בושה. זו התחושה איתה אני קם בימים האחרונים. ולא בגלל חלומות רעים אלא בגלל העיתון היומי שלי. גם אני מנוי על העיתון המזוקק והמבוקר - עיתון 'המודיע'. העיתון שדימיתי לחשוב שהוא שייך לאגודת ישראל ששייכת לגדולי ישראל ששייכים רק לריבונו של עולם. רק בגללם אני מנוי על העיתון ורק למען כבודם אני חושב לבטל אותו, את המנוי. משהו לא טוב עובר עליו לאחרונה ואני חושש שזו מגמה ולא תאונה חד פעמית.
אז רגע לפני שאתם רצים לחפש ב'המודיע' תמונות שהמבקר פספס, שבו להירגע, קחו כוס מים ותקשיבו טוב. זה לא, זה לא המבקר. הכול בסדר, אני לא פרסומאי ולא ציניקן מתנשא, כך שאין לי בעיה שהעיתון יהיה בכלל ריק מפרסומות. בסך הכול אני חסיד גור טוב, אפילו גאה, והבעיה שלי היא בבעלות של העיתון. משהו השתנה שם לאחרונה וזה לא מריח טוב.
בכותרת כתוב שהמודיע שייך לאגודת ישראל אבל אני כבר לא בטוח שאני יודע למי אגודת ישראל שייכת היום. נכון, יש לה מועצת גדולי התורה שמופקדת עליה. יש לה סיעה בכנסת, יש לה נציג בממשלה והוא אפילו פופולרי. בעצמי שמעתי אותו מתגאה בכך. הוא כל כך בטוח בפופולריות עליה הוא מדבר כל היום שהוא כבר מרשה לעצמו לעשות עם ה'המודיע' הזה מה שהוא רוצה. תזכירו לי איך קוראים לפופולריות בטרמינולוגיה תורנית, אה, נזכרתי. קידוש השם.
קידוש השם? בוודאי! השאלה רק השם של מי. בכל הנוגע לשמו של ליצמן, כבר אמרנו שהוא בעצמו מצהיר שהכול בסדר. יש כבוד, נתניהו מלך ישראל, רובי ריבלין מלך השמאל, כץ מהמשרד מחלל השבת, בוזי' הדרקון ואיווט הקיצוני, ולא שכחנו את בנט הנחמד, כולם באו לש"ב המתוקשרים שליצמן ארגן למען קדושת הפופולריות. אומרים שגם גדולי ישראל באו, נכון. וזה מה שמקומם. כי רגע אחרי שהרבי עזב את האולם בסמינר גור בירושלים והנה עשיו בא מצידו, כלומר ברקת משולחן חילולי השבת שלו. בא, הקיש עם הפופולרי כוסות לחיים כמנהג הגויים ופטפט עמו בקרבה וחביבות יתירה. כאילו לא היה כאן קודם רבי שבוערת בו קדושת השבת.
כיוון שזכרוני אינו בוגדני כל כך, לא נחשבה קבלת הפנים החמימה הזו לברקת, כמו גם לביבי את שרה את שקד על יד המחיצה - לפלא מיוחד. התרסה משפילה ומרגיזה – כן. אבל לומר שנפלתי מהכיסא? ממש לא! מה זה קשור לזיכרון? אה, פשוט לא מזמן היה לנו מאבק שבת בירושלים שליצמן נלחם לסיכולו, נלחם ולמרבה הצער גם הצליח. ברקת העביר תקציב כרצון לבו מבלי שהדבר יותנה במניעת חילולי שבת בכספי התקציב. כעת ברקת בא לשלם למטיבו כגמולו. קידוש השם כבר אמרנו?
שם רק התחיל המסלול המביש הזה. המשך הסיפור בתל אביב. כן, כחסיד גור ציפיתי מליצמן שבפרשת המרכולים בתל אביב יראה את כוחניותו האמתית הזכורה מימי קדם. משהו של שריר נגד נתניהו, נגד חולדאי. בפועל, בשטח – כלום. אפס מאופס. רק מסכן אחד שילם את המחיר ונבחר לעולת שבת. קוראים לו נפתלי לוברט. הוא חולה, הוא תם וישר דרך, ולכן זה מגיע לו. ככה זה בפוליטיקה של ליצמן. אם אתה לא יודע להפעיל מרפקים - כמו החבר התל-אביבי של ליצמן שהיה ועדיין חבר במיליון תפקידים – נגזר עליך לעלות בעשן עם המשכורת. מה עם השבת? הוא כבר הוציא הודעת גינוי "חריפה". לא מספיק?
כעת ב"דיונים" מול משרד התחבורה, נרשם שיא חדש בעומק השפלות. כבר שבוע שאני רואה בכל בוקר להבות מעל גבי העיתון הקדוש, עיתון המודיע. כותרות אש קודש מספרות לנו שסיעת יהדות התורה לא תתפשר ואף תפיל את הממשלה על חילולי השבת. כל זה בעיתון. בחיים האמתיים? יש ש"ב בסלון של ליצמן, שם יש מחמאות מביבי והחיים היפים ממשיכים כרגיל. למרבה הפלא, או שלא, למחרת בבוקר ראינו בהמודיע, שבאותו ש"ב נלבב התקיימה שיחה "נוקבת" בה איים הפופולרי שלי על נתניהו בהפלת הממשלה. לא פחות. הבעיה היא שאף אחד לא שמע מזה עד פתיחת העיתון. איך זה קורה? לליצמן הפתרונים.
אני יודע דבר אחד. כשהרב ליצמן רצה שמישהי לא תתמנה לתפקיד באוצר, כי היא עושה לו שרירים בבריאות ובהדסה של רוטשטיין, אז הוא ידע לאיים בהתפטרות על אמת ולא רק בכותרות עלובות. כנראה שאצל ליצמן שבת היא רק מלזעוק ולא לעשות.
אבל כחסיד גור, החשש האמתי שלי הוא שליצמן מנסה לעשות רושם על הרבי דרך המודיע. מסך עשן מלא כותרות צדקניות שיכסו על האמת הכעורה. כך, כששלוח חושב שהוא הפך לבעל הבית, לפופולרי, ביד אחת הוא כותב על הפלת ממשלה ובשנייה הוא ממשיך להשיק כוסית לביבי את ברקת.
והשבת תובעת את עלבונה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.