אברהם בנימין זילברברג
שלום רב
אנו חיים היום במציאות שהוא כמו חלום, אם הייתי ניגש אילך לפני שנה והייתי מתאר בפניך איך תראה שנה זו, אתה בתור מחנך ואדם חכם, היית מיד או נותן לי כדורים או מאשפז אותי.
אתה בטח חושב שאני מדבר על המצב בו אנשים הולכים עם מסיכות ויש מגיפה, שזה בהחלט דבר האמור לעורר בנו נקודה אדומה, ולהדליק בנו את הניצוץ שאין העולם בלי מנהיג.
נכון זה בהחלט דבר חשוב, ומאוד מאוד משונה, אבל לא זה מה שאני בא לכתוב לך.
עכשיו בטח לאחר שלא הנגיף הוא מה שאני רציתי לספר לך לפני שנה, אתה בטח חושב שאני הולך להטיף לך מוסר ודברים כדורבנות על בין אדם לחבירו, שגם נושא זה הוא משהו הזוי, וברור לי שגם אתה שחיית ונשמת את רבותינו מסכים שזה הזוי, ואם הייתי מספר את זה לך לפני שנה, היית נותן לי כדורים או מאשפז אותי.
נכון זה דבר מוזר מכל כיון ומחשבה , ודבר הזוי לחלוטין אבל לא זה מה שאני בא לכתוב לך.
כתבתי לך בתחילת במכתב 'המחנך הדגול', זה לא סתם, ארבעה ילדים שלי התחנכו אצלך, שתו בצמא את דבריך, אהבו אותך אהבת נפש, כשהם עלו שנה היה קשה להם להיפרד ממך, ובגלל זה כל פעם שדיברו בשטיבל על מחנך, הייתי אומר בקול אברהם בנימין זה מחנך , היו עליך רינונים ואמרו לי א"ז תמיד, אבל אני הייתי החלטי ואמרתי הוא מחנך לדוגמא 'זה מחנך '.
וראיה לכך שאני כ"כ הייתי החלטי בזה רק אתה יודע, שהרי לא הרבה אנשים אפי' חברים טובים וטובים מאוד שלי לא ידעו את התמודדויות שיש לי עם הילדים שלי, אבל אתה בתור מחנך הייתי פתוח איתך ושיתפתי אותך, ואפי' יותר מילד אחד אני שילמתי לך טבין ותקילין שתהיה יועץ רגשי שלו וראיתי הצלחות הצלחות גדולות, כי אני באמת האמנתי במה שצעקתי בשטיבל שמחנך זה אברהם בנימין זילברברג.
את המשבר אימון שקרה לבן הגדול שלי האברך שהוא היה המעודכן הראשון ממה שדיברו בשטיבל כבר בשבת זכור, אני נזכר אני כותב לך את זה בדמע, אני זוכר בדיוק היכן עמדתי ביום שישי כשהוא התקשר להגיד לי את זה, והוא מצליף בי אבא תמיד אמרו לך שאברהם בנימין קיצוני למה ככה סמכת עליו, אני לא מאמין לאף אחד יותר, אני אבדתי אימון באנשים, תשובה עוד לא הספקתי להגיד לו והוא מצליף בי אבא למה עשית לי את זה אני רוצה תשובה .
אני לא צריך לכתוב לך שבמשך כל השבת הייתי סערורי הרגשתי רגשות אשמה, הרי בעצם הוא צודק, מחנך מחנך, אבל על אף שהוא יודע לפתוח דברים ולקנות במילים טובות את התלמיד ולדעת תמיד להגיד את המילה הנכונה, ובמקום, אם הוא רומס את התורה הוא לא צריך להישאר איתנו וודאי לא לסמוך עליו ולתת לו את נפשות ילדינו, בצורה כ"כ חזקה.
לקח לי כמה ימים לחזור לעצמי לנסות לתרץ את עצמי, הזמן עשה את שלו.
זה עדיין הסיפור הקל והקטן שהוא בכלל לא כ"כ קטן כמו שכתבתי לך, את שעות השיחה שאני הייתי צריך לדבר עם אנשים בשביל לתרץ לעצמי, וכפול שעות מזה שהייתי צריך לתרץ אותם לבן שלי, הרי הוא לא ילד, הוא אברך, הוא צריך משהו מתיישב על הלב, ובכ ל אופן אני קורא לזה הסיפור הקטן.
לאחר שבת 'בהר בחקותי' הבן שלי בשיעור ג' אומר לי אבא אתה יודע שר' אברהם בנימין הלך בשבת אחרונה עם מאבטח יהודי ואמר לו בפה מלא תצלם פה תצלם שם, הוא שאל אותי בתמימות מה? אברהם בנימין נהיה חילוני? אני ידעתי שהוא קיצוני ובלי מידות אבל לא ידעתי שהוא עובר על איסורים ועוד מול אנשים ללא כל מורא וכל בושה .
