מה הבעיה של אלה המתכנים
"הקנאים"? הבעיה שלהם אחת היא, אין הם מבינים שהתורה איננה אידואולוגיה.
ולא הייתה מעולם אידיאולוגיה, וגם לא תהיה לעולם אידיאולוגיה.
מה זאת אידיאולוגיה? אידיאולוגיה זה
חוסר שביעות רצון מן המציאות הקיימת, ורצון לשנות אותה למציאות אידיאלית, שקיימת
רק בעולם הדמיון, זוהי אידיאולוגיה! להביא את המציאות למצב אידיאלי, כלומר למצב
המושלם והמתוקן.
וכעת נשאלת השאלה, מדוע שאדם הטוען שהוא
מאמין באל-עולם, המנהל את העולם, ועושה תמיד את הדבר שהכי נכון לעשות בכל רגע
נתון, מדוע שאדם כזה יחשוב שהעולם אמור להתנהל אחרת ממה שהוא מתנהל? מוזר. כמובן
שהעולם צועד לקראת תיקונו המושלם, אבל בשלב הזה, הוא נמצא בדיוק במצב שהוא אמור
להיות. איך אני יודע? כי העולם מתנהל על פי רצון הקדוש ברוך הוא, לא על פי שום
רצון של שום גורם אחר, אפילו השטן, אינו פועל דבר בלי לקבל אישור מהקב"ה,
ומבלי שבסופו של דבר, כל מעשיו ימלאו את רצון הקב"ה, אם כן, מה לך כי תלין על
המציאות במצבה הנוכחי?
אך האידיאליסטים יש להם ראש אחר, הם
רוצים הכל עכשיו, הם רוצים שלום עכשיו, לא מעניין אותם כמה אוייבים אורבים להם
בשער מתוך כוונה להורגם, הם רוצים לאהוב ולחבק אותם, חולמים הם על מזרח תיכון חדש.
יש כאלה מבינהם שרוצים משיח עכשיו, לא משנה כמה נשמות עדיין לא הגיעו לתיקונן
ועדיין צריכים לרדת לעולם הזה ולהיתקן, אותם זה לא מעניין, הם רוצים משיח עכשיו,
גם לאלה יש אידיאולוגיה ולא אמונה. בקיצור, בעלי האידיאולוגיה, אין דעתן נוחה
מהצורה שבה העולם מתנהל, וחפצים הם להחליף את ההנהלה שם למעלה, על מנת לשנות את
העולם לצורה שבה הם חושבים שהעולם צריך להיתנהל. ראשם אפוף בחלומות על "וגר
זאב עם כבש", וכל מיני מציאויות אידיאליסטיות מושלמות, שקיימות רק בעולם
הדמיון הפרוע שלהם. הם יעשו הכל על מנת לשנות את המציאות הקלוקלת הקיימת, ולהחליפה
במציאות מושלמת שתתגשם בתנאי שכולם יעשו בדיוק את מה שמתחייב, על פי האידאולוגיה
המדומיינת שלהם.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
לא זו דרכם של ההולכים את האלוקים בתום
לב. אין הם מנסים לשנות את המציאות, כך שתתאים להם. מבינים הם שכל מה שהקב"ה
מביא על האדם, הוא לטובתו, והכי טוב שיכול להיות בשבילו, ושום גורם, חזק ככל שיהיה,
לא יכול לשנות את מה שגזר הקב"ה. הדרך היחידה לשנות את מה שנגזר עליך, היא
באמצעות תפילה ובקשה ממי שהכל מסור בידו. או שינוי ההתנהגות שלך כך שתהיה ראוי
למשהו טוב יותר. ההשתדלות יש לה השפעה רק במובן שלא נהיה מאלה הסומכים על הנס. הקב"ה
