[המשך מאתמול] ומהנ"ל מובן שהעונש של בית-סוהר(ב"דינא דמלכותא") הוא עונש
החמור ביותר(במדה מסויימת יותר מהיפך החיים), ובמילא הענין ד"להחיות
רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (שהרמב"ם מזכיר בסוף הל' פורים) הוא אצל
אסירים במדה גדולה ביותר. יש להשתדל לבקרם בחג הפורים ושיקיימו מצוות
היום. והרי מטרת בית-סוהר הוא להכין את האסירים לחיות חיים בסדר בשלום
וביושר, וזהו לכל-לראש ע"י שנותנים להם הרגש שהם "בני-אדם" שיכולים
להיות "בצלמנו כדמותנו".וא' הדרכים לזה הוא לתת להם לעשות דברים מסויימים
בדיוק כמו שעושים אלו הנמצאים בחירות,כמו שמיעת המגילה בימי הפורים. ועד"ז
בנוגע לחגה"פ הבעל"ט – לדאוג שיהי' להם מצה ויין. גם גלות דומה ל"בית
סוהר" שנלקחה האפשרות לקיים כו"כ מצוות. וההחלטה שבהזדמנות הראשונה יקיים
גם מצוות אלו, שההוכחה לזה היא שמקיים בהידור את המצות שיכול לקיים
כעת – ממהרת את החירות האמיתי של הגאולה.
משיחת פורים ה'תשל"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.