פרשתנו מתחילה בפסוק "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". המדרש (ויקרא רבה לה, א) מקשר פסוק זה לפסוק בתהלים (קיט, נט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" - אמר דוד, רבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, זה שכתוב 'ואשיבה רגלי אל עדותיך'".
מסביר על כך ה'שפת אמת' זי"ע (בחקותי תרל"ב) בשם זקנו ה'חידושי הרי"מ' זי"ע, על פי המשנה (אבות ה, יט) "אם אין לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני". וזה לשונו: "שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקנו רק הוא רק בשעה זו, ואף על פי כן, העיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל".
היינו, דוד המלך חישב דרכיו, עשה חשבון נפש פנימי איך יכול הוא לתקן את מעשיו ואיך להביא את הבריאה לשלמותה באותו היום. לאחר התיקון האישי שעשה, קישר את עצמו חזרה לכלל ישראל בבית הכנסת ובבית המדרש ששם הוא מקום אסיפת רבים ולא מקום היחיד.
כלומר, הסדר הנכון של עבודת האדם את בוראו הוא, שצריך בראשונה לברר, לגלות ולהכיר את נקודת עצמו המיוחדת רק לו, היינו- כשרונותיו, יכולותיו, מעלותיו ומתוך כך לחבר אותן אל כלל ישראל, שישתמש האדם בכוחות חייו עבור כלל האומה.
ניתן להגיע להתקשרות עם כלל ישראל רק כשמקדים לכך את עבודתו הפרטית, שחוקר מיהו ומה בא לעשות בזה העולם, מה תפקידו ומה ה"דבר היקר שיש בו ושאין בחברו" (ליקוטי מוהר"ן חלק א, תורה לד). מתוך כך יכול להביא ברכה לכלל ולהשלים את היצירה האלוקית ('רזי לי' לצדיק הרב יעקב משה חרל"פ זי"ע).
ספירת העומר היא עבודת הפרט, כל אחד לעצמו, כפי שדורשים חז"ל (זוהר חלק ג דף צז ע"א) את הפסוק (ויקרא, כג, טו) "וספרתם לכם - לעצמכם".
על כך כותב רבי נתן מברסלב זי"ע (ליקוטי הלכות פסח, ט): "וזהו 'לכם לעצמכם' דייקא, שכל אחד צריך לספור ספירת העומר לעצמו כפי מה שהוא, ולא יפול בדעתו מחמת שנדמה לו שחבריו בני גילו טובים ממנו הרבה, כי אין אדם דומה לחברו כלל. וכן כל אדם שרוצה לצאת מטומאתו וזוהמתו שזה בחינת ספירת העומר, צריך לספור הימים לעצמו דייקא".
במעשה המפורסם של רבנו נחמן מברסלב זי"ע בסיפורי מעשיות מעשה 'מחכם ותם', מתאר רבנו הקדוש את 'התם' שהיה סנדלר, למרות שהיה לו שכל פשוט ולא היה כשרוני במיוחד היה שמח בחלקו, וכל פעם שאשתו התלוננה ושאלה אותו למה סנדלרים אחרים מרוויחים סכום יותר גבוה ממנו, ענה לה "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ועוד, למה לנו לדבר מאחרים".
כותב רבי נתן: "והבן, כי במעשה הזאת מבינים רוב העולם כמה דברים הנוגעים לעבודת השם יתברך, וצריכין לדקדק בכל המעשה, לקחת לעצמו מוסר ועצות מדברי התם ולילך בדרכיו ולהיות בשמחה תמיד, ואל יבלבל אותו העולם כלל, ואפילו חבריו שזוכין לתפילה ועבודה הרבה יותר ממנו, אף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל, רק יהיה בשמחה תמיד בכל נקודה ונקודה טובה שמרוויח בתפילתו ועבודתו איך שהוא, עיין שם בהמעשה ותבין".
ימים אלו הם ימי ספירת העומר והכנה לקבלת התורה בשבועות. ספירת העומר היא כנגד עבודת היחיד, תיקון הפרט כנ"ל. ולעומתה, קבלת התורה מסמלת את כלליות עם ישראל. האחדות היא התנאי לקבלת התורה, כפי שמסביר רש"י את הפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב) "כאיש אחד בלב אחד".
מכל זאת למדים אנו, שהדרך לקבלת התורה בשלמות עם כלל האומה הישראלית בשבועות, חייבת לעבור דרך תיקון ובירור האדם הפרטי בימי ספירת העומר.
אנו נמצאים ביום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע. ידוע הפתגם החסידי המתאר את האווירה השורה בציון הקדוש "בפנים המערה היא הרגשת יום כיפור, ובחוץ הוא שמחת תורה".
ניתן לומר שבל"ג בעומר יש את אלו שתי העבודות בעת ובעונה אחת: עבודת היחיד - בתוך המערה יש התכנסות פנימה לחשבון נפש, תפילות ותיקון אישי, ולאחריו יש המשכיות לעבודת הציבור - חיבור לכלל ישראל בשמחת גילוי סתרי תורה מתוך שירה וריקודים, כפי שרואים בחוש את כל עם ישראל בתפארתו, כל הזרמים, החוגים והעדות באחדות נפלאה, וכבר התבטא הרב הקדוש רבי אהרון מקרלין זי"ע "כשם שהקב"ה לכל, כך רבי שמעון בר יוחאי לכל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.