אליהו הומינר, תלמיד ישיבה שניצל באסון מעיד בפני הוועדה:
הגעתי עם חברים למדרגות של גשר דב (המעבר בו התרחש האסון) והיו שם שני שערים ונכנסו אחד אחד. בעלייה היה עומס נורמלי. הגענו לתחילת הרחבה ראינו את ההדלקה, הרגשנו שממש צפוף, התלבטנו אם לרדת או לא
הומינר: ראינו מישהו עם כמה ילדים שמתקשה לצאת ואמרנו נעזור לו לצאת. התחלנו את הירידה. החבר היה עם האבא ואנחנו אחריו. הרגשנו ממש לחץ וצפיפות. היה לחץ אדיר. אנשים היו אחד על השני, הרגליים היו באוויר מרוב לחץ, נוסעים בזרם. קצת לפני הסיבוב החבר שהיה מקדימה צעק שנעצור כי מסוכן
הומינר: ניסינו לעצור ולא הצלחנו ואז ראינו בצד שמאל מתחילים ליפול אנשים. המשכנו לרדת ראיתי אנשים לפניי נופלים. ניסיתי לעצור וראיתי שאין סיכוי ונפלתי עליהם. הבנתי שהולכים לרמוס אותי, אנשים אחרים נשכבו עליי. אנשים ניסו למשוך אותי החוצה ולא הצליחו. הרגשתי איך הלחץ עליי גובר
הומינר: ניסיתי לקחת אוויר בכוח ולא היה איך להכניס. הרבה זמן הייתי שם, הקאתי. הרגשתי שזה הסוף. אנשים צעקו שמע ישראל, חלק הפסיקו באמצע. הגיעו שוטרים, הרחבה התחילה להתפנות. אחרי איזה רבע שעה הרגשתי שהלחץ מאחורה משתחרר. איש של איחוד הצלה הגיע ומשך אותי החוצה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.