דבר תורה לפרשת במדבר

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

ונקדים לפרשה זו מדברי רבינו בעל הנועם אלימלך זי''ע שאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני כו'. נראה דהתורה מלמדת לאדם שיתנהג עצמו, כי להיות שהתורה ניתנה בסיני למען ילמד אדם להיות תמיד מוכנע גדול ונבזה בעיניו, כדרך שעשה הש"י ב"ה שמאס בהרים הגבוהים ובחר בהר סיני הנמוך מכולם. וזהו "במדבר סיני", רק לזה צריך האדם שלא יתעצב מחמת גודל הכנעה יפול בעצבות, וזה הוא מניעה גדולה מעבודת הבורא יתברך, לכן הזהירה תורה עליו שיראה להיות תמיד בשמחה, כי אין השכינה שורה מתוך עצבות. וזהו "באהל מועד" פירוש שיכניס עצמו לאהלו של מועד, הוא לשון שמחה, כי מועד הוא לשון יום טוב. "באחד לחדש השני" פירוש ואם יאמר האדם איך אוכל לשמוח כיון שהרבתי לפשוע? ולזה אמרה תורה אעפ"כ יראה לעשות תשובה בשמחה, ויתחזק עצמו לאמר הרי אני כאילו נולדתי היום הזה ולא אשוב עוד לכסלה, וזה נקרא "חידוש" שנתחדש כבריה חדשה. וזהו "באחד לחדש השני", כי האדם הזה הוא נתחדש ב' פעמים, האחד ביום שנולד, והשני ביום שעושה התשובה ונתכפר לו. "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" ג"כ על הד"ז, כי השי"ת ב"ה הוציאנו ממצרים, הם הקליפות גדולות מ"ט שערי טומאה, ותמיד כשאדם עושה תשובה על חטאיו הוא יוצא מהקליפה אל הקדושה ונקרא ג"כ יציאת מצרים, וזה נקרא "בשנה השנית" כי העולם נקרא "שנה" כנזכר בספר יצירה, לומר שגם בשנה השנית פירוש בעולם עכשיו ג"כ יש יציאת מצרים שנית, והיינו בשעה שעושה אדם תשובה כנ"ל, והבן. או יאמר וידבר כו' במדבר כו', דהנה מדרך אב לרחם על בניו, אם רואה איזה כאב שיש להם, אז הוא מרחם ונותן לו איזה מאכל טוב ודברים טובים שינוחו דעתם בהם, אבל הצער והכאב גופא שיש להם בלתי אפשרי לאביו ליטול מהם, והבורא ב"ה כשיש איזה צער לאדם והוא מתפלל אליו ית', אז לא די שמסיר ממנו הצער, אלא אף זו שנותן לו כל הטובות שפע ברכה, וזהו "ויכסהו הענן להר ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי" פירוש ד"הר" הוא רמז למידת הדין, על דרך הר קשה כו', והיינו בששת ימי החול יש כח למידת הדין ח"ו לשלוט, והצדיק בקדושתו הוא מכסה אותו ההר. וזהו "ויכסהו הענן" רמז לקדושה, ולא זו [בלבד] אלא "ויקרא אל משה" בקריאה בלשון חיבה "ביום השביעי" שזו קדושה עליונה. וזהו  "עטרת שנת טובתך" ר"ל הטובה שאתה עושה עמי, דהיינו הסרת צער והכאב, לא זו בלבד, אלא שאתה עושה עטרה ונזר להטובה זו וכנ"ל, "ומעגליך ירעפון דשן" שהתפלה פועלת אף השפעות גדולות, וזהו "מעגליך" דהיינו השבילים הנפעלים ע"י התפלה.וזהו "וידבר כו' במדבר סיני" רמז שהוא מקום נחשים ועקרבים, והצדיק פועל ע"י דיבורו שהוא מתפלל, ו"במדבר" הוא לשון דיבור, הוא פועל "באהל" פירוש דאוהל הוא מכסה כנ"ל..  "מועד" רמז ליום טוב, היינו השפעות וטובות גדולות הנפעלות ג"כ כנ"ל.    ובזוהר הקדוש - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי"  "וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו'". ר' אבא פתח "ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'" האי קרא אתמר. ת"ח בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי והוה כליל מכלא והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וחוו דחלין קמיה כלא ואע"ג דהא אוקמוה אית לאסתכלא ביה בהאי קרא "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו" כיון דאמר "בצלמו" מאי "בצלם אלקים ברא אותו"? