מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
עש"ק אמור / בהר תשפ"ב.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
לפני כשלש שנים, נקלעתי יום אחד לתפילת מנחה בשכונת 'וועסט-גייט' בלייקווד, ובצאתי מהשטיבל, נתקלתי כרגיל, בשולחן עם ההכרזות של המגביות הנערכות מדי יום בבתי הכנסת ורק התוכן מתחלף, הפעם הכותרת על השלט היתה 'מגבית עורה' ('עורה' הוא ארגון העוסק בקירוב רחוקים).
(תמיד במקרה כזה אני נזכר במישהו, שבן משפחתו נפל למשכב וכאשר חליו נתגבר, תלה ב'זכרון משה' שלטים 'הכונו לזעקת האלמנה'...)
הושטתי יד לארנק וניגשתי כהרגלי להושיט להם את שטר הדולר שמכריז 'בה' מבטחנו' והופתעתי כאשר האיש שישב שם אמר לי כי הוא אינו אוסף כסף, והחווה באצבעו כלפי ה'באנער' הענק שהכריז את מטרת ה'מגבית', רק אז הבחנתי, שאכן אין מכשיר אשראי על השולחן.
קריאת האנגלית שלי רחוקה מלהיות מושלמת, בזמן שאני קורא עמוד אחד באנגלית אני יכול לקרא חוברת שלימה בלשה"ק (גם לקרא אידיש, אני שובר את השיניים), אך סקרנותי התעוררה בי, איזה מן סוג מגבית זו בלי לבקש כסף? איפה העוקץ?
במקום לקרא ולבזבז את הזמן ולשבור את השיניים, ניגשתי אל היושב שם ושאלתי לפשר המגבית?
האיש הסביר לי כי זה מגבית של 'זמן', הם משדכים בין אברכים המוכנים להקדיש מזמנם חצי שעה בשבוע כדי ללמוד עם אנשים שהחלו להתעניין ו/או להתחזק ביהדות וזקוקים לחברותא, והמגבית הוא 'מגבית זמן' של חצאי שעה. (כדי לעודד את המתחזקים, הם מציעים להם הטבות, סיוע בתשלום 'שכר לימוד' לבתי החינוך לילדיהם וכדומה).
שמעתי, התפעלתי, אך הסברתי לו כי האנגלית שלי עדיין לא מספיק מהוקצעת שאוכל ללמוד דרך הטלפון, (בניגוד לשיעורים חיים, שם תנועות הידיים וההבעות מסייעות להבנה), אך לא רק שהוא לא הניח לי, אלא שקפץ על המציאה, 'יש לנו צורך דחוף בדוברי עברית, אמר. 'אנגלית יש לנו מבחר גדול, אך עברית, הביקוש רב על ההיצע'.
הוא לא שאל אם אני מסכים, רק הושיט לי 'דף קשר' ויחד מילאנו את השאלון ולמחרת קיבלתי טלפון מ'רכז שטח' ועברתי תשאול התאמה ועוד באותו יום חוברתי לחברותא ללמוד אחת בשבוע דרך הטלפון, האיש יודע כבר את הבסיס ואנו לומדים בד"כ שיעור אוהחה"ק בליל שישי.
עברה שנה והם פנו אלי וסיפרו לי בשמחה כי הביקוש גובר ואם אני מוכן לקבל חברותא נוספת, הסכמתי, אך הפעם הסיפור שונה, האיש אינו יודע מאומה, הוא מספר לי, כי בתו הולכת לבי"ס של חב"ד והוא מתבייש מפניה, שהוא לא יודע כלום.
התחלתי מהבסיס, ממש מ'מודה אני' ובריאת העולם, דרך האבות הק' ויציאת מצרים, ודוקא ממנו אני נהנה, כי כל הדברים האלו שהם כל כך פשוטים וברורים בליבנו, כאשר אתה צריך ללמד את זה לאיש מבוגר, שגם שואל שאלות ורוצה להבין, זה נהיה אטרקטיבי, ממש מאתגר.
חבר מביא חבר, כך נוצר, שלקראת יום העצמאות הם ביקשו שאמסור שיעור בזום לקבוצה של דוברי עברית, אמרתי, שבמקום שיעור נערוך דו שיח בזום, הם ישאלו ואשתדל לענות בעזהי"ת.
קודם שפתחתי דבריי, דיסקסו החברה על הטבח באלעד וכל אחד הביע את כעסו ורתחתו על הרוצחים הברברים שאין להם לב וכו'.
