מאת יהודי פשוט
ברשות אדוני המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הגאון הרב מוהרח''ש שליט''א
וידבר ה' אל־משה לאמר: דבר
אל־בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה
תטמא: וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
במדרש רבה: אשה כי תזריע הה"ד "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי"
רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון אמר
דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא
לא נתכוון אלא להנאתו תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו
הופכת פניה לכאן ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו והוא שדוד אמר "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" "וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" ובתנחומא: שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר : וכי
מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה, למה לא נתנה בעשרת הדברות? אמר ליה:
קודם עשרת הדברות הזהיר עליה, שנאמר: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את
בריתי וגו'. וכן הוא אומר: אם לא בריתי יומם ולילה (ישעיה לג) זו ברית
מילה. ובגמרא: "תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'
עדיין עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב
'וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו'- על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה
בקטטה- דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא". ועוד במס' שבת שם: "תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב
'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' (תהילים קי"ט) עדיין עושין אותה בשמחה,
וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב 'וישמע משה את העם בוכה
למשפחותיו' (במדבר י"א)- על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה- דליכא
כתובה דלא רמו בה תיגרא". ונפלאים מכל נפלא הם דברי בעל העקידה בתועלת קיום מצות המילה:
התועלת אשר יהיה לכל בני ברית אות נפלא בכולם להתקשר כולם בקשר אהבה נוספת
על כל זולתם, בו ייעזרו זה מזה לכל צורכי חייהם אשר זהו הטוב וההכרחי לאדם
בכל כיתותיהם... והנה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולהרבות להם
תורה ומצוות, אשר לקיומן צריכים מאוד להיעזר אלו מאלו נוסף על יתר
העניינים, היה מהחכמה האלוקית לסקרם כולם בסקרא אחת (בצבע אחד) אלוקית,
תהיה סיבה עצומה להוסיף ולתווך השלום ביניהם, להיות להם לב אחד, לקרא כולם
בשם אלוקיהם, אשר הוא בעל בריתם ונושא חותמן, וישמרו ברית שלום זה לזה ולא
יבגדו זה בזה, כמו שאמר הנביא (מלאכי) "הלא אב אחד לכולנו... מדוע נבגוד
איש באחיו?" והדמיון והיחס מהוה אהבה.. רבינו בעל הקדושת לוי כתב: אשה
כי תזריע וילדה זכר גו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב, ב-ג).
רבים מקשים מה שייכות זה לביום השמיני גו'. והנראה, דהנה יש התעוררות עליון
שהקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל בשביל מדתו שנקרא רחום וחנון אשר לזה ברא
כל העולמות כמאמר רבותינו ז"ל בגין דיתקרי רחום כו'. ויש שהקדוש ברוך הוא
מרחם על ישראל מחמת התעוררת מלמטה כאשר ישראל מבקשים מלפניו יתברך לרחם
עליהם אז מרחם עליהם כמאמר רבותינו ז"ל (יבמות סד:) מנין שהקדוש ברוך הוא
מתאוה לתפילתן של צדיקים כו'. ובאמת אצל הקדוש ברוך הוא חביב יותר התעוררות
מלמטה על רחמים מן התעוררות מלמעלה. וזהו הרמז אשה כי תזריע, כי העולמות
נקראים בבחינת אשה שהם מקבלים תמיד מהקדוש ברוך הוא זהו אשה כי תזריע, כאשר
העולם שהם ישראל מעוררים הרחמים. וילדה זכר, כלומר רחמים גדולים וחזקים
הרחמים הם בבחינות זכר וכו'. ומבאר הפסוק שהרחמים שהם מהתעוררות מלמטה הם
חביבים אצל הקדוש ברוך הוא. וזהו וביום השמיני ימול בשר כו', על דרך שמבואר
ברבותינו ז"ל שאל האי מינא מי נאה מעשה הקדוש ברוך הוא או מעשה בשר ודם
כו' למה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ערל כו', והשיב לו שהקדוש ברוך הוא
רצונו לזכות את ישראל. ונמצא מזה מוכח שהתעוררות מלמטה חביב אצל הקדוש ברוך
הוא מהתעוררות מלמעלה. וזהו וביום השמיני ימול, מוכח שהתעוררות מלמטה חשוב
יותר מהתעוררות מלמעלה. ע''כ ורבינו בעל השפת-אמת אמר: במד'
תנחומא ויספו ענוים בה' שמחה ע"ש שדורש על שמחת ברית מילה ומביא מה ששאל
הרשע לר"ע איזהו מעשים נאים והביא לו גלוסקאות ושבלים ע"ש. והענין הוא כי
אחר החטא של אדה"ר נאמר בזעת אפך תאכל לחם. ולחם כולל גם הזיוג כמ"ש הלחם
אשר הוא אוכל. וכן בשניהם נאמר עצבון. בעצב תלדי ובעצבון תאכלנה. והיא
הערלה ותערובות הרע שנעשה בכל דבר. ואיתא אדה"ר נולד מהול. וממילא לא הי'
ערלה בכל תולדתו. רק ע"י החטא נמשך הערלה. וזה הרמז אדה"ר מושך בערלתו הי'.
