נפתלי בנט הוא, ללא ספק, שר מוכשר, חכם וגם די וורבלי. נכון
שבפוליטיקה לשיקולים פרסונליים יש משקל לא מבוטל, אך המאשים אחרים בהפעלת
שיקולים פרסונאליים, לא רואה את הדבשת שלו עצמו. שהוא אישי לא פחות ואפילו
יותר.
א. הסיבה שבנט קיבל את תיק הביטחון לא
נבעה מכוחה האלקטוראלי של ״ימינה״, אלא רק מכך שלנתניהו הגיעו ידיעות שבנט
מנהל ״שיח״ עם ראשי כחול לבן . לנתניהו הייתה יציבותו ונאמנותו של גוש
הימין קריטית. הוא ידע שבנט הוא לא 100% נאמן. נאמנות בפוליטיקה היא משתנה
קריטי.
ב. בנט עשה טעות של טירון, כאשר נמנע עם
חבריו למפלגה, להמליץ על מתן המנדט לנתניהו. כל הצעה משודרגת שהיה מקבל בנט
אחרי, לא היה בה כדי למחול על פגיעה מיותרת זו.
ג.
הדם הרע שזורם בין נתניהו לבנט, ונטייתו של בנט לבקר את הממשלה בה היה חבר
על המאבק בחמאס ( שלא השתנה דרמטית תחת כהונתו), ועכשיו כאשר הפך למעין שר
צללים לבריאות, וביקר את מדיניות הממשלה, העצימה את הדם הרע. הרי נתניהו
את סימנטוב הצליחו באופן מעורר קינאה בהדברת הקורונה. הביקורת ועוד משר
ביטחון, נתפסה יותר כניסיון לפגוע בנתניהו ולרכב על הגל - התקשורת שחיפשה
אז מבקר בכיר, מבפנים.
ד. עם 6 מנדטים, כמה
סיעות, ו-4 בכירים שהיו שרים בכירים ורוצים להיות שרים - לא ניתן היה
להציע מתת שירצה את ימינה ובנט. במיוחד, שממשלת האחדות עם החלוקה הפריטטית
הותירה אפילו את הליכוד עם פחות שרים ופחות בכירים.
ה.
בימים האחרונים בנט וסמוטריץ מתחו את החבל לא רק בתביעות , אלא בסגנון,
בסגנון האישי מאוד להם נתנו ביטוי בתקשורת. הם עלו על סולם גבוה והעצימו את
הטיפוס במעלה הסולם. משם קשה היה לרדת. בנט לא לקח בחשבון שבפוליטיקה עדיף
להיות על הגלגל.
האם יקרה משהו ביומיים שנותרו? או שהפור כבר נפל?
הכותב
יואל ישורון
מרצה למדעי המדינה
מכללת אשקלון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.