מדובר במכתב עברי קצר שנכתב בירושלים סביב שנת 1050. נושא המכתב, יפת בר משולם, קנה 30 רטל (בערך 13 ק"ג) של גבינה מתוצרת הקראים אשר גרו במקום הנקרא סמרתקה (samaritika), ככל הנראה בשולי הר הזיתים לכיוון נחל הקדרון, באזור סלואן/עיר דוד.
על-מנת
שיוכל למכור את הגבינה הקראית גם ליהודים רבניים במצרים, הצטייד יפת מראש
באישור הכשרות המצורף, החתום על-ידי שלושה. מעניין שהשלושה וידאו את כשרות
הגבינה הקראית פשוט על-ידי לחיצת יד - "קנינו מידו בקנינם שהוא יד ליד",
והשבעתו של יפת הקראי 'בשבועת התורה הקדושה'. מסתבר שלחיצת יד היתה מקובלת
בקרב קראים כסימן לאמון, כמו בימינו, וזה הספיק במקרה זה גם לשומרי הכשרות
הרבנים.
הגבינה היתה מחולקת ל-339 'טפוסים', כלומר חבילות, חתיכות. גבינה היתה מקור חשוב לחלבון עבור מי שידו לא היתה משגת לקנות בשר.
להלן הטקסט הכתוב במכתב, מסודר לפי השורות:
"בשמך רחמנ(א)
אודיע לרבותינו אשר בארץ מצרים
כי בא יפת בר משולם שהוא מכת הקראים
אשר בסמרתקה וקנה שלושים רטלין גבינין
ממעשה הר זיתים, והם כשרים וטובים לקנות מהם
הרבנים. ולא התרנו לקנות ממנו אילא לאחר
שקנינו מידו בקנינם שהוא יד ליד, והשבענו אותו
בשבועת התורה הקדושה. ומספרם
שלוש מאות טפוסים ותשעה ושלושים.
(על החתום)
צמח ברבי יוסף ברבי צמח נוחם עדן
יוסף ברבי צדקה ברבי יוסף נוחם בע(דן)
אהרן הכהן בר עמרם נ'נ' (נוחו נפש)"
"בשמך רחמנ(א)
אודיע לרבותינו אשר בארץ מצרים
כי בא יפת בר משולם שהוא מכת הקראים
אשר בסמרתקה וקנה שלושים רטלין גבינין
ממעשה הר זיתים, והם כשרים וטובים לקנות מהם
הרבנים. ולא התרנו לקנות ממנו אילא לאחר
שקנינו מידו בקנינם שהוא יד ליד, והשבענו אותו
בשבועת התורה הקדושה. ומספרם
שלוש מאות טפוסים ותשעה ושלושים.
(על החתום)
צמח ברבי יוסף ברבי צמח נוחם עדן
יוסף ברבי צדקה ברבי יוסף נוחם בע(דן)
אהרן הכהן בר עמרם נ'נ' (נוחו נפש)"
(המכתב פורסם ע"י משה גיל בספרו 'ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה', תעודה 309)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.