פתחתי דבריי בענייני הפרשה משולב בעניינא דיומא, אמרתי להם מה ששמעתי מדי שנה מאבי ז"ל, שבפר' אמור כתוב כל חגי השנה, והיכן מרומז החג ה'ישראלי' שהגו הוגי המדינה?, אכן, מיד אחר כל החגים, בסוף הפרשה מסופר על 'בן הישראלית' שקילל...
סיפרתי להם מהמושג: 'לית מילתא דלא רמיזי באורייתא', ואכן, בסוגיא דנן יש רמז אקטואלי, שהרי איש הישראלי, שם אמו 'שלומית בת דברי', שהיה מדבר תמיד בענין 'שלום', שפתרון הסכסוך בארץ זה לעשות 'שלום' אך סופו היה 'וירגמו אותו אבן', לא שלום כי אם סקילה ומיתה משונה.
ציטטתי להם אימרה שאמר שמעון פרס: מה שהערבים רוצים לעשות, זה לא: 'שלום עִם ישראל' אלא 'שלום על ישראל', אך האמת היא ש'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל', וכל שלום אחר לא יוכל להתהוות.
שאל אחד המשתתפים: מה ההבדל בין 'שלום עלינו' לבין 'ועל כל ישראל'? הרי 'עלינו' הכוונה היא ל'כל ישראל'?
הופתעתי מהקושיא, ערכתי חשבון מהיר, שכבר אמרתי פיסקא זו למעלה מ-50 אלף פעם (3 תפילות ביום זה יותר מ-1000 פעם בשנה פלוס קדישים) ואף פעם לא חשבתי על זה? נתתי לו קומפלימנט על הקושיא ואמרתי שאחשוב על כך ואולי מהמשך הדברים יתורץ.
עברתי לאקטואליה בענין הטבח באלעד: במחשבה נכונה, אין להאשים את בני ישמעאל, (רחש זעם נשמע ברקע) המשכתי: כשם שאין להאשים את הדב והנמר על שטרפו שה או אדם, כי זה מהותם, ועל בני ישמעאל נאמר 'והוא יהיה פרא אדם' וידוע מהרב מבריסק שהקשה, שהרי בלשון הקודש העצם הוא לפני התואר, כמו 'אדם טוב' 'אדם רע', לפי"ז היה צריך לכתוב 'אדם פרא'? ותירץ, שאצלם, ה'פרה' הוא העצם והמהות, וה'אדם' הוא התואר, דהיינו: 'פרא' בדמות 'אדם'.
אבי ז"ל היה אומר: עה"פ 'שבו לכם פה עם החמור' דרשו חז"ל שבני ישמעאל הם 'עם הדומה לחמור', ודרכו של החמור להישמע לבעליו רק כאשר מכים אותו וצועקים עליו, ורק את השפה הזו הוא מבין.
סיפרתי גם את הסיפור הידוע של ר' משה בלוי והנהג מונית הערבי שעצר באמצע הדרך לחיפה ודרש יותר כסף ממה שסוכם מראש, הנוסעים ניסו להתווכח ולשכנע, ר' משה הפליק לו סטירה מהדהדת בפרצוף והנהג נתן גז והמשיך בנסיעה בכניעה, הסביר להם ר' משה: אתם דיברתם בשפה שלנו, הוא לא מבין את זה, אני דיברתי ערבית, זו השפה שלו.
אז מי כן אשם? ומה הפתרון? גם זה מרומז בתחילת הפרשה הבאה (שקוראים השבוע בארץ ישראל).
ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח' ומיד בפסוק שאחריו מוסיפה התורה גם ברכת השפע 'ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה'.
רואים אנו כי ברכת השפע נכתבה רק פעם אחת אך ה'וישבתם לבטח' נכתבה פעמיים, ו'דבר ששנה הכתוב לא שנה אלא לעכב', ללמדנו כי הישיבה לבטח תלויה בשמירת חוקי ומשפטי ה', ואם אין שמירת התורה והמצוות, אין בטחון, והא בהא תליא, משא"כ שפע כלכלי, שארץ הקודש מניבה פירותיה לבני ישראל בכל מצב.
ציטטתי להם את סיפורו של חזקיהו המלך וסנחריב הרשע מגמ' בסנהדרין צד: כשסנחריב הרשע צר על ירושלים, עם לא פחות מ-180 אלף ראשי גייסות, גם אם בכל גיס היה רק 10 חיילים זה קרוב ל-2 מליון חיילים.
