מרן האדמו"ר הרי"ף גאב"ד מרוקו על משנכנס אדר מרבין בשמחה חלק א'

חלק א :

״משנכנס אדר מרבים בשמחה״ וצריך להבין, מה הפירוש מרבים בשמחה. אלא כל יום מוסיפים עוד קצת בשמחה ומיום ליום השמחה צריכה לעלות, עד שביום פורים מגיעים למעלה הגדולה של השמחה. 

וכך בכל הדברים של עבודת השם, הדברים באים בהדרגה שלב אחרי שלב. וכך הגאולה תהיה שלב אחרי שלב, איילת השחר, כמו שהשחר מתחיל שלב אחרי שלב ואין השמש זורחת בבת אחת, אלא שלב אחרי שלב, וכך ח״ו כאשר האדם בצרה ובבעיה, אין הצרה והבעיה באים ברגע אחד, אלא כמו שהלילה יורד שלב אחרי שלב. 

ואם האדם רואה הצלחה ברגע אחד או ח״ו נפילה ברגע אחד, אז ידע שזו הצלחה לא מהקב״ה או נפילה לא שכלית, כי דבר מהקב״ה הוא בשלבים. כך אם רואים אדם ביום אחד מצליח ונהיה עשיר וכו׳ זה עושר לא טוב וזה עושר שמור לבעליו לרעה. עושר מהקב״ה הוא בשלבים. וכן אדם שביום אחד נופל עליו חורבן, זה לא מהקב״ה וזה יחזור לקדמותו, כי מהקב״ה זה בשלבים ומה שלא בשלבים, זה מכח הטומאה והסטרא אחרא. 

וכך משנכנס אב ממעטים בשמחה. גם משמחה לא ביום אחד נכנסים למרירות, אלא בשלבים, ממעטים בשמחה שלב אחרי שלב. ועל האדם לדעת יסוד זה שכל דבר בחייו יהיה בשלבים, ויזהר וישמר מדברים שהם לא בשלבים. 

וכך מוצאים כאשר יוסף מספר את החלום לאביו ואחיו, ״וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי״ ועל אותו חלום התורה מעידה ״ואביו שמר את הדבר״. יוסף חולם והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה והנה קמה אלומתי, שלב ראשון, וגם ניצבה, שלב שני, ותשתחוונה אלומתכם לאלומתי. 

והתורה מעידה ״ואביו שמר את הדבר״ כשיעקב שמע את חלום בשלבים, קמה וגם ניצבה, יעקב שמר את הדבר, יעקב אבינו ידע שזה חלום אמיתי. 

וכן כאשר יוסף רצה שיעקב ירד לארץ מצרים ולא יפחד שח״ו יוסף קילקל את דרכו והולך לא בדרך השם או שהמלכות שלו מהסטרא אחרא שולח יוסף ליעקב, ״מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד״ 

וגם פה בשלבים, יוסף הצדיק מראה ליעקב שמלכותו לא ניתנה לו ביום אחד, אלא שלב אחרי שלב, ״וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.״ כי מלכות או גדולה של יום אחד נגמרת גם מהר. 

וכן בזמן החורבן, ארבעים שנה חוּט הַשָּׁנִי שהיה בבית המקדש, לא השתנה צבעו ביום הכיפורים מאדום ללבן. וכן הדלתות של בית המקדש היו נפתחות ונסגרות לבד. היו סימנים לא טובים שהיה על עם ישראל להרגיש ולהבין. 

וכן ידע האדם, שכמה חודשים לפני שהוא חולה במחלה בליבו או בכל אבר מהגוף, האדם מתחיל להרגיש, אבל מהבלבול וחוסר ישוב הדעת האדם לא מכיר את עצמו. אבל אם האדם ישמע את גופו, הגוף צועק ומזהיר את האדם שיכין את עצמו למחלה או לבעיה.

