הצלצול הצורמני שנשמע ממכשיר הטלפון בביתו של
החזן והמוהל הדגול רבי רפאל אבוהב זצ"ל~ לא יכל להעיד על הדרמה שתתחולל
בעקבות השיחה הזו. מהאפרכסת בקע קול אדיש ששאל: האם אתה הוא החזן אבוהב?
כן! השיב רבי רפאל בקולו הצלול והמאיר פניו של אדם. האיש המשיך בדבריו:
רציתי שתבוא לעשות ברית לבן שלי. בשמחה, השיב הרב. לאחר שסיכמו על המקום
והשעה, הניח הרב את השפופרת במקומה, וחשב בלבו- עוד ברית קודש, עוד מצוה,
ודאי הוא יהודי ירא שמים שעושה את הברית בשעה שבע וחצי בבוקר, לאחר תפילה
בנץ. ביום האמור נסע רבי רפאל לחולון לכתובת שנמסר לו. הבית נראה בנין
מגורים רגיל, לאחר שמצא את הדירה לפי שם המשפחה שהיה בידו, נקש על הדלת,
וכשזו נפתחה יצא לעומתו אדם מגודל, רחב, ורעמת שער מתלתלת מאחורי ראשו,
לרגע חשב הרב שטעה בכתובת ונסוג לאחור, רגע האם אתה הוא המוהל? שאל האיש.
כן, ענה הרב. טוב, אמר האיש, תיכנס ותעשה את הברית מהר, כי אני עוד צריך
להגיע לעבודה. רגע אחד- אמר הרב - צריך מנין, איפה המנין? שום מנין, אמר
האיש, תעשה את זה חפיף ונסגור ענין- אני נורא ממהר. הרב היה המום, אך לא
התיאש, הוא ירד לרחוב לנסות לחפש מנין לברית המוזרה, לצערו הרב הוא לא מצא
מנין בשעה כה מוקדמת בבוקר, וחזר לביתו של הילד. האבא כבר לא היה בבית- הוא
יצא לעבודה, רק האמא היתה עדין בבית וגם היא התכוננה לצאת לקנות בחנות
הסמוכה, ובתוך כך היגיע העוזרת. תכנס ותעשה את הברית, ועד שאני אחזור אני
מקוה שכבר תהיה אחרי הברית, אמרה האישה- תוך כדי שהיא מצביעה לעבר החדר שבו
נם לו התינוק, ויצאה מהבית. הרב אבוהב ראה שאין לו ברירה, לקח את הילד
והושיבו על ברכיו והחל לבכות בכי קורע לב, וכך אמר את הברכות בכוונה עצומה,
ומל את התינוק- בברית קודש. כך ללא מנין, כשהסנדק משמש גם כמוהל. לאחר
הברית הילד החל לבכות, והרב שנשאר לבדו בבית, לא ידע מה לעשות, וכשרחמים
גדולים על הילד התחילו להציף אותו, החל רבי רפאל לבכות על מר גורלו של
הילד, שנעשה לו ברית בצורה כזאת, והתפלל שהילד יגדל ויפרח לתפארת העם
היהודי. הרב חזר לביתו וסיפר על הברית המוזרה שהיתה לו באותו יום לבני
משפחתו, והדבר עורר התפעלות עצומה
והתרגשות רבה, אולם הדבר נשכח והיה כלא היה
שתים עשרה וחצי שנה חלפו מאז הסיפור עם
הברית
המוזרה, ועל דלת משרדו של הרב אבוהב בלשכת הרבנות בתל אביב, נשמעה נקישה,
בפתח עמדה אישה עם בנה, ששאלה האם אתה הוא החזן והמוהל הרב אבוהב ? {ר'
רפאל אבוהב ע"ה היה החזן הראשי של הרבנות בתל אביב.} כשנענתה בחיוב. הציגה
את עצמה ואת בנה בפניו, ילד יפה תואר כבן שתים עשרה וחצי, והזכירה לו את
הברית שערך לפני כשתים עשרה שנה, ואמרה: תוך כדי בכי; הוא רוצה להכיר אותך.
כששוחח עם האם ועם בנה, סיפרה האם: שכבר שנה שלמה הילד לא לומד בכלל, ולא
מפסיק לבקש להכיר את המוהל שמל אותו. ההורים לא מצאו שום הסבר לרצונו של
בנם, אבל לא היתה להם ברירה, אלא למלאות את רצונו של הילד כדי שיבוא על
סיפוקו. ולאחר שעשינו בדיקה מאומצת ויסודית התברר לנו שאתה משמש כחזן ראשי
ברבנות, ולכן באנו לכאן. ואז האמא אמרה לבנה: נו ראית - זה המוהל שלך -
נרגעת כבר, עכשיו לא נעכב אותו ובא נלך. הילד פרץ בבכי ואמר שהוא רוצה לדבר
עם הרב לבד. האמא שלא נותר לה ברירה יצאה והשאירה את השנים לבד. והילד תוך
כדי בכי בקש, ודרש - בתוקף מרבי רפאל, שרצונו הגדול ביותר הוא - שיהיה לו
תפילין וטלית לקראת הבר מצוה, וללמוד בישיבה, וכל שאיפתו היא- לשמור על
מצוות התורה ולקיים את רצונו של הקב"ה. כמובן שרבי רפאל אבוהב ע"ה שהיה
המום ונרגש עד עמקי נשמתו, במהירות התעשת כדרכו, ובחכמתו הרבה, נענה
לבקשתו, ושיכנע את אמו וטרח ויגע עד שהכניסו לישיבה, ודאג לו לתפילין,
ולכל שאר צרכיו הדרושים לו, בכדי שיוכל לנהל חיים יהודיים אמיתיים.
התפילות שיצאו מכל הלב, והבכי המר, ודאגתו הגדולה על גורלו של הילד, פעלו
את פעולתם כראוי, הילד שבכה עם הרב בעת הברית, חזר בתשובה שלמה, ונהיה
יהודי עובד השם אמיתי. כיום מפאר ה"ילד" את כותל המזרח, באחד הכוללים
המפוארים בארץ, והינו אחד התלמידים החשובים והמתמידים ביותר בכולל. סיפור
זה הוא אחד מני רבים שארעו לרבי רפאל אבוהב ע"ה במשך שנות חייו בהם שימש
כחזן מוהל ושוחט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.