'מה עשה חזקיהו המלך? נעץ חרב על פתח ביהמ"ד ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה'.
אחד מהם התקומם: ממתי יש חיוב עונש מוות על מי שאינו עוסק בתורה?
והשני שאל: למה נעץ את החרב בפתח בית המדרש? היה צריך לנעוץ אותו בדיזנגוף או בבן יהודה?
נגיע לזה, הרגעתי, מעניין אתכם מה היה הסוף? בטח, רעמו כולם מתוך מתח.
כהבטחת התורה! עניתי: חזקיהו הצדיק הלך להקריב קרבן פסח ולערוך את 'הסדר' במנוחת הנפש והקב"ה שלח מלאך שקטל את כל 180 אלף ראשי הגייסות וסנחריב נחל את מפלת חייו ובדרך חזור בניו רצחוהו.
שאל אותי אחד השומעים: זאת אומרת, שאין מנוס ואין פתרון, שהרי לצערנו יש כל כך הרבה יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ובבתי הספר הכלליים מחנכים לכפירה ולעקירת התורה לבלתי הזכיר שם ה', ומקדשים כל סחי וכל מאוס כגרועים שבאומות והתוצאות בהתאם, ה'לנצח תאכל חרב'? ומה בידינו לעשות?
ומישהו אחר שאל: הלא 2 פיגועים קשים בחודש האחרון היו בבני ברק ובאלעד ונעקדו שומרי תורה ומצוות, ומי לא זוכר את הפיגוע בקו 2, בדרך חזור מהכותל המערבי בו נספו יותר מעשרים קדושים, נשים ותינוקות יראים ושלמים ועוד הרבה כהנה? והרי אנו הנאמנים לדבר ה' משתדלים לקיים תורה ומצוות? ולמה אירע לנו זאת למרות הבטחת התורה?
עניתי להם, כי לצערנו האשמה בחלקה תלויה בנו, שכשם שעל בני ישראל מוטל החוב להיות 'אור לגויים' כך מוטל על שומרי התורה להיות 'אור ליהודים', וכאשר יהודי שומר תו"מ מתנהג באופן שאינו ראוי, בדברים של דרך ארץ, ומחלוקות מתרבות בישראל, וקהילות משמיצות זו את זו, כל זה, גורם ליהודי שאינו שומר תו"מ לומר 'פלוני שלומד תורה עשה כזאת' ואם היינו מושלמים כמו שצריך, והיינו נר מאיר כמגדלור, היתה השלהבת עולה מאליה וכל העם היו שבים אל ה', והמיעוט הערב רב היה בטל ברוב והיינו זוכים לברכת 'וישבתם לבטח'.
לצערי, הם הסכימו איתי, ואף הודו, כי השנאה לדת מצידם, פחתה כאשר היגרו לחו"ל, שם יש פחות חיכוכים עם החרדים ואדרבה וד"ל.
סיימתי דבריי: לפי דברים אלו, יובן, מהיכן פסק חזקיהו שמי שאינו עוסק בתורה חייב מיתה? ולמה נעץ בביהמ"ד ולא ברחוב? כי במצב הבטחוני שהשתרר אז, הבין חזקיהו כי רק תורה ומצוות בידם להציל והמבטלה יש לו דין רודף, ונעץ החרב בביהמ"ד דוקא, שאם אנו נתחזק כהוגן, ממילא נאיר החוצה והכלל ישובו אל ה'.
ובזה גם יתורץ מה שהקשית בענין 'עושה שלום במרומיו, שאם אנו נעשה את חלקינו כדבעי, אזי 'יעשה שלום עלינו', ומאיתנו תצא הבשורה ויהיה גם שלום 'על כל ישראל'. אמן, כי"ר.
נ. ב. ידוע כי סיפור הרשב"י במערה הוא בשבת ל"ג, רמז לל"ג בעומר. ושם היא המימרא הל"ג בש"ס משמיה דרבי שמעון.
גיליתי פרט מעניין נוסף, נחשו בכמה פסוקים בתנ"ך מוזכר המילה 'שמעון', מסתמא ניחשתם... תדפיסו את הגליון ותגלו עוד מספר דוגמאות כיוצא בזה.
בברכת שבת שלום ומבורך
ושפע ישועות בזכות הרשב"י
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.