רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 10 באוקטובר 2021

"קשה כיום מעשה העגל"

 

מאת: חרדי בעולמו

 

'מגיב' יקר העלה כאן שאלות קשות, שמלכתחילה לא הייתי בוחר לכתוב עליהן, אבל משעלו לא ירדו ומן הראוי לנסות לבאר קצת הדברים.

ראשית, צריך לשים לב שהדברים תמוהים כשלעצמם (שיעמדו ב"ש על ב"ה בחרבות ורומחים?? והרי אע"פ שנחלקו וכו', ''חיבה ורעות נוהגים זה בזה''??) ומתמיהים (שמחטף אלים שכזה יהפוך לאבן דרך ולדברים שאי אפשר לבטלם (ר"מ ממרים פ"ב ה"ג). עד ש''אפילו אם יבואו אליהו ובית דינו, אין שומעין לו'' (ע"ז,לו.)?? . לפי תירוץ אחד בתוס' דווקא משום 'שעמדה להם בנפשותיהם, בחרב ורומח', אי אפשר לבטלם!) וברור שהדברים צריכים ביאור - ולא להסיק שמושחתים היו (כמו חכ"י ומרבני דורנו) ח"ו וח"ו להעלות על הדעת דברים כאלו.

עד כדי ברור הדבר שאי אפשר לקבל הדברים כפשוטם, עד שהרמב"ם, שהיה מרחיק כל דבר שלא התיישב עם השכל, ואפילו במה שנכתב במפורש בתורה (דוגמת שיחת אתון, שכמדוני שבדורנו רוב הציבור דווקא כן מקבל אותו כפשוטו), דרש אותו כנבואה או משל וכדו' (ואכמ"ל) ובדברי חז"ל, כשנכתבו דברים שאינם מסתברים לו, פשוט התעלם מהם (כמו שאנחנו עושים לגבי 'איסור זוגות', למשל), כאן בחר לכתוב היפך בבלי וירושלמי מפורשים-לכאורה וכתב  (בפיהמ"ש שבת פ"א מ"ד) שבאותו מעמד היו כל חכמי ישראל הראויים להורות. ב'קרבן העדה', אכן תמה עליו מהירושלמי. עד כך קשה, שהרב יצחק אייזיק הלוי, חרג מתחומו והציע (ב'דורות ראשונים' ח"א, רצ"ג, הערה יח) להגיה הנוסח. מ"מ רואים כמה קשה לקבל הדברים כפשוטם. גם ר' משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ה. כ) נדחק מאוד, כי אין שום צד היתר להרוג מישהו שחושב אחרת ממך בהלכה.

גם החת"ס (בשבת) שיבר קולמוסו ליישב הדברים בדוחק גדול, אבל ברור שהדברים כפשוטם אינם אפשריים בדעת.

הגה בעצמך. תאר לעצמך מצב שבו חסידי ברסלב מזן מסוים מאלצים, תחת איומי נשק, את כל חכמי ישראל לחתום להם על צידקת דרכם ושכאו"ו מישראל מחוייב לנסוע לאומן ולרקוד על הגגות וכדו' דרכי היהדות שלהם. נניח שמעמד אבסורדי כזה היה מתקיים. האם היינו מחוייבים לקיים הַמְּצֻוֶּוה ולרקוד על הגגות??? היש בר דעת שהיה מתייחס לזה בכלל?? ועוד לעשות מההחלטות של אותו רוב-בכפיה משהו שאי אפשר לשנותו??? מי הוא השוטה שישמע להוראות שהתקבלו בסיטואציה כזו???

איני רוצה להכנס כאן להסברי-אגדות. מן הסתם יש לכל קורא את המסבירנים שאהובים עליו ויחפש נחת שם. אבקש להתייחס רק לעובדה שמקבלים דברים כפשוטם, גם כשהם נוגדים שכל אנושי בסיסי. כמו בקבלת מעשי-פלא על גדולי ישראל, שבקצת מחשבה אתה רואה שזה הבל הבלים - ובחלק מהסיפורים, אחרי קצת מחשבה מסתבר שהסיפור הנפלא הוא בעצם לשה"ר על הגדול שעליו מדובר.

 ר' הלל זקס זצ"ל (רה"י ונכדו של הח"ח) הרבה להפריך סיפורי מופת אלו. פעמים טען שהסיפור הוא היפך הדין. למשל, במעשה המפורסם שהח"ח רדף אחרי הגנב בקריאות 'אני מוחל לך', טען רה"י שעפ"י דין, גנב מקומו ב'תפיסה' ואסור לומר על הח"ח שעשה כנגד הדין.

לכן, גם אם היה מתברר לנו בשני עדים שהח"ח אכן רדף אחרי הגנב וצעק 'אני מוחל לך', היינו אומרים שזה מן הסתם מפני טעם מיוחד (וזו הסיבה שאין למדים הלכה מפי מעשה).

וגם אם היו מעידים לי שהוא החזיק בגד חדש ליד הדלת, לא הייתי עושה זאת, אלא מחלק הכסף לצדקה ואת הויכוח איתו הייתי שומר לבוא העת. מצוות צדקה חשובה עשרות מונים מהקפאת כסף לצורך כלשהו. נוסיף, שלהגיד שהח"ח והמשיח מחשיבים בגד חדש/יפה, זה גם שטות וגם לשה"ר - הן על הח"ח והן על המשיח.

אגב, מאז הפנמתי את משמעות ביקורתו של מו"ר על הסיפור הנז' שיניתי לחלוטין את מנהגי ברכישת ד' המינים. מאז, אני תורם את רובו המוחלט של 'התקציב' לעניים ובמיעוטו אני רוכש ד' מינים. הסיבה שבכל זאת אני רוכש ד' מינים (ואיני נוטל מאחרים, כמנהג רוב ישראל ברוב הדורות) היא בגלל המתמיהות שבמנהגי וגם בגלל זוֹלוּתָם המדהימה של ד' מינים בשוק בעיו"ט אחה"צ. זה כל כך זול (ולהפתעתי, לרוב גם מהודר) שזה יוצא סכום שאין הדעת מתעכבת עליו.

תמצית הדברים. עלו כאן שתי גישות לקריאת המציאות (בהווה ובעבר). שיטה אחת טוענת שאסור לשקר וצריך לדבוק באמת העובדתית ושהשקרים גורמים ויגרמו לאובדן נפשות, שבהתבגרם ובהתפקחם יחשבו שלא רק זה שקר, אלא שהכל שקר.

השיטה השניה גורסת שאסור לחשוף שקרים ואסור למתוח ביקורת בפומבי, כי אם נתחיל לבקר את מנהגי ומנהיגי דורנו, אזי נמשיך ונבדוק גם את הדורות הקודמים ונגלה שגם הם לא 'טלית שכולה תכלת'. עדיף לחיות באמונה תמימה, מאשר לחפור ולמצוא זבל. בשיטה זו יש גם גורסים 'הנח להם לישראל'. ב"ה הכל בסדר ורואים שהכל מתקדם טוב ורק קצת סבלנות ולסמוך על הקב"ה.

והבוחר יבחר.

 

חרדי בעולמו


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.