכתב מי יודע מה נכנס לו מזה לראש... ואין נפקא מינה מה
שהוא כתב, הרי אין מה לעשות ואחר כך אומרים מימרות מאלו שהם הגדולים, הרי
אי אפשר לדעת בדיוק מה שסיפרו להם, הוא אמר כך והוא אמר כך, הרי מסובבים
אצלם ילדים שרצים והם מספרים להם מה שהם רוצים, אחד אמר לי שהוא בעצמו נכנס
לר' גרשון [אדלשטיין] וסיפר לו מה שאמרו בשמו, וסיפר לו באריכות על כל
מעשי הסופר הזה, ור' גרשון נבהל מאוד ושאל 'מה? הספידו אותו?!, הרי אסור
להספיד!, מה? הספידו אותו?, אז מה
אמרו עליו?', הרי רואים מזה שיושבים אצלם ילדים ונכדים ומוכרים להם רק מה שהם רוצים...
איך
כותב המלבי"ם בישעיהו (פ"ג א-ח) על הפסוקים כי הנה האדון ה' צבאות מסיר
מירושלים ומיהודה מעשן ומשענה כל משען לחם וכל משען מים, גבור ואיש מלחמה
שופט ונביא וקסם וזקן, שר חמשים ונשוא פנים וחכם חרשים ונבון לחש, ונתתי
נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם, ונגש העם באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן
והנקלה בנכבד. והנביא אומר מה יהיה כשלא יהיו כל אלו, ובגמ' (חגיגה יד,א)
דרשו כל הדברים האלו מה הם, בעלי משנה בעלי מקרא בעלי גמרא וכו' ששמונה עשר
קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה ירהבו
הנער בזקן והנקלה בנכבד, שכשלא יהיו כל אלו אז ונתתי נערים שריהם ותעלולים
ימשלו בם, ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד,
והמלבי"ם שם מפרש דברים נוראים בביאור הכתובים שונתתי נערים הכוונה שנערים
יהיו השרים, ותעלולים הם המדות המגונות והתאוות הרעות, ימשלו בם בהנערים
המושלים [שהמדות המגונות והתאוות מגונות ימשלו בנערים המושלים], באופן שהעם
יהיו משועבדים אל ממשלת נערים אשר הם משועבדים אל תאות לבבם, עד שתאות
הנערים היא תנהיג את ההמון כולו, ובל תחשוב שהעם בעצמו יהיו בעלי נימוס
וא"צ להנהגה [שהרי כל העם יודעים מה לעשות ומה איכפת לנו מה שהנערים עושים,
על זה] אומר שאינו כך, שאתה זה לא ככה, שיתפש איש באחיו בבית אביו, ויאמר
לו, אתה הלא שמלה לך, ואתה לבוש במלבושי כבוד [אתה הרי הולך עם כאלו מלבושי
כבוד מיט אזא שיינע קאפוטע], לך יאתה כי קצין תהיה לנו [קום און ווער א
רב, ווער א רב], ויהי זה לך ולמשפחתך לכבוד, [ואם לא תרצה רק תשב בצד תדע
לך] כי הלא המכשלה הזאת מהעזות והחוצפה המצויה, ורעת ממשלת הנערים, הלא היא
תחת ידך אתה יכול לתקן המכשלה, ואם תמנע מההתמנות הנה ידיך עשו את המכשלה,
ואתה הגורם. ומוסיף המלבי"ם שתפס בדרך הלצה שמלה לך, כאילו מרוב שפלת
האומה יספיק לשיהיה מי שיש לו שמלה, הנכבד ונשוא פנים בעם שלא צריכים לעשות
גרויסע זאכן בכדי להיות קצין אלא אם יש לך שיינע קאפוטע והמבורג וזהו זה
אתה כבר קצין לרוב שפלות העם... ישא ביום ההוא, ישיב לו לאמר לא אהיה חבש
[חובש זה כמו שוטר, ולכאו' הרי אמר לו שיעשה קצין ולמה מחזיר לו שאינו רוצה
להיות חובש ומפרש המלבי"ם] שר"ל הגם שבימים קדומים היה התמנות הקצין כבוד
ותפארת, אז לא היו עזי פנים מצויים, והיה זה שררות, אבל עתה לא קצין אהיה
רק חובש, שוטר החובש ואוסר בבית הסוהר, זאת תהיה מלאכתי עתה, כי רבו
המעיזים [איך וועל מיך דאך דארפן פאטשקען מיט די גאנצע שמוץ... ומה שאתה
אומר לי שהמכשלה תהיה תחת ידך], הרי כי אהיה מוכרח להתבטל עי"כ מכל עסקי,
עד שאח"כ ארד מנכסי, ובביתי אין לחם ואין שמלה, כי אהיה מוכרח לפנות
מכל עסקי אל דין ודברים ומריבות עם, לכן אבקש, לא תשימני קצין עם...