ישבתי והחלטתי שצריך לעשות סדר צריך בדק בית מה קורה פה מה אני עונה לו, לעצמי, לשאר הילדים, ישבתי עם עצמי על אף שכל ילדי בבית מפאת הקורונה והגעתי למסקנא הזו שאני בתוך תוכי במשך שנים מאוד הערכתי את הרבי שליט"א, ולאחר שעות מחשבה, הפנמתי עוד יותר שלכן באמת כ"כ סמכתי בעינים עצומות על אברהם בנימין, כי הוא היה חי את אמונת חכמים ולא סתם ראש קטן, היה לו מושגים, וגם לאחר שנעשה עוול כה חמור לראש הישיבה עדיין המשכתי להתחזק באמונת חכמים, בלב מאוד סלדתי ממה שקורה.
אבל עכשיו אני בבעיה אני רואה מול העינים כל ראשי הקהילה מדרבנים אלימות ורדיפות באופן רשמי, משלחים מדנים בין אחים, רק בגור תורה מדברים על מידות טובות ובין אדם לחבירו, ואפי' אנשים נכבדים ומחנכים עושים דרשות מתלהמות להגדיל שנאת חינם.
לצערי ואני רואה באמת שזה לא בעצם קהילה של עבודת ה' זה קהילה ש'להתיר כל איסורים החמורים של בין אדם לחבירו בשם כבוד רבו. חלילה.
ה' עזר לי ולבן הזה לא הייתי צריך לתרץ, הוא חזק והוא חסין לאחר תקופה ששמע עליך דברים, עכשיו יותר חמור, הוא לא מדי התרגש מזה.
אבל הסיפור האמיתי הגדול.
הבן שלי במתיבתא יש לו כמה וכמה בעיות רגשיות והוא בילה איתך אברהם בנימין שעות ארוכות מאוד, הרי אתה
היחיד שהצליח עליו אתה היחיד שהחזרת אותו למסלול.
לקח לו זמן לעכל שאתה מעניין אותך רק לשלוט אבל יחד עם זה שלא היה מתיבתא ושיגרה בזמן הקרונה, התגברנו על זה.
אתה לא מתבייש לקחת את הידע שיש לך על הבן שלי ואיפה המקומות הרגישים בנפש שלו ולהתקשר אליו מתי שאני לא שם לב ולתת לו רעל מנת תועבה מכל מה שיש לך למכור, עכשיו כמובן לקחת קטין שגר אצל אביו ומתחנך אצל רבותיו ולהניח לו בגיל צעיר בילבולים ומחשבות בדבר היקר לי ולו מכל? ועוד ממי? ממך, שאתה יודע ויודע טוב איפה ללחוץ עליו.
אתה היית מחנך אתה יודע את הנזק שגרמת אין לו יום אין לו לילה אין לו מנוחה הרסת לי את הבית הרסת לי את השלווה אתה רוצח! אתה גנב! משיג גבול! חוצפה שאין כדוגמתה.
באמת צריך לפנות למשטרה ולהגיש תלונה עליך בגין הטרדת קטין ועבירה על החוק .
אבל אנחנו יש לנו תורה לא רק לומדים מזומנים, יש לנו תורה יש דרך התורה אנחנו יודעים שיש דברים שמותר ויש דברים שאסור, מה שאצלכם כבר מזמן לא קיים 'אסור' תלוי מתי ותלוי היכן, אבל אצלינו התורה היא לא קרדום לחפור בה זה משהו גבוה , לא משחקים עם התורה כמו פלסטלינה מותחים לפה ולשם ונהיה מותר, הלומד תורה על מנת לקנטר... תמשיך אתה את מה שכתוב שם.
אנחנו יש לנו דרך התורה וחסידות אנחנו לא נעשה שום דבר שיש בזה צד ונדנוד של הלכה, כי מה שאסור אסור, אני מבקש שתרד מאיתנו ולך לדרך שלך תעזוב את הבן שלי כי הוא לא עשה לך כלום .
איני רוצה לחתום את שמי כי הרי אתה וודאי יודע מי אני ואם אני אכתוב את שמי וודאי תפרסם את המכתב הזה ויטרידו אותי כמו שרק אתם יודעים איך מטרידים אנשים באיזה שיטות ואלימות, אתם יודעים איך מאיימים על אנשים כי לכם 'הכל' מותר, מקבץ אנשים ריקים מכל תוכן, לא שתמיד כך היו אלא הם הפכו את עצמם להיות ריקים ומתירים הכל אפי' חילול שבת בפרסיא.
כותב בצער
אחד מהאנשים שפעם העריכו אותך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.