ולכן נצרך להיות גם התיקון בכח האדם. וכ' עשה האלקים כו' האדם ישר. ישר
הוא בחי' מילה כמ"ש לישרי לב שמחה. אך המה בקשו חשבונות רבים. לכן נאמר אשה
כי תזריע כו' שע"י האשה הוסב הדבר להיות ערלה וטומאה בלידה כמ"ש בעצב
תלדי. אכן ע"י המילה זוכין לאור הראשון שהי' קודם החטא. ולכן קיבלו בנ"י
מצות מילה בשמחה שהוא היפוך העצבון. כי כל עצב בא מסט"א. וכמו כן במאכל
בעצבון תאכלנה. והיא הפסולת והקליפות. שקודם החטא הי' מוציא הארץ לחם מוכן
לאכול בלי תיקון. ושוב ראיתי מכל זה בס' אוה"ח. והנה בשבת נאמר ולא יוסיף
עצב עמה. כי בימי המעשה יש תערובות וכל נקודה קדושה א"י להתגלות רק ע"י
הסתר וקליפה וסט"א. אבל בשבת קודש סט"א ערקת והברכה מתפשטת בלי תערובות
ובטל העצבון. ולכן אחז"ל וביום שמחתכם הוא שבת. כי מסלק העצבון כמו מילה.
והנה שבת סהדותא איקרי שלא יאמרו באי העולם כי כך ברא הש"י להיות העצבון
והסט"א בעולם. הרי ביום השבת ערקת הסט"א. וז"ש להגיד כי ישר ה' צורי. שרק
ע"י החטא נתהוה העצבון. ושבת ובנ"י עדים ע"ז. לכן גם במילה שזכו בנ"י
להעביר הערלה הוא עדות. וכ' שש אנכי כו' כמוצא שלל רב. פי' מה ששלל הסט"א
ונחש הקדמוני בעצתו להביא עצבון בעולם. ובכח המילה מסלקין העצבון ובא
השמחה. וז"ש בערב ילין בכי הוא בימי המעשה והתערובות. ולבקר רנה הוא בחי'
שבת ומילה. שהוא טוב בלי פסולת: ועוד מצאתי בשם רבינו בעל השפ-א אשה כי
תזריע. אחז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ובזוה"ק כד אתערותא דלתתא איתער
בקדמיתא כו'. וזה נתקיים בא"א ע"ה כמ"ש חז"ל אשר התהלכתי לפניו. וזה רמז
זריזין מקדימין למצות שמוכנים ומשתוקקין אל המצות. ולכן ניתן לא"א מצות
מילה קודם מתן תורה מרוב השתוקקותו להתקרב אל הש."י. וכ' ומצאת את לבבו
נאמן ואחז"ל ג' מציאות מצא הקב"ה. מציאה היא בהסח דעת ולכן בנח כ' מצא חן
שהוא מצא בהסח הדעת שבא לו התעוררות הדעת מלמעלה. ובאברהם מצא הקב"ה כביכול
בהסח הדעת. וכן הוא המדה שמשהה לצדיקים כדי שיתעוררו הם מעצמם. ועליו כ'
מי הקדימני ואשלם. וכן איתא במד' נשא. והנה סיום הפסוק מי הקדימני כו' תחת
כל השמים לי הוא. והלא לה' אלקים השמים ושמי השמים ומה תחת כ"ה לי הוא. אבל
הרמז כי אין חדש תחת השמש ולכן א"א לאדם להקדימו בשום עובדא כי כל המעשים
בהכנות הבורא שכבר הכין לו. אבל מי שיש לו כח למעלה מן השמים כמ"ש באברהם
הבט נא השמימה ואחז"ל שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע הוא יכול להמשיך דרך חדש
לעולם. וזה מצות המילה בשמיני שהוא למעלה מן הטבע. כמ"ש מי יעלה לנו
השמימה. ולכן נק' אדם הגדול בענקים ועליו נאמר לבבתני כו' באחד ענק. כמו
הענקים שמעניקין חמה בקומתן כמו כן א"א נתעלה למעלה מן החמה. ובזה נתקיים
משפיל גאים עדי ארץ. דהיינו הנפילים שהיו מלאכים אדירים ולפי שנתגאו משפילם
עדי ארץ. וא"א ע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר מגביה שפלים עדי מרום. וזה הכח
נשאר לכל בנ"י כמ"ש במד' כה יהי' זרעך שבירך אותו הקב"ה שכל צאצאיו יהיו
כמותו. ובוודאי יתקיים ברכת ה' ועתיד כל איש ישראל להיות כאברהם. ומילה
עדות ע"ז כמ"ש ועמך כולם צדיקים: והנה באמת מצות מילה היא מן התרי"ג מצות.