ילדים
צריכים לחנכם בקדושה וכמו שמחנכים ילדים בקטנותם כך הם יוצאים, פעם היו
כאלו שאמרו שצריכים לחנך רק ללימוד התורה ועי"ז כבר יהיה הכל בסדר, אמנם
הרי ישנם רוחות רעות שמנשבים, וזה לא כזה פשוט... נסעתי פעם מבני ברק
לירושלים עם אחד שהיה בעל כשרון עצום עם אייזערנע קאפ [בימים אלו ודאי שהיה
נקרא גאון...], אביו היה רב ליטאי, והליטוואקעס הרי אין להם כ"כ מסורה,
והילדים שלו הלכו טשופיקל על הראש וקליינע פיאות בקיצור שלא חינכו אותם עם
גרויסע גינונים... וחשב שעי"ז כבר מספיק שמחנכם רק לתורה... ואח"כ ראה מה
שיצא
מהם, והוא אמר לי בעצמו שאם היה
צריך להתחיל היום לחנך את ילדיו היה מחנכם באופן אחר, שאז כשהתחיל לחנכם
חשב שלא צריכים לחנך כ"כ והעיקר לחנכם לתורה... אבל אם הייתי מתחיל עכשיו
הייתי מחנכם באופן אחר...
פעם היו ערליכע
בעלי בתים, והגם שלא כולם יכלו ללמוד, ואחד נעשה שוסטער ואחד נעשה
שניידער, אבל לפחות... זקיני הגר"ח כותב במכתב שאסור ללמוד לימודי חול,
והגם שרואים שישנם כאלו בעלי בתים שהם יראי שמים, כותב שם ר' חיים 'הכל
באומנתא דליבא תלי'' שאלו האנשים חינכו אותם אביהם ללמוד, ואמם כשהיתה
מנדנד אותם בעריסתם היתה מנדנד אותם עם הניגון (והתחיל הר"י לשיר) 'אונטער
משה'לעס וויגעלע, שטייט א גאלדענע צוגעלע, די צוגעלע איז געפארן האנדלען,
ראזשינקעס מיט מאנדלען, ראזשינקעס מיט מאנדלען זענען צוקער זיס, משה'לע
וועט זיין געזונט און פריש, ברויט מיט פוטער ארויף שמירן, משה'לען אין חדר
אריינפורן, תורה תורה אין קעפעלע, ?טאטי? מיט ?מיר? אין קעשענע...', והיו
כאלו ששרו בלשון הקודש אז עשו נוסח קצת שונה 'תחת ערס בני, גדי עזים, הגדי
הלך לקנות סחורה, בני ילמד הרבה תורה, שכב בני שכב, תלמד תהיה רב, תהיה רב
עם כל המעלות, תלבש משי תפסוק שאלות, שכב בני שכב תלמד תהיה רב... וכך היו
מחנכים פעם את הילדים, ואלו שלמדו אז אפי' שלא נעשה רבנים רק נעשו
שניידער'ס או שוסטער, אבל אומר הגר"ח שלפחות חינכו אותם ללמוד, וזה נשאר
בתוכם, וכך הוא גם חינך את ילדיו ללימוד התורה, כל אחד לפי דרגתו, אבל זה
מה שהיה מונח בעצמותיו, אבל אם לוקחים ילד משחר ילדותו ומחנכים אותו 'אתה
יודע איך להחזיק את זה? תחזיק את זה ככה', שמחנכים אותו רק איך לשחק
משחקים, אז הוא רואה שהעיקר הוא זה, ומי שלא יודע את זה הוא כבר
אונטערגעשטאנינער, שהעיקר הוא כל השטיות האלה וכל הביכלאך, אז זה מה שנכנס
לו בראשו, וממילא מה שנעשה אצלו העיקר, ואז אפילו כשכבר כן לומד אבל אין
התורה אצלו עיקר, ולכן בימים ההם אפילו מי שלא המשיך ללמוד רק נעשה שוסטער
או שניידער לפחות נשאר ערליכער יוד, ובלילות היה מגיע לבית מדרש וכל אחד
למד, זה למד שיעור חיי עולם, וזה למד שיעור עין יעקב, וזה למד שיעור
משניות, ומי שידע יותר היה לומד דף גמרא, הם היו ערליכע יודן, והוא גם חינך
את בניו על זה הדרך והיה שר לו 'תלמד תהיה רב' הגם שהוא בעצמו היה
שניידער... אבל כשמחנכים את הבנים עם כל הנארישקייטן ועם כל הביכלאך ובפרט
שהסופרים הם עוד אפיקורסים, אז מה יוצא מזה... זה הרי באומנתא
דליבא תלי'...
ס'געווארן
עפעס אן אנשוקעניש, מאז שעזבו את התורה נעשה כזה דבר של 'דעת תורה', פעם
לפני כששים שבעים שנה לא היה כזה ווארט של 'דעת תורה' בכלל, רק מאז שהתחילו
לומר ההיפוך של התורה נעשה כזה דבר 'דעת תורה', וכולם צריכים לנדנד בראשם
ולהסכים בגלל שזה אמר וזה אמר, ובפרט שהם בכלל לא אמרו... כשמנחכים ילדים
צריך לדעת טוב טוב איך לחנך אותם... מי שמחנך את הילדים עם כאלו ביכלאך ומי
שיש לו את הביכלאך מכאלו אנשים צריך לצאת ולעשות שריפה גדולה באמצע הרחוב
ואולי כך יועיל להראות לילדים איך שצריך להתנהג, איך אמר אחד מהגרויסע
רבי'ס 'ס'איז נאכנישט באשאפן געווארן די זייף וואס קען רייניגן די מינות
וואס גייט אריין
אין קאפ'...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.