כאשר
שהה ראש ישיבת חברון, הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ"ל, בחו"ל לצורך עריכת
מגבית לישיבתו, אירגן כנס גדול וחשוב, אליו הזמין את כל הנדיבים של הישיבה.
בין הנדיבים היה אדם שתרם בשעתו סכום כסף גדול
להעברת הישיבה מסלבודקא לארץ ישראל, ובמשך השנים ירד הלה מנכסיו ונעשה עני מרוד עד שהגיע לפת לחם ממש.
התלבט
מאד הרב סרנא האם להזמינו לכנס הנדיבים, ולבסוף החליט שלא להזמינו כדי
שהלה לא יתבייש במצבו הנוכחי. והנה, להפתעת כל הנוכחים, הגיע אותו אדם
באמצע האסיפה ללא כל הזמנה וביקש את רשות
הדיבור, וכה היו דבריו הנרגשים:
אורחים
יקרים! להוי ידוע לכם שהעולם הזה גלגל חוזר, וגם אני הייתי פעם עשיר ונהפך
עלי הגלגל, והיום אני נאבק על פת לחם, ולא נשאר לי זכר מכל רכושי הרב,
מלבד מה שתרמתי בשעתו כדי להעביר את הישיבה
לארץ
ישראל. רק זה מה שנשאר לי מכל רכושי, וזכות גדולה זו אינני מוכן למכור בעד
כל הון שבעולם. הנני מציע לכם מתוך נסיון: מה שאתם יכולים לתת עכשיו מהרו
ותנו. כי אף אחד מכם לא יוכל לדעת מה יהיה עמו
ביום המחר. מה שחוטפים ונותנים הוא מה שנשאר לנצח נצחים!
דבריו הנרגשים שיצאו מן הלב, עשו רושם אדיר על הנוכחים והמגבית הסתיימה בהצלחה גדולה מעל ומעבר למצופה...
ונצלתם
את מצרים: אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חיבים להחזיר, הנה
תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלל את שללכם. כי אמנם
כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם,
היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה. [ספורנו]
שבת שלום ומבורך וישועות עד בלי די לכלל ולפרט. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.