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי וסיפא דקרא אוכח דכתיב "זכר ונקבה ברא אותם" וכליל הוה מכל סטרוי (נ"א מתרין סטרין) ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי. הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי ולא אתישבו דא ודא בעלמא עד דאוליד בר ומניה אשתלים (ס"א אשתיל) עלמא דאקרי שת והא אוקמוה. ועכ"ד עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה עד דאתא אברהם ואתקיים עלמא אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אחיד באמצעיתא בגופא ואתכליל בתרין סטרין אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתיל (ס"א אשתלים) בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתיל (ס"א ואשתלים) עלמא.ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אודייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין. כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו בעא קודשא בריך הוא למפקד. ע''כ מדברי הזוה''ק.  ובמדרש רבה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר באש מנין: "והר סיני עשן כֻּלּוֹ וְגוֹ'" ובמים מנין שנאמר  "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" ובמדבר מנין "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר "הוי כל צמא לכו למים".  ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר "בְּמִדְבַּר סִינַי": וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ששה שמות נקראו לו: הר אלהים / הר בשן / הר גבנונים / הר מוריה / הר חורב / הר סיני"הר אלהים" למה שישב בו האלהים בדין שנאמר "ואלה המשפטים". "הר בשן" שבא שם הקדוש ברוך הוא. "הר גבנונים" הר שפסל כל ההרים כשם שאתה אומר או גבן או דק. "הר חמד" שחמד הקב"ה לישב שם שנאמר: "ההר חמד אלהים לשבתו". "הר חורב" שעליו נשמטה החרב שנאמר "מות יומת הנואף והנואפת" "מות יומת הרוצח"."הר סיני" שבו נשנאו אומות העולם להקדוש ברוך הוא ונתן להם אפופסים שנאמר : "והגוים חרב יחרבו" א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו איפופסים שלהם:  "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" זה שאמר הכתבו: "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה' הַמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וְגוֹ'" אמר הקדוש ברוך הוא לישראל על שאמרתם למשה : "למה העליתנו ממצרים להמית במדבר" וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי עמהם בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין או אכילה או שתייה ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם הרבצתי אתכם בסיגמטין שנאמר: "ויסב אלהים את העם דרך המדבר" מהו "ויסב" שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים שנאמר : "ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך" ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד