מדוע שתקו הרבנים בבית שמש ולא מחו האם רק כאשר מתים ילדים אז נזכרים למחות?

עד שלא חוטפים מכות קשות לא מבינים, זה מזכיר לי את אותו אחד שהסבירו לו ולא קיבל אבל כשמישהו היכה אותו הוא קיבל ועשה, וכשנשאל מדוע לא עשה כאשר אמרו לו, אמר כי קודם אמרו לו, עכשיו הסבירו לו, ישנם מי שלא מבינים רק לאחר שהם חוטפים מכות, ככה זה אצל החרדים כמעט בכל תחום ואת זה ראינו השבוע כאשר ילדים נפטרו השמיעו קול זעקה, והשאלה היא מדוע נזכרו רק לאחר שחטפו את המכה, האם לא קלטו כי משהו רע וחולה עובר על הציבור החרדי

הקנאים והמחבלים הליטאים רקדו כשהלך לעולמו מרן הגראי"ל שטיינמן, לא ביקשתי מהם שיבכו, גם ולמרות שאם היו יהודים באמת אין זה משנה איזה יהודי הלך לעולמו במיוחד כשמדובר בתלמיד חכם עצום במי שמאה וארבע שנים יגע בתורה, אני מוותר להם על שאינם בוכים. אבל לרקוד ולשמוח, לרוץ לקרוע מודעות עם שמו של הרב שטיינמן, זה מוכיח כי משהו חולה מאוד ברחוב החרדי

השאלה שאני מבקש לשאול כאן זה את אלו שמוחים עתה על מעשיהם של אותם שרקדו, היכן הייתם כשהם עשו זאת, מדוע אז לא יצאתם ומחיתם מדוע המתנתם עד שחטפו מכות כאלו. הטענה היא כלפי אלו שלא מחו לא פחות מאלו שעשו זאת, מפני שאי המחאה נותנת לגיטימציה למעשים הללו, גם אם נכון שהכל יודעים כי אתם לא חלק מזה, אבל השתיקה אי הבעת זעם ותדהמה מן המעשה יש בה פשע. לשתוק על מעשים שהם עשו הוא לא פחות  פשע, ולכן גם כל מי ששתק ולא מחה שיכה על חטא ויקבל על עצמו לעתיד לא לשתוק במצבים כאלה, ואין זה משנה במי מדובר, לא רוקדים כשיהודי הולך לעולמו

חיים שאולזון