רגעים של השבוע - פרשת בהר (ובארץ ישראל: פרשת בחוקותי)
הריקוד המפתיע / מתכננים ומומחים רק אלו חיים את השטח / שייע גוזז לשייעל'ה / אבא מסתכל מהשמים
א. אשרי משכיל אל דל
באווירה הקסומה והמיוחדת במושב מירון, על רקע צלילי המנגינות העריבות הנשמעים ממרומי ההר, ישבנו כמה ידידים קרובים, ואחד מהם שיתף בסיפור טרי שקרה לבן משפחתו: לפני תקופה קצרה, עבר יהודי יקר במיוחד ניתוח מורכב, שבסופו של דבר כרתו לו רח"ל חלק מרגלו בכדי להציל את חייו. עברו מאז מספר שבועות, והוא התקשה נפשית להתאושש ממצבו. והנה הגיע היום בו נערכה שמחה בין צאצאיו, אך הוא שוכב ללא חשק ורצון לקום ממיטתו ולנסוע להשתתף באירוע. לפתע נשמעות דפיקות בדלת, ומאן דהוא מבקש להיכנס ולדבר איתו, בטענה כי רב חשוב ונודע שלח אותו אליו.
לאחר שאושרה כניסתו, נכנס האיש פנימה, וללא אומר ודברים החל לרקוד במשך כמה דקות. בעל הבית ששכב במיטתו התקשה להבין את פשר הביקור הבהול, ובמיוחד על הריקוד המוזר, והאורח בתגובה, כאילו רק חיכה לשאלה, הרים את שולי מכנסיו. תחתיהם התגלו שתי פרוטזות...
יותר מזה לא היה צריך השוכב במיטה. הוא הודה בלבביות לאורח הבלתי צפוי, ופנה לאשתו: "הזמיני בבקשה מונית". התלבש חגיגית, ושניהם יצאו להשתתף בשמחה המשפחתית, שהייתה תחילת תהליך שיקומו הנפשי, מתוך הבנה שאפשר וצריכים להתגבר על כל התמודדות קשה, זה אפשרי, ותלוי רק ברצון ובאמונה הפנימית.
נפלא היה לשמוע סיפור כה מיוחד, על חכמתו של אותו רב, כיצד הצליח לפעול באהבת ישראל הדרושה בכלל, ובמיוחד בתקופתנו - ימי ספירת העומר.
ב. סוף מעשה במחשבה תחילה
לא צריך להיות מלומד גדול או מומחה מיוחד, כדי לראות מקומות שתוכננו ועוצבו על-ידי אנשים שחיים את המקום מקרוב, ומכירים את כל הניואנסים לפרטיהם.
רק לשם דוגמה: לא פעם אני נכנס לבית כנסת כלשהו, ובמבט חטוף אפשר להבין מיד אם מתכנן המקום היה יהודי המתפלל באופן קבוע בבית כנסת, או כזה שאומנם למד הרבה לתואר הנכסף, אך לא חי את השטח ולא מכיר את הצרכים לפרטי פרטיו. הוא לא יבין החשיבות של כיור לנטילת ידיים בסמוך לכניסה לנוחות המתפללים, כדי שיוכלו ליטול ידיים לפני כל תפילה כפי שההלכה קובעת. לקבוע מקום נוח לתליית לוח מודעות לזמני התפילה, העמדת ארונות עם סידורים מיד לאחר הכניסה, תאורה נכונה ללומדים הרבים במשך שעות היום, פינת קפה במקום נוח, ועוד ועוד.
בכל זה נזכרתי אתמול, כשהייתי עד לקריסה הגדולה במירון בל"ג בעומר. המחסומים נפרצו, הגדרות נפלו, וכל הסדר עליו עמלו בחודש האחרון התפוגג לו תוך כמה דקות.
הכוונות היו טובות, התקציבים גדלו לאין ערוך, אבל במקום לקחת אנשים מהשטח, אלו שמירון זורם בעורקיהם כבר עשרות שנים - לקחו מומחים לאירועים מסוג אחר, פרויקטורים המתאימים לאוכלוסיה אחרת, והפיצוץ היה רשום מראש.
בתקווה שמי שהיה צריך ללמוד את הלקח, למד ויפנים, ולשנה הבאה כבר ינהגו אחרת, באופן מקצועי ואמיתי באמת.
ג. גדולה הכנסת אורחים
"כשזכיתי להיות בארצנו הקדושה תובב"א, והייתי - כפי הביטוי היהדותי החסידי שבארץ ישראל - אצל הרשב"י ואצל בעלי ה'אידרא קדישא' שמעתי אומרים: מירון הוא אוהל שמח. כשבאים למירון הופכים להיות חזקים יותר", כך כתב הרבי הריי"צ, ועוד כתב: "כי שמע במירון את הביטוי: רשב"י הוא רבי שמח"....
אחד הדברים המשמחים הוא ללא ספק מזון ושתייה. מזה דורות רבים, אוכל ומירון משולבים יחד, כאשר בכל דור עמדו אנשי חסד, ובמסירות נפלאה מאכילים את העולים המגיעים מכל קצווי תבל.
עברתי בין הדרכים והשבילים המובילים למעלה הר מירון, וכמו בכל שנה מזה עשרות שנים, לבי עולה על גדותיו מהתרגשות לראות את השפע, את האיכות העולה משנה לשנה, את הגיוון וההשקעה המיוחדת.
שמחת רשב"י במלוא תפארתה, שאין דומה לה בשום מקום בעולם.
ולתמונות השבוע שלי: 'אפשערניש' במירון
ככל שזכור לי, הרי שעד לפני מספר שנים, ההורים שהיו מביאים למירון את ילדיהם בני ה-3, ילדי החאלאקע לתספורת ראשונה, היו עושים זאת ביום ל"ג בעומר עצמו. הציבור ב"ה הולך וגדל בלעה"ר, ועם הזמן כבר יש המקדימים ובאים בלילה הקודם, ומיד לאחר הדלקת המדורה על גג ציון רבי שמעון בר יוחאי, שולפים ההורים את המספריים, ומכבדים את בני המשפחה וידידים מסביב בקיום המנהג הקדום של התחלת תספורת הבן רק מגיל 3, והשמחה רבה.
והנה פגשתי את בן אחי, המחזיק בבנו הבכור כשהוא חבוש ב'שטריימל' זעיר שהותאם לו במיוחד, ולבוש בחליפה יפה. והוא מכבדני בגזיזת שיערו. שייעל'ה שמו של האחיין המתוק. אח נוסף לוקח את הטלפון שלי ומנציח את הרגע המרגש.
אמש, כבר מוצאי ל"ג בעומר, ואני שוב על גג הציון. הפעם פוגש את אחד הדודים שלי, רוקד בהתרגשות רבה במעגל קטן, שבמרכזו שני אנשים מבוגרים יחסית, הלבושים בגדי חג ומחזיקים יחד חתן חאלאקע יפה תואר. 'זה אחיין של אשתי. אביו הוא אחד מ-45 ההרוגים באסון שקרה כאן לידינו בשנה שעברה, ואלו שני הסבים הרוקדים איתו, עם היתום הקטן".
הרמתי עיניי לשמים, ניצוצות של אש לכבודו של רשב"י עלו מעלה-מעלה יחד עם העשן התמיר. אומנם חיפשתי ולא מצאתי, אבל בטוחני כי האבא הצעיר מביט ממעל, מרעיף טללי ברכות ומתחנן לפני כסא הכבוד לתחיית המתים בגאולה השלמה והאמיתית.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.