ברא את העולם על מנת שיתנהג על פי דרך הטבע, כך שתהיה בחירה, והרצון לסמוך על הנס,
הוא הליכה בניגוד לרצון הקב"ה. צריך לבטוח בה', ודאי, אבל יש הבדל בין מדת
הביטחון לבין לסמוך על נס. להאמין בהקב"ה שיברך את מעשה ידיך, זה נקרא ביטחון
בקב"ה, ברכה אינה נס – היא יש מיש, ולא יש מאין, כך ראיתי בספר "בעל שם
טוב על התורה", וכראיה מובא המעשה עם אלישע ואסוך השמן, שלא רצה להתפלל
שהקב"ה יעשה נס יש מאין, רק ביקש להמשיך ברכה על אסוך השמן שלא יפסוק השמן
הנוזל ממנו – זוהי תפילה לברכה, לא לנס! אז יש חובה לעשות השתדלות, על מנת שלא
תהיה כאן סמיכה על הנס, אלא יהיה כאן צינור טבעי – עמל כפיים – שדרכו יוכל השפע
לרדת אליך בדרך הטבע. אך אסור להרבות בהשתדלות, או לעשות השתדלות שיש בה משום
עבירה. צריך לעשות רק את המינימום ההכרחי ורב באופן המותר, ורק אם יש בכלל מה לעשות,
לפעמים פשוט אין מה לעשות. אם אתה מרבה בהשתדלות, נמצא שאתה מאמין שכוחך ועוצם
ידיך הם שעשו לך את החיל הזה, ובזה אתה מסלק ממך את השגחת הבורא, ונמסר ביד מי
שבטחת עליו. אנשי אמונה הולכים אחרי ה', מבלי לחקור אחר העתיד, ומבלי למתוך ביקורת
על ההווה, כי הרי שום דבר אינו קורה אם לא שבכך חפץ הקב"ה.
אבל האידיאליסטים, בעלי ההשקפות
והפילוסופיות למיניהן, הם אנשים שאינם שבעי רצון מעולמו של הקב"ה, לדעתם בכוח
האידיאולוגיה אשר יהיה לשנות את העולם בכוח, לדבר אחר, טוב יותר ויפה יותר, ומכאן נובעים
הכעס והכוחנות שלהם, שבגללו נוהגים העולם לכנות אותם בשם "קנאים", פשוט
אין להם נחת ממראה עיניהם.
לא זו דרך התורה. התורה איננה
אידיאולוגיה. היא איננה מבקשת לשנות את המציאות מכפי שבראה האלוקים. היא רק מבקשת
לתת לנו הבנה, כיצד עובדת המציאות, על מנת שנדע לכלכל את מעשינו, לטוב לנו כל
הימים. הזוהר אומר שהמצוות הן שש מאות ושלוש עשרה עצות טובות, שנועדו להחכים את
האדם. התורה רוצה שנחכים ונבין איך המציאות פועלת, ונפעל נכון בהתאם לחוקים שעל פי
הם היא פועלת. לא שנלחם בה, ונבקש ליצור עולם אחר, עולם יפה יותר, המטרה היא לא
לשנות את העולם, אלא לפעול נכון במסגרת החוקים שעל פיהם העולם מתנהל.
האידיאליסטים דורשים מכולם אמונה עיוורת
באידיאל שלהם, וכל מי שאינו רוצה לאמין באידיאל שלהם, מיד הם מתמלאים עליו חימה וזעם.
תראו איך השמאל באמריקה נלחם בנשיא טרמפ שנבחר בצורה דמוקרטית, רק משום שאין הוא
מאמין בדרכם. אסור לאף אדם להרהר אחרי האידיאולוגיה המטורפת שלהם. הם המיטו אסון
על ארצות הברית. כל ההחלטות של הנשיאים ב-10 השנים הקודמות, נבעו משיקולים
אידיאולוגים, במקום ויפעלו מתוך שיקולי כדאיות ומעשיות למען בני עמם, מדוע עשו כך?
