חנוכה לשון חינוך. זה חג שבא לחנך אותנו לראות את החיים בעין טובה.
מה זה לראות בעין טובה? זה להתחיל להסתכל באופן אחר על החיים.
להתחיל לראות איך ה' מתפאר בנו, מתפאר בכל יהודי ויהודי שמתגבר על
היצר הרע שלו. וגם אם הוא לא מצליח, הוא לפחות לא עוזב את הרצון. העין
הטובה מחפשת את הנקודה הטובה הגנוזה בפנים, בעומק הנשמה של הבן
אדם. שאפילו לא רואים את זה, ויכולים לחשוב שהוא לא כל כך חיובי, לא
כל כך מוצלח, לא כל כך טוב אבל אצל הקב"ה הוא טוב, ואצל הצדיקים הוא
טוב, וגם אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הזאת איך להתפעל מכולם, איך
להתפאר בכולם, איך ללמד כף זכות על כולם, איך לאהוב את כולם, זאת העין
הטובה. אנשים צמאים למילה טובה. ודווקא אלה שנדמה לך שהם לא כל
כך אוהבים אותך, וגם אתה לא כל כך אוהב אותם, תגיד להם מילה טובה
הם נהפכים ברגע אחד למשהו אחר. לא צריך הרבה בשביל לשמח את השני.
צריך טיפל'ה. כמה מילים טובות. לכל אדם יש את הנקודה הטובה שלו. היא
אומנם אחרת משלך אך היא גם נפלאה. אצלו זה טבעי הנקודה הזאת, אתה
צריך לעבוד קשה בשביל להשיג אותה, אז תתפעל! כל אחד הוא שליחות
קודש יחידה ומיוחדת, כל אחד הוא השתלשלות מיוחדת מהקב"ה בעצמו.
אין עוד מישהו שעובר בדיוק את הנסיונות שלך, אין עוד מישהו עם אותו צו
אלוקי שאתו הוא נשלח לעולם, כל אחד הוא יחיד ומיוחד.
"חנוכה זה ספירת ההוד. כל כך הרבה הוד יש לנו. בית המקדש
זה הוד. הלבוש של הכוהנים זה הוד. התפארת של יהודי, איזה שולחן
שבת יש לו, איזה בית כנסת יש לו, איזה סדורים, איזה פיוטים, איזה
שירים, איזה מעשי חסד, איזה צדקה, איזה צדיקים בכל הדורות, כל
הפנימיות של היהודי, זה הוד. הרבה פעמים אנחנו עסוקים
בחיצוניות, לא נוגעים בנקודה הפנימית האמיתית. חשוב לנו איך
אנחנו נראים ומה חושבים עלינו ולא מבינים שהיופי האמיתי של
האדם הוא משהו הרבה יותר פנימי ועמוק מהחן החיצוני. צריך
להחליף את החן של שקר בחן של אמת. וחן של אמת זה חן של ענוה,
של הרכנת ראש, של ביטול. אני כלום. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם
ועד." (באור פני מלך)
חנוכה לשון חינוך. חג שבא לחנך אותנו לראות את השני בעין טובה,
להתפעל ממנו, להתפעל מהמסירות נפש שהוא עושה. אנחנו יודעים שהאור
נמצא בתוכנו פנימה ואנחנו מוסרים את הנפש כדי להגיע אליו. לא מוותרים
ולא מתייאשים. כל דקה יש לנו מיצר, כל דקה יש לנו נסיון, כל רגע יש לנו איזה
סבל אבל אנחנו יודעים שהכל זה כדי לבנות כלים להתקרב אליך. שבזכות
כל מה שאנחנו עוברים בסוף נזכה להיות אחד איתך. כל לילה מדליקים את
הנרות מחדש. לא מתייאשים. האור של חנוכה זה האור של אין יאוש. ואחרי
שבעת ימים, ואחרי שבעת הנרות מגיעים לנר השמיני שזה כבר אין סוף,
שזה מעבר לטבע, שזה לפי הקבלה האור של יוסף שהוא מוסיף והולך, אור
שנועד גם למי שקילקל ופגם בכל, שיידע שאין יאוש. שתמיד אפשר לחזור
אל אבא.
מתיתיהו ובניו. חמישה אנשים יוצאים במסירות נפש כזו שלא תתואר
להילחם עם מדינה עצומה, נוראה ואיומה, שזה לא נתפס בשום שכל, שזה
בניגוד לכל הגיון, זה שהם שיערו שאפשר בכלל להילחם עם מעצמה כזו,
כשמגיעים למסירות נפש פנימית ועמוקה כזו, אדם שוכח לגמרי מעצמו, הוא
מגיע לביטול כזה מוחלט, הוא בכלל לא קיים, הוא בכלל לא בתוך גוף.
