מדובר ביהודי ראש ישיבה ששמו הרב מ. ל. הוא חיפש מקום לישיבתו ברכת התורה ומצא מגרש ששייך ליהודי מאירן אך בשל הפחד שיש לו לדבר בטלפון לישראל המקום בינתיים שומם, באישור בית הדין של הגר"נ קרליץ שליט"א. הגר"נ שליט"א אף כתב מכתב בעצמו בכתב ידו להרב ל. שמותר לו להיכנס לשטח ולבנות שם ישיבה (בבניה קלה) וכשיגיע הבעלים ישלם לו שכירות על המקום. (השטח רשום על שם יהודי מאיראן שאין קשר איתו וכנראה מפחד כיוון שהוא באיראן ואי אפשר לדבר עמו בטלפון)
הרב ל. פתח ישיבה בשם "ברכת התורה" והחזיקה מספר שנים, עד שנסגרה. הרב ל. שרצה להמשיך להיות מוחזק במקום וגם שיהיה שם ישיבה הביא למקום ישיבה בשם "דרכי דוד" של יהודי בשם אליהו יגודיוב והשכיר להם את רוב המבנה. כשהרב ל. משייר לעצמו חדר בצד המבנה עם כניסה נפרדת. שם התקיימו תפילות כל יום ואף בשבתות.
הרב ל. חתם על חוזה שכירות עם יגודיוב לכמה שנים ועדיין לא הסתיימה תקופת החוזה. - החוזה הזה אינו חזוה כמו כל חוזה אלא חוזה שותפות שרק זה אפשרי מצב הזה
בעקבות הסכסוך הפנימי בישיבת בית מאיר הקטנה, הציעו להרב ל. שיעביר את ישיבת בית מאיר למבנה שלו ברחוב רשב"ם והוא יעמוד בראשות הישיבה.
כיון שהיה חוזה, הרב ל. הלך לשאול את בית הדין של הגר"נ קרליץ שליט"א אם יכול להפסיק את החוזה ופסקו לו שכיוון שהשכיר רק בגלל שלא היה לו ישיבה, כעת שיש לו ישיבה מותר לו לבטל את החוזה ולהשתמש במקום לישיבה שלו.
הרב ל. פנה ליגודיוב וביקש לפנות את המקום ויגודיוב לא הסכים. יגודיוב כנראה נלחץ, ואז איים עליו שיפנה לבית משפט ולאפוטרופוס הכללי, ואז יוציאו את ל. גם ממה שהשאיר לעצמו ויגודיוב ישתלט על כל המבנה
אותו יגודייב בעזרת חיים ולדר שהקשר ביניהם הוא סיפור בפני עצמו, פנה לבית המשפט ולאחר מאבקים שם התברר כי המבנה לא חוקי ועוד צרות כפי שקורה במצבים כאלו, בית המשפט הורה להרב ל. לפנות את המקום
כאן צריך לזכור, כי למעשה היו דיונים בבית דין שהוציאו מכתב פסק דין שהרב ל. צודק והוא מוחזק, אבל יגודיוב פנה לערכאות ולממשלה והם איימו על הרב ל. ציוו עליו לפנות את המקום
כשהרב ל. לא נרתע, אסור לשכוח כי בית הדין פסק שאסור לו לצאת מהמקום, הגיעו יום אחד כמה טנדרים עם שוטרים יס"מ ביחד עם צוות של הובלות והוצאה לפועל והתחילו לפנות את החלק שהרב ל. השאיר לעצמו. הם רצו לקחת את החפצים והריהוט של הרב ל. אבל הוא פנה לבית המשפט וקיבל צו עיכוב לכמה שעות, וזא הסכימו שאת הריהוט יכול הרב ל. לקחת, אבל את המקום עליו לפנות מיד
כאן צריך לציין כי הרב ל. לא השכיר ליגודייב את המקום אלא כתב כי הם מנהלים יחד את הישיבה וכי הרב ל. הוא חלק מהבעלים של הישיבה, וזה לא עזר לו. יגודייב בעזרת כוחות מן הסוג של חים ולדר שחייב לסייע לו בשל ענין פרטי שלו גירשו את הרב ל. מן המקום למרות שבית הדין של רבי ניסים קרליץ פסק כי המקום הוא של הרב ל. עד שיבא הבעל הבית האמיתי, אבל יגודייב רצה את המקום ואת הבנין שבנה הרב ל. מכספו והוא הצליח בכח לגזול אותו ממנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.