וכן מעשים שבכל יום, אדם לפני שנפטר ארבעים יום מרגיש הרגשה משונה, ואף דהוא לא חזי מזלה חזי. אפילו שהאדם לא רואה, המזל שלו רואה ומרגיש. 

וכך ארבעים יום לפני המוות, הצל של האדם יורד ממנו. וזה מה שנאמר ״סר צילם מעליהם״ ולכן בליל הושענא רבה, היו הקדמונים לומדים ספר דברים ואחרי כן אומרים י״ג מידות של רחמים, והיו עומדים מול הלבנה ומסתכלים על הצל שלהם והיו יודעים אם יחיו באותה שנה או ח״ו ימותו, כל דבר בא בהדרגה. וכן בתחילה האדם לא היה מזדקן, אלא יום אחד נופל ומת, יעקב אבינו ביקש שהאדם ילך בשלבים ויזדקן ויתחיל להכין עצמו למות. 

וכך השמחה בחודש אדר, האדם צריך לעלות בשלבים את השמחה, משנכנס אדר מרבים בשמחה, כל יום עוד שמחה עד שביום פורים מגיעים לאור גדול. 

והנה נשאלנו איך לנהוג בקהילתנו הקדושה בענין התחפושות  בפורים, האם להתחפש או לא. צריך לדעת שבימי קדם במרוקו לא התחפשו, ואפילו גדולי הפוסקים הקדמונים יצאו בצורה נחרצת שלא להתחפש בפורים, וחששו מ״לא ילבש גבר שמלת אישה״. 

וכן מנהג הגויים ורבים הביאו את דברי רבנו החיד״א זצוק״ל בספר ״לב דוד״ (פכט) וזה לשונו: ובעיני הדבר פשוט, שאם כל ישראל היום הזה אשר זרע עמלק לטבח יופל, ונפל המן הרע הזה ראש מבית רשע, נוהגים בסדר קדושה, והשמחה היתה מקודשת לשמים, ויתר היום עוסקים בתורה כל אחד כפי שיעורו, בשכר זה היינו נגאלים גאולת עולם עכ״ל. 

ובשות מהר״י מינץ (סי טו) שהיה מאחרוני הראשונים לפני כחמש מאות שנה, מביא מנהג זה של התחפושות בפורים. וידוע המעשה ב״חזון איש״ שביום פורים הגיע לביתו אדם, שבתו בת החמש היתה לבושה כבן. וגער בו החזון איש ולקח בד מביתו ואמר לו לכסות את בתו. 

והנה במרוקו בימי קדם לא נהגו להתחפש, ובודאי לא ילבש בגדי אישה שאין לזה שום התר. אבל יש לנו את דברי הבני יששכר (חודש אדר מאמר ט) וזה לשונו, מנהג ישראל תורה הוא, נהגו להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים, ולא דבר ריק הוא. וממשיך רבנו הבני יששכר זצוק״ל, אומר לך את אשר עם לבבי, מצאתי ראיתי בזוהר הקדוש... (פרשת שלח) ומסיים וזה הלשון, ומעתה הרי שלך לפניך מנהג ישראל תורה הוא, שנהגו בשעת השמחה להתלבש בלבושים שונים לזכרון הנס והפלא, שהתנוסס השם יתברך עם מרדכי ואסתר שנתלבשו במלבושי יקר רוחניים, מה שמלובשין הצדיקים בגן עדן עכ״ל. 

וכן מובא בספר הקדוש ״מאור ושמש״ (שמות פרשת משפטים) בזה הלשון, ראוי ליתן טעם לשבח על מנהגן של ישראל שנהגו ללבוש מלבוש נכריים בפורים. 

וכן איתא נמי בספר הקדוש ״שפת אמת״ (פורים) וזה לשונו, ויתכן ליתן רמז למנהגן של ישראל להחליף הבגדים בפורים, לרמוז וכו׳. וכן אנו מוצאים בעוד הרבה כתבי הקודש המבארים טעם המנהג ונותנים בו טעם לשבח.