שנאמר : "פרש ענן למסך" וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר ר' הושעיה ור' יאשיה ר' יאשיה אמר חמשה ארבע לארבע רוחות וא' מהלך לפניהם ר' הושעיה אמר שבעה ארבעה לארבע רוחות השמים וא' מלמעלן וא' מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור שנאמר : "כל גֶּיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו" והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים שנאמר: "ותען להם מרים שירו לה'" ובמי באר : "אז ישיר ישראל את השירה הזאת".   א"ר ברכיה הכהן בשם ר' לוי מלך ב"ו שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם אבל הקב"ה לא עשה כן אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים שנאמר : "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" ואעפ"כ בזכותן היו מתנהגין המן בזכות משה תדע לך שהוא בזכות משה כיון שנסתלק משה: "וישבת המן ממחרת" וענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן מה כתיב : "ותקצר נפש העם בדרך" שהיתה השמש קופחת עליהם והבאר בזכות מרים מה כתיב "ותמת שם מרים ותקבר שם" ומה כתיב אחר כך "ולא היה מים לעדה" והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר והיתה עולה ואח"כ הבאתי לכם שלוים המדבר הייתי לישראל שמא "כמדבר נהגתי עמכם אלא אם ארץ מאפליה" לא אני בידי הייתי מאיר לכם שנאמר : "וה' הולך לפניהם יומם".  ובתנחומא עה''פ: פקד את בני לוי היה השבט הזה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל השבטים, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל. כיצד? ברא הקדוש ברוך הוא ימים וברר לו אחד מהם, שנאמר: ימים יצרו ולו אחד בהם (תה' קלט טז). איזה הוא? אמר רבי לוי:  זה יום שבת. ברא שנים ולו אחד מהם, שנאמר: ושבתה הארץ שבת לה'.  ברא שבועים ולו אחד מהם, שנאמר: וקדשתם את שנת החמשים שנה, זה יובל. ברא ארצות וברר אחת מהן, זו ארץ ישראל, שנאמר: ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד. וכך קרא אותה ארצי, שנאמר: ואת ארצי חלקו. ברא רקיעים וברר לו אחת מהן, זה ערבות, שנאמר: סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ברא שבעים אומות וברר לו אחת מהן, שנאמר: בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה , גוי כשר. (ואתה כשר, ובך בחר ה'). ולמה בחר בהן?  לפי שאהב אותם, שנאמר: אהבם נדבה . וכתיב: כי מאהבת ה' אתכם וגו' . ברא שבטים, בחר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. לכך הוא מחבבו יותר ואמר למשה בכל פעם ופעם, פקד את בני לוי.  ובעל האוה''ח הקשה בעניין שווי המספרים מהמניין שקדם לו למרות כל מה שאירע בינתיים בחטא העגל וביאר על דרכו.. ואני עני נמשך אחר ביאור הרלב''ג שאמר: וידבר יי' אל משה במדבר סיני וגו' - דע כי כבר נמנו ישראל קודם זה , והיה מספרם זה המספר בעינו שהיה בזה המספר הנזכר בזה המקום. וזה , כי "בשנה השנית באחד לחדש הראשון הוקם המשכן" , כמו שנזכר בפרשת בפרשת 'ואלה פקודי' (שמ' מ , יז) , וקודם זה נמנו ישראל והביאו בקע לגלגלת , כמו שנזכר שם , לעשות האדנים , ווי העמודים ושאר הדברים הנזכרים שם (ראה שמ' לח , כה - כח); והנה היו אז שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (ראה שם , כו) - וכן היה מספרם בזה המקום ,כמו שתמצא (ראה להלן , מו). וזה ממה שיראה ממנו , כי האנשים הקרובים לעשרים שנה היו שוי המספר לאנשים הקרובים לששים שנה , עד שהיה מספר מה שנוסף בהם מבני עשרים כמספר מה שחסר מהם מבני ששים שנה. וזה מורה על עוצם השגחת השם יתעלה בהם לחַיותם הזמן האפשרי; וזה , שאתה תמצא לפי הנהוג , כי האנשים הקרובים לעשרים שנה הם רבי המספר מאד מהאנשים הקרובים לששים שנה , כי מי שיגיעו לזה הזמן הם מעטי המספר. ואחשוב , כי במספר הראשון לא נמנו הלויים ולא נתנו בקע לגלגלת למלאכת המשכן , כי הוא רחוק שיסכים במקרה המספר הראשון עם הלויים למספר השני בזולת הלויים; ואולם כשהיה הראשון בזולת הלויים גם כן , היה אפשר לפי מהשזכרנו. וכבר יורה שישראל היו מושגחים בזה האופן גם בהיותם במצרים , מהרבוי העצום שנתרבו שם במעט מהזמן . ועוד ביאר שם: שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'. אחשוב , כי הרצון באמרו במספר שמות - שהם מנו השמות לכל זכר , ולא מנו האנשים בעצמם , כדי שלא יהיה בהם נגף בפקודאותם (ע"פ שמ' ל , יב) , כמו שהתבאר מדברינו בפרשת 'כי תשא' . וזה אמנם היה באמצעות נשיאי השבטים , שלקחו שמות כל השבט לגלגלתם ומנו השמות הנכתבים ,כדי שלא ימָנו האנשים בעצמם. ונמנו כל יוצא צבא , כי הכונה היתה שילחמו עם שבעה עממין ויכבשו הארץ; ורצה השם יתעלה שיפקוד אותם , כדי שיתברר להם הפלגתהשגחת השם יתעלה כשיפקדו אחר המלחמה ולא יפקד מהם איש , כמו שנמצא זה הענין במלחמת מדין (ראה במ' לא , מט). אלא שגרם החטא , ונתאחרו במדבר עד תוםארבעים שנה. ונכלל בזה תועלת שני , והוא שכבר נתיחסו כלם אל משפחותם לבית אבותם על יד משה ואהרן שהיו נביאים.. ע''כ ובפרשה זו פרח גנו של רבינו בעל השפת אמת זי''ע  ענפיו הבשילו בכל פרי חמד טוב למראה ומתוק לחיך ריחו ופרחיו מרהיבים להרנין נפש ולב והנפש המרגשת תתעלף מריח השדה אשר ברכו ה', ובאשר אני די לי שאתבשם בדיבור כלשהו מהדיבורים הקדשים לפי נמיכות ערכי וז''ל משנת תרל''ה: איש על דגלו כו'. במדר' דגלו עלי אהבה כו' דילוגו כו' היו מתאוין בנ"י להיות להם דגלים כמלאכי השרת כו'. הבטיח הקב"ה לאברהם כה יהי' זרעך שיהיו צאצאיך כמותך כו'. פשוט היו הדגלים שיכיר כל אחד את שבטו. וכמו כן ניתן לרמוז להיות כל אחד מיוחס אחר אבותיו. והכלל כי בנ"י בעוה"ז שאין באפשרי להיות עובד השי"ת כראוי כמלאכי עליון. רק להיות הרצון והתשוקה תמיד להיות מקוה לעשות רצון עליון. ולזה כל התורה והמצות הם רמזים לדברים עליונים. וכמו כן הדגלים אף שאינם כמלאכי השרת אעפ"כ ע"י הרצון והתשוקה זכו להיות להם דגלים. והוא עצמו מ"ש דילוגו שבני ישראל יכולין לתפוס ולהתדבק במקום עליון אף שלא בהדרגה רק שלפעמים נפתח לבו לאהוב אותו ית' נתן השי"ת שברצון האדם יוכל להתדבק אף במה שאינו כדאי. והאמת כי הוא בזכות אבות הקדושים שהן הן המרכבה וברכו השי"ת כה יהי' זרעך. ורק מי שנקרא זרע אברהם שאינו נפרד. ומתבטל לשורש נשמתו. וגם שבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר בשם הרב ז"ל מפרשיסחא פי' מ"ש ז"ל לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב כו'. כי מי פתי יחשוב לדמות עצמו לאבות הקדושים. רק