משום שהיו אלה נשיאים המזוהים עם השמאל שהלך והקצין יותר ויותר. הם פתחו את
הגבולות המדינה להגירה המונית של אנשים נזקקים, שצריך לתמוך בהם כלכלית, וחלקם גם פושעים
וטרוריסטים שיפגעו באזרחי המדינה, כל זאת למה? כי לפי האידאולוגיה שלהם כולם
שווים, וכל החלוקה בין עמים שונים היא מלאכותית. חלום נפלא וזוהר ללא ספק, אך אין
לו דבר עם המציאות הקיימת, אבל הם בשלהם, לא נותנים למציאות לבלבל אותם, להם יש
חזון, הם כבר ישנו את העולם מכפי שהוא – אל דאגה. ומה בדבר מקומות העבודה של האזרחים
האמריקאים? אין בעיה, אפשר להעביר הכל לסין ולהודו, אין שום בעיה, הרי העולם הוא
כפר קטן, ועוד מעט קט, הולך העולם להפוך למדינה אחת ועם אחד, וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, והכל הולך להיות
ממש נפלא, אם כן מדוע להעדיף את העובד האמריקאי על פני כל עובד מעם אחר? הרי אין
באמת עמים, כולם יחידים, בודדים, כל אדם עומד בפני עצמו ושווה לכל האחרים. כך סברה
מרגרט תאצ'ר, שכיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד
נובמבר 1990. לדבריה היא למדה את האידיאולוגיה הקיצונית שלה מאביה, והאמינה שבאמת
אין דבר כזה קולקטיב, כולם בודדים, כל אדם עומד בפני עצמו. המנהיגים האידיאליסטים
הללו, הרסו עם האידאולוגיה שלהם עמים משגשגים ומצליחים, ואין להם שום יסורי מצפון על
מה שעשו, לפי הבנתם, היו אלה קורבנות שהיו חייבים להקרב על מנת להגשים את
האידאולוגיה הנשגבת שלהם, תוך התעלמות גמורה משיקולי תועלת, מעשיות וכדאיות.
התורה רוצה שנהיה ערכיים, אך לא מכח
אדיאולוגיה, היא רוצה שיהיו לנו מידות טובות, חכמת הלב ורחמים זה על זה. לפעמים
אומרים על אדם שהוא אידיאליסט, אבל באמת מתכוונים שהוא ערכי ובעל מידות טובות, לא
שהוא מוסר את נפשו עבור מטרה שהיא בעיניו גדולה מן החיים. מסירות נפש עבור אידיאל
איננה מחייבת מידות טובות. יש הרבה אנשים שהיו מוכנים למסור את הנפש בעבור אידיאל,
והיו בפועל רוצחים אכזריים, מלשינים ונואפים, קחו לדוגמה את הקומוניסטים, אפשר
לתאר בכלל את גודל האכזריות שבה הם פעלו בשם הרעיון הקומוניסטי?
לא מזמן התפרסמה כאן כתבה שכביכול
הקנאים שבציבור הליטאי, אלה שמכונים "המחבלים", נרדפים על ידי הזרם
המרכזי, מבלי שנותנים להם ללכת אחרי ציווי רבותיהם. אין עיוות גדול יותר של
המציאות מזה. מעולם אף אחד לא רצה לכפות עליהם שלא ילכו אחרי הרב שאחריו הם בחרו
ללכת. הסיפור הזה הוא לא נכון. הם ניסו לעשות נפשות לעצמם, והדרך שבה הם בחרו היתה
להסית ולהדיח אנשים תמימים, ולספר להם שגדולי התורה, סטו מדרך התורה, וצריך להציל
את העם מידי גדולי התורה. איך אפשר שלא להגיב על הסתה פרועה כזאת? הרי שתיקה במקום
כזה, עשויה להחשב כהודאה. בקיצור, אף אחד לא רצה לרדוף אותם מעולם, הם אלה שניסו
לפורר את הציבור הנאמן לתורה מבפנים, ועל כן לא נותרה ברירה אלא לחסום בפניהם את
הדרך. אין זה פלא שהם ירדו לשפל מדרגה כזה, שהרי לפי הבנתם הם לא פועלים מתוך אנוכיות,
אלא מוסרים את נפשם למען אידאולוגיות והשקפות ופילוסופיות נעלות ונאצלות,
והאדיאולוגיה הזאת, מקדשת כל אמצעי, רע ומכוער ככל שיהיה.
(לקריאת החלקים הקודמים יש להכניס בשורת החיפוש
שבראש הדף את המילים: "חשיפת סוד הדעת")
פלוני
אלמוני החפץ בעילום שמו מחמת בעלי הזרוע
Almoni.Daat@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.