מסירות נפש זה לא רק קומץ אנשים שהולכים להילחם עם רבבות יוונים.
לא זה מה שדורשים מאתנו. המלאכי חבלה שיש לנו במוח, הבלבולים שלנו,
העצבות שלנו, הנסיונות שלנו, הקשיים שלנו שהם פה במוח, הם יותר גרועים
מכל הצבא היווני והצבא הרומאי ביחד. שמה המלחמה שלנו הכי קשה.
כל דבר, בשביל לראות אותו צריך לפתוח את העיניים. יש רק דבר אחד
שאי אפשר לראות אותו אלא רק עם עיניים סגורות. ומהו? האור של התכלית,
האור האלוקי שמעבר לעולם החומר. ריבונו של עולם, מתי נפסיק לרצות את
החיים בשביל לאכול ולשתות? מתי נתחיל לרצות את החיים בשביל לראות
את האור האלוקי?
מתי מדליקים את נרות חנוכה? "כשתכלה רגל מן השוק", כשמפסיקים
לשוטט ברחובות, רק אז יתחיל האור הגנוז, האור הנפלא של נרות חנוכה
להאיר.
חנוכה לשון חינוך, חג שבא לחנך אותנו להסתכל על כל מה שקורה לנו
בעין טובה. עם הנר הקטן הזה של חנוכה אנחנו יכולים לראות את כל הניסים
והנפלאות בחיים שלנו, בזמן הזה ממש, לא רק בימים ההם. ולהגיד תודה.
זאת המתיקות של החיים. לא מגיע לי כלום ואני מקבל כל כך הרבה מתנות,
תודה אבא. אתה כל כך טוב אלי.
כל החיים של האדם הוא צריך להודות ולהלל ולשבח את ה'. בשביל זה
הוא קיבל חיים. יהודי, לשון הודיה, כל הזמן מודה לה'. "על ניסיך שבכל יום
עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים".
ימי החנוכה הם ימי הודאה. חז"ל קבעו את שמונת הימים האלו כדי
להודות ולהלל ולשבח את ה'. כמה צריך לשמוח עם כל מצווה שאדם זוכה
לעשות. כל שכן מי שזוכה לעשות הרבה מצוות, שזו שמחה עצומה, כמו
שאמר דוד המלך ע"ה "שש אני על אמרתך כמוצא שלל רב"!
אור זה שמחה. המצוות מחברות אותנו אל ה' כשאנחנו מקיימים אותן
בשמחה. ככל שאתה יותר שמח במצווה, כך היא מחברת אותך עם בורא
עולם. כשאבא אוהב את המצוות ועושה אותן בשמחה, בהתלהבות, הילד
רואה והוא לומד שזה הדבר הכי משמח בחיים.
אדם שמח במצווה, זה מראה שהוא עושה אותה מאהבה, עושה אותה עם
כל הלב. יהודי השמח ביהדותו הוא הבריה המאושרת עלי אדמות. כל הברכה
בחיים היא רק מהחיבור עם ה', וכל החיבור הוא רק ע"י שמחת המצוות. אדם
שמח ומאושר ביהדותו, אז הוא כבר לא צריך את התאוות, אז כבר יש לו חיות
אמיתית! חיות מהשם! שמחה מהשם!
כשלומדים להודות לה' על כל דבר, החיים הופכים לגן עדן. אבל כדי
שנלמד להודות לה' מוכרחים ללמוד להודות אחד לשני. "כל הכופר בטובתו
של חברו, סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה". אם אדם לא מכיר טובה לחבר
שעזר לו, סופו שגם ישכח את הטובות שה' עשה לו. מי שקיבל טובה חייב
להכיר טובה. משה רבנו לא היכה את המים וגם לא את העפר, אהרון עשה
זאת במקומו, וכל זה למה? כי המים שמרו על משה כשהושלך ליאור והעפר
הגן עליו כשהרג את המצרי. וכי המים והעפר שהם דוממים, משנה להם אם
משה הוא המכה או אהרון? בכל זאת חייב משה להכיר להם טובה! אילו היה
מכה בהם היה פוגם בנימים הדקים של נפשו היפה, פוגם ברגש הנפלא של
הכרת הטוב.
על הכל צריך להודות. שום דבר לא מגיע לנו. אנחנו נושמים חמצן של חסד
ששופע עלינו מרחמיו של יוצר בראשית. הבטוי האדיר ביותר של הרחמנות
האלוקית היא התורה שקיבלנו. תורת חיים. מלמדת אותנו איך לחיות ישר
כי למה לחיות עקום אם אפשר לחיות ישר?! כל הזמן להודות לה', כל הזמן
לשבח ולפאר את בני ביתנו, את ידידינו, כמה אתם נפלאים, כמה אתם טובים,
בשביל זה קיבלנו פה, בשביל זה יש הבל פה, בשביל לקדש אותו. ה' רוצה
שיודו לו, שישבחו ויפארו את שמו, אבל זה יותר בשבילנו, כדי שנזכה להיות
דבקים בו, כדי שכשהלב מתמלא באהבה והתפעלות ממי שעושה אתנו אין
סוף חסדים, שיהיה למי להודות, למי להביע את כל מה שבליבנו.
