החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

הורים לילדים מתבגרים, כאלו שכבר מתחילים את חייהם האישיים, ניגשים ושואלים את השאלות הבאות.

מה קורה שהילדים שלנו לא משתפים אותנו בשידוכים שלהם באותן שהם מכירים ושוקלים להקים איתן או איתם את הבית?

מדוע הם לא משתפים אותנו בבשורות טובות שאוטוטו הולכות לקרות? מדוע בדברים ובשלבים המשמעותיים של החיים שלהם אנחנו נמצאים בצד וכמו כולם מתבשרים רק לאחר מכן שזה קרה או שזה קורה.

הם לא ראו לנכון לשבת איתנו ביחד? הם לא מתחשבים בדעתנו? הם לא חשבו לשמוח ולשמח אותנו כאשר מתרקמת אותה בשורה טובה? מה, אנחנו שכנים שלהם? אנחנו חברים מהתיכון? לא מגיע לי יחס מועדף?

מורי ורבותי!

הבכי הזה או בכי שמגיע באיחור, כי הוא מגיע לאחר שנים רבות של נתק.

הורים שכאשר הילדים שלהם קטנים יודעים לנהל איתם שיחה רגועה, יודעים לשמוע גם מה שלא כל כך מוצא חן בעיניהם ולא להתפרץ, יודעים לשמוע מהילד גם על עוולות שהוא עשה, ועם כל זה לחבק אותו ולומר: "אני אבא שלך, אני אמא שלך גם כאשר אתה עושה טעות, נלווה אותך יחד ונצא מהטעות הזו", הם הורים שגורמים לבנים את כל הרצון להיות פתוחים איתם ולעבור יחד איתם כל שלב טוב או טוב יותר בחייהם האישיים.

אבל הורים שלא מצליחים לשמוע את הילדים, הורים שמתפרצים עליהם, הורים שכאשר רואים שהבן מזגזג או לא מתנהג בצורה בה הם ציפו ממנו להתנהג, מאבדים את העשתונות, ילד כזה אומר: "למה לי לערב את ההורים? אולי עכשיו משהו לא ימצא חן בעיניהם ושוב אני אני אעבור יחד איתם לילה של סיוטים?".

הילדים בטבעם רוצים קשר טוב עם ההורים, טעות לחשוב שלא כך, גם כאשר הם מתבגרים, הם מעדיפים לשתף את אבא ואת אמא בתור האנשים הקרובים ביותר אליהם.

אם אנחנו לא דוחקים אותם לבחוץ, הם נשארים בפנים, ויחד איתנו ינהלו את מרקם החיים העדין שלהם.

ככל שהם צעירים יותר, ככל שהם מחוברים אלינו יותר, נסלח יותר, נאהב יותר, נשפיע את הטוב שלנו גם כאשר הם עושים משהו לא כל כך מקסים ומדהים, ונזכה לראות יחד איתם את השלבים המדהימים והיפים ומרווי הנחת של החיים.

בהצלחה רבה לכולנו,

וברוכים תהיו!