בחג החנוכה עם ישראל היה בסכנה עצומה, מלכות יוון שהייתה
באותה תקופה המעצמה הגדולה ביותר בעולם, נלחמה בכל כוחה מול קבוצת יהודים
קטנה חלושה וחסרת אמצעים. אבל הנס הגדול קרה - קומץ החשמונאים נצחו את
מלכות יוון, בצורה פלאית ובניסים גלויים.
כשמתבוננים
באותם ימים עולה תמיהה גדולה: עם ישראל זכה באותם ימים לראות ניסים
ונפלאות רבים על כל צעד ושעל. קרבות בכל הארץ שהסתיימו בניצחונות מזהירים,
ביטול גזירות היוונים, טיהור בית המקדש מהאלילים והפסלים, חנוכת המזבח.
ובאופן תמוה חז"ל קבעו לדורות לסמל את חג החנוכה דווקא על הנס שלא נראה כל
כך משמעותי באותה תקופה – נס פך השמן הקטן שנמצא בבית המקדש, חתום בחותמו
של כהן גדול, ודלק שמונה ימים, שלזכרו אנו מדליקים נרות שמונה ימים,
ומהדרים להדליקם בשמן זכר לנס פך השמן.
ומדוע חז"ל לא קבעו לדורות סמל וזכר גם לכל הניסים הגדולים שארעו לישראל באותם ימים?
השמחה ב"פך השמן"
הדבר
נעשה בכוונה תחילה. חז"ל הקדושים כשבאו לקבוע לדורות את "ימי ההלל והודאה"
הם רצו ללמד אותנו גישה והסתכלות חדשה, במלחמותינו מול היצר הרע, ובכל
מהלך החיים.
חז"ל הקדושים מלמדים אותנו שבכדי לזכות
לניסים גדולים – אנו צריכים ללמוד לשמוח ולהודות על הניסים הקטנים! ההצלחה
של האדם בחיים, היא רק כשהוא לומד למצוא את הישועות הקטנות שמלוות אותו
לאורך כל היום, ואיתם לשמוח, ועליהם להודות לה'.
ולכן
כשחז"ל קבעו את נס החנוכה הם קבעו אותו דווקא על הנס של פך השמן הקטן,
ללמד אותנו שמי שרוצה להצליח בחיים ולזכות לישועות גדולות, מוכרח להתבונן
בישועות הקטנות ובהם לשמוח, ועליהם להודות לה', ורק זה הדרך לזכות לישועות
הגדולות.
ישועות גדולות ע"י שמחה במעט
תמיד
בכל מצב הקב"ה נותן לנו "חיוך משמים" גם בתקופות של קושי והסתר פנים, ה'
שולח לנו ישועות קטנות. רק האדם מגודל הבלבול והקושי, לא שם לב לישועות
הקטנות שמקיפות אותו, אלא מחפש ומחכה כל הזמן לנצחונות הגדולים. ואדם לא
יודע שהישועה שלו נמצאת דווקא בתוך ה"חיוך משמיים", כי כשאדם מתבונן בכל
החסדים הקטנים שה' שולח לו ומודה עליהם ושמח איתם, זה נותן לו כוחות להחזיק
מעמד עד הישועות הגדולות, ולכן עיקר הניצחון של האדם זה כשהוא זוכה לשמוח
בדברים הקטנים, כיון שרק מי ששמח במעט יזכה לעוד מעט ועד מעט, עד שיזכה
לישועה הגדולה.
נס החנוכה מאיר במצבים הקשים
בחג
הסוכות אנו מוצאים שדירה מתחת לעשרה טפחים נקראת דירה סרוחה ופסולה למצוה,
לעומת זאת את נר החנוכה מהדרים להדליק מתחת לעשרה טפחים, כיוון שנס החנוכה
מאיר דווקא כשאדם נמצא במצבים שפלים וחשוכים, שבזמנים אלו עיקר ההצלחה של
האדם היא ההרגל למצוא את "פך השמן הקטן" ולשמוח בישועות הקטנות שאמנם אינם
מספקים את האדם ולא פותרים את הבעיות, אבל זה "החיוך משמיים" שה' שולח לאדם
שיתעורר לזכור שעכשיו הקב"ה רואה אותו והוא שולח לו מסר "אל תדאג, אני אתך
גם במצבים הקשים, גם מתחת לעשרה טפחים, כשהכול נראה חשוך אני מאיר לך, ואם
תאמין שגם במצב הזה לא עזבתי אותך, אתה תזכה לישועה שלימה".
איך נינצל מהמבול והבלבול?
כשהסתיים
המבול נח שלח את היונה לבדוק אם שקעו המים ואפשר לצאת מהתיבה. היונה חזרה
והביאה בפיה עלה זית ואז ידע נוח שהמים כבר החלו לשקוע. אומר המדרש שעלה
זית מרמז על השמן זית שידלק לעתיד בימי החנוכה בבית המקדש. משמיים ידעו
שהולך לבוא דור שיהיה בו מבול, וכדברי רבי נחמן מברסלב שלפני הגאולה יבוא
שוב המבול, אבל לא מבול של מים, אלא מבול של כפירות ובלבולים. והדרך להחזיק
מעמד ולצאת מהמבול, תהיה רק ע"י העלה זית – על ידי שיתחזקו וישמחו ב"פך
השמן הקטן" בישועות הקטנות יזכו להינצל מהמבול והבלבול.
אנו
נמצאים בחושך ובגלות כבר אלפיים שנה, עדיין לא רואים את הגאולה, אבל הקדוש
ברוך הוא שולח לנו לאורך כל ימי הגלות החשוכים הרבה הארות וישועות –
"חיוכים משמים" וע"י שנשמח בישועות הקטנות – ב"פח השמן הקטן" נזכה לצאת
מהגלות ולגאולה השלימה במהרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.