בין כסא לעשור ה' תשפ''א
אחי ורעי ה' עליהם יחיו
מה שלא למדתי בעניי במשך כיובל שנים, לימדתני תקופת המגיפה דכעת.
עבורי היתה התפילה האמיתית, תפילה בציבור. כח הציבור, שלוחו, המתפלל לפני התיבה בקול נעים ובנוסח הנכון לכל יום לפי ענינו. ניגוני קבלת שבת הנפלאים. התעלות ההלל בציבור בימים טובים, עם הניגונים המעוררים ב"אנא ה' הושיעה נא," והשירה המשמחת כל נפש בעת "קול רינה וישועה". כל זה היה מרוממני , עכ"פ פעמים רבות, להרגשה שתפילתי היא כנה, ממעמקים. וכי גופי ונשמתי מתאחדים עם הציבור הכמה להתקשר עם הבורא ית"ש. אמנם, כאשר נאלצתי, בכורח נסיבות כלשהן להתפלל ביחידות, לא זכיתי לאותה הרגשה איתנה של תפילה אמיתית. היתה זו יותר תפילה הנועדה שלא לבטל הלכה, שלא לבטל חובה. אולי אף כמין "גשר צר" עד שאוכל לשוב ולהתפלל בתוך עמי. הרגשת ה"לשוח" (ויצא יצחק לשוח וגו') היתה נעלמת ברוב פעמים ככל שהתפילה היתה ביחידות. נחמתי בעניי היתה, שהרי עוד מעט קט אשוב להתפלל בציבור, ושוב אוכל להשתדל להתרומם מעל החולין, ולהזדכך בתחנונים אמיתיים. ובשיחה עם בוראי ית"ש. והנה הגיעו זמנים אחרים, אשר איש לא ציפם. בתחילת האביב שנה שנסתיימה זה עתה, והוכרחנו להתפלל למשך איזה תקופה בבתינו - בבדידות לא זוהרת. מאחר וידעתי את עניי וחפצתי לשפר תפילתי, למדתי עכ"פ להתפלל במתינות יתר על פני התפילה הציבורית, ולעצור באיזה מקומן שלא הבנתי די הצורך את פירוש המילות. ניחא, יצאתי נשכר במעט בכך שלמדתי ביאור היטב. אמנם תפילתי עדיין לקתה בחסר את הקשר התמים עם הבורא,אותו הייתי מרגיש (כמעט) אך ורק בציבור. אלא שעתה, כשחליתי בעצמי במחלת הקורונה, לא ידעתי כמובן בתחילה, כמה זמן אהיה מרותק לביתי, ויתירה מזו, לא ידעתי בתחילה האם עוד אשוב לזכות ולהתפלל עם הציבור היקר.... לפתע ידעתי כי, אם לא עכשיו, אימתי. והרי עתה הייתה חשובה העתירה והתפילה יותר מתמיד. ואני יושב ומתפלל בבחינת מצפה לשוב לבית הכנסת אבל כתפילה מלומדה. גמלתי בליבי ונפשי - לא הוא. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". דוד המלך ע"ה לא אמר אשר יקראוהו בציבור, אלא יקראוהו באמת. הכינותי עצמי לגלות את התפילה בכל מצב שהוא, ללמוד להתפלל ולשוח עם הבורא ית"ש גם כשאין כל ה"מסייעים החיצונים" החשובים. והנה מאחר ואין דבר העומד בפני הרצון, ולמרות שקשה עד מאד לשנות הרגל בן יובל שנים, חש אני כי תקופה זו היתה לי לברכה. ועכשיו כאשר אני מודה להשי"ת שיכול אני בקרוב ממש לחזור לביהמ"ד האהוב, ולשמוע (או אולי אף להשמיע) את ניגון "כל נדרי" החודר ללב האדם ופותחו, אני מצרף תודה לכך שלמדתי להתפלל ביחידות.
מתוך תקוה ותפילה לה' ית' שכל בית ישראל ישוב במהרה להתכנס בבתי כנסיותיו ובבתי מדרשותיו מתוך בריאות הגוף והנפש. ותחזור שמחת החיים לבתינו וקהילותנו במהרה ממש
מנאי אחיכם אוהבכם המעתיר בעדכם לשנה טובה ומתוקה
חיים מיכאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.