וא"א להתקיים מצות מילה בשלימות רק באמצעות התרי"ג מצות. ולכן היא ברית
שגי' תרי"ג עם המילה. ובאמת אברהם עצמו קיים כל המצות עד שלא ניתנו. אבל
עיקר שלימות מצות מילה בבנ"י שניתן להם התרי"ג מצות ובתוכם מצות ביום
השמיני ימול. אבל לא"א ניתן המצוה מקודם. ועליו נאמר אחות לנו קטנה כו' אם
חומה היא כו'. פי' שזה הי' התחלת המצוה בקטנות. לכן לא ניתן מצות פריעה
שהוא התגלות אור המילה. ואח"כ כשזכו בנ"י אחריו נגמר המצוה בשלימות. וע"ז
כתיב לבית יעקב אשר פדה את אברהם. כי ישמעאל הי' ג"כ נימול אבל הי' רק
לשעה. דלת היא כו' לוח ארז. אבל בבנ"י אני חומה כו' כמוצאת שלום. ונבנה
אח"כ על המילה טירת כסף שהיא כל המצות שבאו בזכות המילה מצוה ראשונה לבנ"י.
ולכן כתי' שש אנכי כו' כמוצא שלל רב. שע"י המילה זכו אח"כ לכל המצות. וא"א
ע"ה הי' המתחיל. ואי לאו דדלא לן חספא לא אשכחנן מרגניתא. ולכן מברכין
במילה ב' ברכות. להכניסו מלבד על מצות המילה. ויש חלק לא"א בכל מצות מילה
שבנ"י מקיימין. וע"ז כתי' שכרך הרבה מאוד. ויתכן עוד לומר כי באמת כל תרי"ג
מצות תלוין זה בזה כידוע. וא"א ע"ה ששש על המצוה מאוד וידע והאמין כי
במצות ה' כלול הכל. ולכן המשיך עי"ז כל התרי"ג מצות והוא ללמד על הכלל כולו
כי בכל מצוה כפי רוב השמחה ואמונה שיש לאדם בעשיות המצוה יכול לבוא בזה
לכל המצות. רק פתח המילה כבר נפתח ע"י א"א. שעל ידה המשיך כל המצות. אבל
באמת הוא ללמד על כל המצות כנ"ל. והיינו דתנן הוי רץ למצוה קלה ששכר מצוה
מצוה שמצוה גוררת מצוה כו': ע''כ ומשום שאנתנו קוראים בימים אלה באבות
הבאתי דיבור קדוש מרבי לוי יצחק מברדיצ'וב שאמר: רבי אומר איזה דרך ישרה
שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. דהנה רבי בא ללמד
אותנו דרך טוב הנכון לעבוד את הבורא, דהיינו לאחוז במדת התפארת ולהעלות
אותה, דהיינו שעיקר מחשבתו של העובד יהיה רק בכדי שיתפאר עמו השם יתברך,
דהיינו שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עבודות בניו אשר הם מלובשים בגוף העב
והחומר ואף על פי כן נותנים את לבם בכדי להפשיט את הגשמיות ולהלביש את עצמם
ברוחניות ובקדושת הבורא כביכו"ל ובזה הוא מתפאר עמנו כביכו"ל. וזהו כל
שתפארת לעושיה, דהיינו שהקדוש ברוך הוא הוא עשנו מתפאר עמנו וגילה לנו רבי
במה הוא ההתפארות ועל זה אמר אחר כך, ותפארת לו מן האדם, ובזה מגיע תענוג
גדול להבורא ברוך הוא. ואז הקדוש ברוך הוא נקרא כביכול בבחינת מקבל על קבלת
התענוג כמ"ש. וכמו ששמעתי ממורי ורבי מהו' דוב בער ממעזריטש, על פסוק
(תהלים קיח, כג) מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, כי מלת זאת נקרא על
בחינת נוקבא כידוע. והנה כפי שאמרנו לעיל, שעיקר העבדות יהיה רק על סיבת
התענוג המגיע להבורא ברוך הוא ואז נקרא כביכול הבורא ברוך הוא בחינת מקבל.
