שלום וברכה מורי ורבותי!
ויום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
ישנה
תובנה שאין זוג רווק נשוי שלא מכיר אותה, עוד לפני החתונה יודעים, אבל
לאחר החתונה נשברים כל המחיצת, וכמעט אף אחד לא מצליח באמת לעמוד בכך.
ונתחיל מתחילת התהליך.
אם
אתה אבא הגיוני ונורמלי, אם את אמא הגיונית ונורמלית, ואתם שומעים שהחתן
שלכם קרא לבתכם טפשה, אתם מיד מזדעזעים, סומרים שערותיכם ועולמכם חרב
עליכם, אתם באותו רגע מסבירים לבת עד כמה אין כמוה בעולם ועד כמה המושחת
והמנוול הזה לא ראוי להיות בעלה.
ואתם צודקים, אבל רק זה מה שהופך אתכם לאסון בחיי הנישואים של הילדים.
כל
זוג צעיר לפני ואחרי החתונה יודע שמה שהורס את הבית הכי מהר הוא לערב את
ההורים במריבות של החתן והכלה, לערב את ההורים בסכסוכים, בוויכוחים ואפילו
באלימות המילוליות. שום דבר לא מצדיק לערב את ההורים, כי הורים מחוייבים
לפעול על פי רגש ולא על פי שכל, זה הטבע שלהם.
כאשר
רוצים באמת להקים את הבית, הולכים ליועץ נישואים, לרב, למישהי שמומחית
בתחום, אובייקטיבית אמיתית שמנהלת את כל התהליך על פי השכל, הורה עם ראש על
הכתפיים, כאשר שומע מביתו משהו על בעלה, או מהבעל משהו על אשתו, עוצר
ואומר: "ביתי
היקרה! אין כמו בעלך בעולם, אני מעריך אותו, אני אוהב אותו, אני חושב
שזכית בבעל הכי מקסים, אם את צריכה עזרה, אני מוכן להפנות אותך לאדם הנכון,
אבל לא אני אעמוד ביניכם".
הורים טובים ונכונים מצדיקים תמיד את החתן שלהם, את הכלה שלהם, ולא את הבן ואת הבת שלהם, לא אנחנו הכתובת לנהל את המלחמה הזו.
ילדים
שיודעים לא להעביר כלפי מעלה את הבעיות, הורים שיודעים לא להעניק לבעיות
את הזכות לחלחל לתודעתם, זוכים לשלום בית אמיתי, לאהבה ואחווה, שלום ורעות.
אחד מתנאי הקיום היסודיים ביותר של שלום הבית בבחינת "יהרג ואל יעבור".
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.