שלום וברכה מורי ורבותי!
בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן ב' הלכה א') פוסק מרן השולחן ערוך הלכה למעשה, שבהמה מצוננת כשרה לאכילה.
כלומר, מחלות מסוימות גורמות לבהמה להיות טריפה ולמרות שנשחטה כהלכה, היא אסורה באכילה.
אבל אם היא רק הייתה מצוננת, הרי שלאחר שחיטה כשרה, היא ראויה לאכילה.
הרמב"ם בפירוש המשניות, מסביר מה זו בהמה מצוננת, והוא כותב שזו בהמה שהליחה הלבנה שלה התרבתה עד כדי שהיא איבדה את החושים.
בלשוננו, היא איבדה חושים של טעם וריח.
[בפירוש המשניות ישנה גרסה שמדברת על הטחול הלבן, אבל גם המאירי וגם הש"ך וגם הפרי חדש גרסו בלשון הרמב"ם "הליחה הלבנה"].
בדיוק כמו בקורונה, ישנה בהמה שיכולה לאבד את חוש הטעם והריח.
אבל בדיוק כמו שהבהמה ההיא כשרה, כך כל אדם ואדם בחזקת כשר וזוכה לחיים.
זוכרים את דברי הבית יוסף שאמר לאותו אחד שהגיע לבקר אותו: "מה קרה והגעת לעיירה צפת מקראקא הרחוקה?", ואמר לו אותו אחד שיש לו מום בלב, והרמ"א, שפוסק שאם נפל מום מסוג זה בבהמה הרי היא טריפה, שלח אותו לבית יוסף, בכדי שיגור בשכנותו, וכאשר הרב פוסק שהבהמה טהורה, זה אומר שהבהמה תישאר בחיים, ואם הבהמה תישאר בחיים, גם האדם בעל אותו המום, ישאר בחיים.
מאז ועד היום, הכח המניע לחיים ולמוות הוא פסק ההלכה של גדולי ישראל.
וגדולי ישראל פוסקים שממחלה כזו יוצאים בדרכו של החיסון.
זה אומר שהחיסון הוא מציל החיים על פי ההלכה ומשם בעזרת השם נזכה כולנו לחיים טובים, ארוכים ומיושבים, במילוי כל המשאלות.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.