וזהו מאת ה' היתה זאת, דהיינו שהקדוש ברוך הוא כביכו"ל יהיה בבחינת נוקבא
בחינת זאת הוא נפלאת בעינינו. עד כאן דבריו הקדושים: והנה חביב עלי פירושו של רבינו יונה שחתך את דברי רבי יוחנן שאמר: אם למדת (עשית) תורה הרבה אל תחזיק טובה וכו'.
ואמר: (גם אם למדת הרבה) עדיין אתה בתחלה ומתי תשיג עד האמצע ועד הסוף כי
התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואין השגת האנוש יכולה להגיע אל הקצה
האחרון. וכמה כל אדם מרוחק ממנו ואיך יחזיק טובה לעצמו ולא עשה תורה אחת
מני אלף ממה שיש לו לעשות: כי לכך נוצרת. הקב"ה לא המציאך יש מאין
רק לעשות רצונו וגם מזה הטעם אין לך להחזיק טובה לעצמך אם עשית תורה הרבה
כי לכך נבראת. משל לבעל חוב שפרע את חובו וכי מחזיקין לו טובה על כך. וזאת
המדה גם כן היא על המצות שאם עשית מצות הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך
נוצרת: כלומר אין בכל ידיעותיך בתורה כדי שתגיס דעתך כאחד שמחזיק דבר שלם
בידו.. ובאשר ליגיעתך גם אין לך במה להתפאר שאינך אלא כאדם שפרע
חובו..ע''כ ועניין הסיפור של החמישה תלמידים שהיו לרבי יוחנן בן
זכאי, בא לפענ''ד להגיד שריב''ז לא היה רק מציל התורה ומקים עולה בישיבתו
שביבנה לאחר החורבן, אלא המחנך השלם שנתן דעתו להצמיח בתלמידיו ולהוריש
לדורת הבאים את כל הדעות הישרות והמידות היפהפיות שאסף אצל הלל ושמאי
בכאו''א לפי סגולותיו וע''כ לא הוזכרו כל אלה בתואר רבי שבאחריתם אלא
בשמותיהם כתלמידים לפני רבם.. ונחתום בטוב מדברי רבינו יונה על דברי רבי אלעזר בן ערך שאמר לב טוב:
רמז"ל פי' שזו היא מעלת תקון המדות לפי שדעותיו של אדם נובעות מן הלב.
ובזמן שלבו טוב כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם
הטובים ואינו חפץ אלא בדבר שיש בו תועלת ולא הפסד. וכן כתב הרמ"ה ז"ל.
ואמנם כי הדבר כן הוא כדבריהם. אך אין הפי' מתיישב לפי דרכנו. על כן נראה
לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון זהו הסבלן שאינו קצר רוח. ומתרחק ממדת
הכעס ומשיב במענה רך. אף (אך) כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו כי
חכו ממתקים וכלו מחמדים: אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם.
כי אדם שמדה כזאת שוכנת בקרבו טוב הוא גם לחבריו ולשכניו ולכל העולם. גם
מדת הנדיבות יש לו כי אם הגוף והלב מתנדב לבני אדם לחפוץ בכל חפצם ולעשות
רצונם כל שכן שיתנדב להם בממונו. וכל מדה טובה תשכון באדם כזה. כי החפץ דבר
גדול מן המעשה בלב מרפא. כי הנה המצות פעולת האברים מלאכה לבד היא ונקלה
לעשותה. אך שיתן עיניו ולבו שם כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' מרוב
הדבקות ואהבתו בשם ית' הוא אליו הדבר הזה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.