הפי' שלא יהי' נפרד ויהי' למעשיו נגיעה ואחיזה במעשה אבותיו כו'. וז"ש באותות לבית אבותם שיהי' דמיון ורמז במעשיו למעשי אבות. ובעבור זה יוכל לאחוז בשורשם אף בדרך דילוג כמ"ש: ומשנת תרל''ז: במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו'. כי הקב"ה המציא את בני ישראל דוקא בארץ תוהו. והי' קודם להם אלפים תוהו כדי שיתקנו הם. כמ"ש במדרש המשל שנברא אדה"ר קודם האבות שמביאין המתוקנת לתוך המקולקלת כו'. וכ"כ במד' ע"פ הביאני בית היין משל הכרם שחבית אחת הציל כל הכרם. ואף כי השי"ת ידע כל זה. אבל במכוון הביא בנ"י לכללות האומות. הגם כי הם למעלה מאוד ממדריגת ע' אומות. רק הביאני לבית היין כדי שימצאו חן בעיניו. ושבעבורם יתקיימו כל העולמות התחתונים ג"כ כנ"ל. לכן ניתנה תורה במדבר להראות כי צריכין בנ"י לתקן התהו כנ"ל:    במדרש תורה שניתנה במדבר כו' מה אלו חנם לכל באי עולם כך ד"ת. ד"א אם א"א עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות התורה והמצות. ולכאורה ב' אלו הפירושים סותרין זה את זה. כי איך הם חנם שצריכין לעשות עצמנו ונכסינו הפקר כמדבר. אכן ודאי תורה חנם מי שירצה יכול ללמוד בה. אבל לקנות התורה. היינו להיות לו דביקות בעצם התורה. כמ"ש זקן שקנה חכמה היינו שיש לחכמה דירה וקן בלבו. וע"ז מבקשין והערב נא שיהי' תערובות התורה בפה האדם וכמ"ש ז"ל להיות ד"ת נבלעין בדמו. וזה א"י להיות רק ע"י שעושה עצמו הפקר. ומ"מ הכל בא ע"י עסק התורה. וע"ז אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. והמשנה חושבת מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ומסתמא ימי הספירה מוכנים לתקן אלה הדברים ולבטל כל הכחות והמדות להתורה ואז התורה נקנית. ובאמת גם אלו המדות זוכין ע"י עסק התורה. והכלל כי השי"ת בטובו נותן המתנות וההכנות שנוכל לקבל המתנות שהוציאנו ממצרים וקרבנו לפני הר סיני הוא סיוע לתקן המדות ולזכות להיות מוכן לקבל התורה. ובפסוק וקדשתם היום ומחר ומסתמא השפיע להם השי"ת קדושה מקודם והוא במאמר ואתם תהיו לי כו' וגוי קדוש כו'. והיינו שההכנה לקבל התורה ג"כ מאתו ית'. וזה השבח שקרבנו לפני הר סיני. והתורה נותנת ברכה וקדושה לפניה ולאחרי'. קו"ח ממדת הפורעניות שע"ז הורגת לפני' ולאחרי' כדאיתא במד' בפסוק וירדוף עד דן. קו"ח במדה טובה. וז"ש והיו נכונים ליום הג' כי ביום השלישי ירד כו' הרמז שע"י שביום השלישי ירד לכן יש בכוחם עתה להכין עצמם ליום השלישי כנ"ל והבן. ובמד' אמור אמרות ה' אמרות טהורות כו' ע"ש ובמ"א כתבנו הענין שע"י שדברי תורה טהורים הם לכן התורה משמרת העוסקים בה ומסייעת אותם לבוא לטהרה. לכן בליל שבועות יורד משמים טהרה לבנ"י החרדים אל דבר ה' כמ"ש בזוה"ק אמור: ובספה''ק דגל מחנה אפרים לפרשה זו: יברכךָ ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך: צריך להבין הא ממילא ידעינן כשיאיר ה' פניו אליו בוודאי יהיה לו חן ומאי שוב הברכה ויחנך וי"ל ע"ד דאיתא באוה"ח ע"פ ויתן ה' את חנו בעיני שר בית הסוהר היינו כי החן שהוא שורה על האדם הוא חסד עליון וקדושה עליונה ויש מי שאינו יכול להבין זה החן ולקבל אותו כי הוא אדרבא ההיפוך מזה וע"כ אמר שם ויתן ה' את חנו בעיני שר בית הסוהר היינו שהוצרך הקב"ה לשרות על שר הנ"ל