הבעל 'יסוד ושורש העבודה' היה רגיל להודות על כל דבר, קטן כגדול. על
חדר מיוחד שהיה לו לעבודת ה', על כל איגרת שהגיעה אליו מילדיו ואפילו
כשרק שמע שהם בריאים והולכים בדרך טובה נתן שבח והודאה בשמחה
עצומה על זה שבחרו בטוב. על בגדי שבת ובגדי חורף, על המעות שהספיקו
לו לקנות איזה דבר שהצטרך, על כלי שנפל ולא נשבר, על שנאבד לו משהו
ומצא את אבדתו, וגם כשהיו דינים, הצדיק כל מה שעבר עליו כי בודאי הכל
לטובתו. בצוואה שלו ביקש והזהיר את בניו שיזהרו בעבודה הגבוהה הזו,
שיצאו מפיהם כמה עשרות הודאות בכל יום. ומספר החוזה מלובלין שגילו
מן השמים כמה חשוב היה סדר התנהגותו וגודל תמימות לבו של ה'בעל יסוד
ושורש העבודה'.
כל רגע ורגע יש על מה להודות לה'. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו להודות
על כל פרט בחיים, אין דבר כזה מובן מאליו, הכל זה חסד של ה'. כל מה
שאתה נהנה ממנו, תדע שה' נתן לך אותו. צריך להתרגל להודות על כל דבר
ודבר בפרטיות, לא להסתפק בכלליות. גם הדברים הרגילים שיש לך, זה הכל
חסד של ה'. אין דבר שמוגזם להודות עליו. אדם מתרגל להודות על כל פרט
ופרט, הוא מחזק את האמונה שהכל ה' נותן לו. הוא גם יוצא מהמידה הקשה
הזאת של כפיות טובה.
חנוכה זה חג שבא ללמד אותנו איך להסתכל אחרת על החיים. איך
להשתמש בפח השמן הקטן והטהור לא רק בשמונת ימי חנוכה אלא כל
השנה. צריך להוציא אותו כל פעם שמשהו חורק ולשמן. לעודד, לשמח, להגיד
מילים טובות, להתפעל מכל נקודה יפה שרואים אצל השני. אם יש לך שמן
בצמצום לכל שמונת הימים ולחברך אין כלום, אומרת ההלכה מוטב שתדליק
רק נר אחד ביום ותתן גם לחברך. אסור לאדם להצטמצם בארבע אמותיו
ולומר "שלום עליך נפשי", להשאיר את הזולת בחושך. כי אם תניחו בחשכתו,
עלולה החשיכה להגיע גם אליך.
"וירא אדוניו כי כי ה' איתו" (ל"ט ג')
התורה בפרשת וישב מגלה לנו את סוד ההצלחה של יוסף הצדיק אשר כל
אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו. ומהו הסוד? "כי ה' אתו". כל הזמן זוכר את
ה', כל הזמן מזכיר את ה', מעולם לא זקף את ההצלחה שלו לזכותו. בזכות
זה זכה למלוך במצרים 80 שנה שלטון ללא עוררין שזה דבר שאין לו תקדים.
היתה לו ליוסף הצדיק הרגשה פנימית עמוקה שהכל זה מתנת חינם. בלי
שום זכות מצידו. הכל זה חסד ורחמים של בורא עולם. הוא בלי הקב"ה לא
יכול להצליח. לא יכול לעשות כלום. בטח לא לנצח את היצר הרע שלו. אבל
עם הקב"ה, הכל אפשר.
מה זה שמחה אמיתית? שה' איתי. אנחנו כל הזמן מודדים כמות. כשה'
איתי זה איכות, זה לא כמות. הקב"ה זה המציאות האמיתית שלנו. זה הבית
שלנו.. אדם יוצא לטיול, יש לו חוויות, אך באופן טבעי הוא חוזר הביתה. למה
הוא לא נשאר שם? כי הוא חוזר הביתה, למקום הטבעי שלו, זה נקרא ה'
איתי. מתי מרגשים הכי חזק שה' איתנו? בשבת קודש. כל השבוע אני רוצה
להגיע, בשבת הגעתי, אני שם, אני כבר שם, הקב"ה איתי, זה שבת קודש.
וזאת השמחה האמיתית, שה' איתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.