ערש״ק פרשת בהר בחוקותי תש״פ
לכבוד ידידיי ומכובדיי קוראי ולומדי
׳מעדני הפרשה׳ הע״י
לכל מטבע יש ב׳ צדדים, ואחרי שכל
השאריות של הנגיף הסיני יחלפו מן העולם, עדיין ישארו לצערינו מספר לא מבוטל של
אלמנות ויתומים, שיסחבו את הכאב להרבה שנים, ועוד הרבה אנשים שהנזק הכלכלי יעיק
עליהם לתקופה מי יודע כמה, ועוד כהנה וכהנה אנשים שדאגו על חייהם, ובעיקר הרבה
נשים שחששו לעורם שח״ו לא תשארנה אלמנות, למרות שכל ימות השנה הם משחקות אותה ואומרות
לבעליהן: ׳אני אסתדר מצויין גם בלעדיך׳.
אבל יש גם מרויחים, כדלהלן:
ראיתי השבוע פרסומים על יוזמה של כמה
קהילות קודש בארץ ישראל שכבר הודיעו כי יקימו אהל בחצר האחורית של בית המדרש, או יעמידו
את היכל הטישים לחתונות למשפחות של הקהילה, וכל ההוצאה תסתכם בסך של 7000 ש״ח מקסימום
לכל צד, דהיינו 2000 דולר, כולל קייטרינג ואורגן-זמר.
ובכן, מי שיכול להרשות לעצמו להוציא
רק על התזמורת 4000 דולר, ועוד כנ״ל על התמונות, לבריאות, או שלא, וכידוע נכנס
עשיר חסיד גור אל ה׳לב שמחה׳ מגור, לאחר שעשה תקנות שהגביל את הוצאות החתונות, והגביר
טען שב״ה יש לו אפשרויות כלכליות, האם יכול לחפש אולם גדול ויקר יותר? ענה לו הלב
שמחה, כן, ותחפש לך גם רבי אחר...
נוכחנו לראות כי חתונה יכולה להסתכם
באלפי דולרים בודדים, אז אולי יפחת הבזיון הגדול של אברכים ת״ח שכל חייהם עסקו
בתורה מתוך הדחק, ובהגיע עת דודים נאלצים לסגור את הגמ׳ לתקופה ארוכה ולנדוד אל
מעבר לים לבזות עצמם בגב שפוף באסיפת כספים בהשפלה עד עפר.
שאלתי פעם ירושלמי חשוב שהגיע לארה״ב,
מה פרנסתו? ענה לי ׳בתים ומזוזות׳ ומיד פירש את דבריו, מתדפק אני לצערי ׳מבית לבית
וממזוזה למזוזה׳.
אז אולי, לפחות דבר אחד טוב יצא מכל
הנגיף הזה, שניכנס לפרופורציות ונבין כי כל השמחות הבומבסטיות הם בלון נפוח שהוכח
זה עתה כי הקידושין חלין גם בלעדיהם והאושר אינו תלוי בהם, ואדרבה, ככל שהשמחה
צנועה יותר, האושר הפנימי גדול יותר.
וכפי שאירע פעם, שנכנסתי לחתונה
ושאלתי איפה ה׳בעל שמחה׳? הראה לי מישהו על בעל האולם והקייטרינג.
ולמרות שאמרו חז״ל שעני בן טובים צריך
לסדר לו סוס לרכוב עליו, וא״כ מי שאינה לפי כבודו לעשות שמחה פשוטה צריך לעזור לו
לעשות שמחה כמושגיו, לכאורה זה אמור רק כשיש בקופה מספיק כסף לכך, אבל במקום שחב
לאחריני ויש עניים שאין להם מה לאכול, ויש תקנות לטובת הציבור, ודאי יש חובה של ׳אל
תפרוש מן הציבור׳, וכל אחד יחשוב מה יועיל לכולם ונשמש דוגמא לכל, וכל אחד יודע
בליבו, כי ככל שיצמצם בהוצאות יעריכו אותו יותר, וכמה פעמים נכנסנו לשמחות מרעישות
וססגוניות ועיקר הנושא בשולחנות היה מהיכן יכסה המחותן את ההוצאות המרובות הללו,
משמע, לא כבוד יש כאן ואפילו לא כבוד המדומה.
מעשה באלמנה שברחה מהלוית בעלה, למה?
פתחו את הגליון ותראו.
שבת
שלום ומבורך
ישראל
אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.