שיוכל לקבל חנו של יוסף ע"כ ע"ש בצחות לשונו: וזה י"ל ג"כ כאן הפי' שזהו ברכה אחרת ויחנך היינו שיתן ה' חנך בעיני כל ושידעו כולם מן החן שלך וק"ל: יאר ה' פניו אליך היינו שתהיה השכינה שורה אליך ולא ס"א ת"ו: עוד ירמוז ע"ד דאית' בזה"ק פרשה יתרו צדיקייא אנפיהון אנפי שכינתא ממש איהי באתכסיא ואינון באתגליא ואינון פנים דילה ממש ע"ש וזה י"ל הרמז יאר ה' השם יאיר לך פניו אליך שיהיה לך פניו כביכול כנ"ל שיהיה אנפך אנפי שכינתא ממש והבן: וישם לך שלום איתא בכתבים עשו גימ' שלום ע"ד שאמרתי כבר ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך ופי' רש"י כאן הודה לו על הברכות והיינו יהי לך אותיות כל אשר לך כי זהו כלל הברכה שבירך יצחק ליעקב וכן אמר יעקב כי חנני וכו' יש לי כל ע"ש במקומו וזה י"ל ג"כ כאן וישם לך היינו כל: שלים הוא מספר עשו היינו שיודה על הברכות: עוד ירמוז וישם לך שלום: ע"ד דאיתא בזוה"ק ע"פ כי לחמנו הם וכו' אינון גרמייהו מזמנין לאינון דמשתדלין באורייתא ע"ש: וזה י"ל שמרומז כאן וישם לך שלום הוא מספר עשו היינו שהוא ישים ויזמין לך פרנסתך כנ"ל והבן.  ובהפטרת פרשת במדבר מספר משך חכמה של הגה''ק בעל האור שמח: והיה מספר בנ"י כחול אשר על שפת הים אשר לא ימד כו'. ביומא אר"א כל המונה את ישראל עובר בלאו כו' שנא' כו'. ובסוף ברכות אמר הריני מכשילך בדבר שתינוקות שב"ר כו' שנא' ונתנו כופר נפשו כו'. ועוד אמאי לא מביא מריש וישלח כחול הים אשר לא יספר מרוב. ויעוין חא"ג. ונראה, דישראל כשהן דבוקים זל"ז נמשלים לעפר, ועפר אם מונח ע"ג קרקע מבטל בטיל, וכמו שאמרו מכניס אדם קופה עפר והוא שיחד קרן זוית, אבל חול הוא מחלקים קטנים נפרדים, ואברהם כן יעקב טרם הוליד שבטים היו רוצים שיתפשט שיטתם באלדות ויתפרסם, לכן הבטיח לאברהם כן ליעקב בויצא והיה זרעך כעפר הארץ וכמו שאמרו נדיבי עמים נאספו, שמתוספים גרים בבואם לא"י ורואין בכבוד ישראל, שהן עובדין לאל אחד כו' וזה כעפר, אבל מעת שהוליד יעקב שבטים וראה, כי בזה יתפרסם האלדות ולא ישכח מפי זרעו היה ירא להיפוך פן יתערב זרעו בעמים, ויתבולל בהם, כמוש"ב בריש וישלח ע"פ דויחן את פני העיר, לכן בקש הצילני נא מיד אחי, שלא יתבולל בעשו, רק שיעקב יהיה לגוי מצוין ונפרד ממנו כו', לכן אמר ואתה אמרת ושמתי את זרעך כחול הים, אף שיהיה בהם כתות נפרדים, ומהם אשר רק שם ישראל נקרא עליהם, בכ"ז לא יהדפו אותם האומות, שיהיו כחול אשר הוא בריח בעד גלי הים, כן המון עמים כהמון ימים יהמיון וישראל כחול נגד גליהם, שהגרועים שבישראל מתקבצים להכלל נגד רצון ההתבוללות, אולם כ"ז במנין כל הכלל כשהוא מונח אצל הים, שזה ידעינין מונשאו איש כפר נפשו שמנה משה כן דוד כלל ישראל, אבל למנות חלק, שצריך לענין פרטי, כמו פייסות וכמו מנין דשאול, שהיה לסבה, היינו לילך להכות פלשתים, או עמלק זה ידענא דאסור מקרא דהושע, שאמר אשר לא ימד ולא יספר, שזה לא ימד שהוא לטול חלק וחלק למדוד וג"כ אסור לספור, לכן אמר הושע לא עמי המה כו' והיה מספר בנ"י כחול הים, שהם נפרדים אבל נגד גלי הים לבלי להתבולל כולן שוין ויסבלו גירוש ושלל, ויהיו לבז, ובכ"ז יהיו כחול, שהוא חומה נגד גלי הים השוטף, המה האומות לכן בשביל זה והיה במקום אשר לא עמי יאמר להם בני אל חי. ודו"ק היטב.