איזה דבר נפלא זה האמת. אין דבר יפה יותר מן האמת. וכמה כח יש לה. אדם הולך עם האמת, הוא יראה סייעתא דשמיא על כל צעד ושעל. למה? כי הקב"ה משתוקק לאמת וככל שהאדם יותר אמיתי, כך הוא זוכה שאור ה' מאיר בו יותר.
כשניגש יהודה לשטוח את טענותיו לפני יוסף, מה היה לו לומר שעוד לא נאמר? מה היה לו לחדש, הרי כולם ידעו הכל. הוא בסך הכל חזר בפרוטרוט על כל השתלשלות המאורעות בלי לחדש כלום. "אלא זה כוחה של אמת וזה עומקה. שאין צריכים לחדש בה דבר, אלא לדלותה בלבד ולהציגה כמות שהיא, כל אשר נאמר כבר וכל הידוע. אתה נוטל ומחבר דבר לדבר ומציגם יחד, והרי הם כחדשים, כובשים את הלב ומכניעים את השומע" (ספר הפרשיות). יהודה לא מתייאש, גם אם הוא רואה שהכל סתום ואין פתח של ישועה. הוא בוטח באמת, נוטל אותה ומגיש אותה לפני יוסף כיון שיודע שאין לו משהו אחר, אלא האמת האחת והיחידה וממנה תצא הצלה וישועה. אדם עובר מה שהוא עובר, יש לו עליות וירידות, פתאום יש איזה הקלה, איזה הבנה, והוא רוצה להגיד תודה לה', ובמקום אחר עדיין מאוד קשה לו והוא רוצה לבקש מה' שפה יעזור לו יותר, וככה הוא מגיע ל"שעה" שלו בלילה, בשדה, נושא את עיניו אל השמים ואומר להשם את הכל, הוא לא מחדש לעצמו כלום, בודאי לא להשם שהכל גלוי לפניו אבל זה עושה לו טוב. זה משמח אותו כי זאת האמת שלו ברגע הזה והוא אמר אותה בצורה מסודרת, סידר לו את הראש.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
לפעמים אדם מקטרג על עצמו כי על פי האמת שלו הוא פגום ומרוחק מאוד ועל ידי זה הוא מתייאש ומתרחק עוד יותר. זה אמת? אם זה מרחיק אותך מה' זה לא אמת! על ידי האמת אי אפשר להתרחק. האמת רק מקרבת. במקום להאשים את עצמך, תתחזק!
אתה שייך לתורה הקדושה. אתה שייך ליהדות. הלימוד לא הולך לך, להתפלל בכוונה כמו שצריך לא הולך לך, פה פגמת ושם פגמת, אבל אתה שייך לתורה הקדושה! יש לך המון מצוות קדושות! אפילו אם אתה לא כזהמיוחד, אפילו אם אתה יהודי הכי פשוט, שרק חי לפי התורה, יש לך כל כך הרבה מצוות, בדברים הכי פשוטים. איך שאתה נועל וקושר את הנעליים, ואיך שאתה נוטל ידיים כשאתה קם מהשינה, או קוצץ ציפורניים, או נוגע במקום מכוסה בגוף, גם אתה שייך לעבודת ה'! גם לך יש פה שליחות לעשות! כל אדם ואדם יש לו חלק אחר בבריאה שאותו הוא צריך לתקן, והוא אחראי על החלק הזה, ואם הוא לא יעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה במקומו, ישאר קלקול. ואפילו שיש אחרים יותר צדיקים ממנו, יותר גאונים ממנו, הם לא יכולים לעשות את זה במקומו. רק הוא יכול לעשות את זה כי הוא קיבל את החלק הזה באלוקות. והוא לא יכול לברוח מזה, זה התיקון שלו, זה המסלול שלו, את זה הוא צריך לתקן.
אנחנו רוצים את האמת לאמיתה. מחפשים את האמת לאמיתה ששייכת אלינו, ברגע הזה ובכל רגע ובכל שעה. רוצים לדעת כל רגע מה ה' רוצה מאיתנו באותו רגע, בהקשר למשימה שלנו כלפי עצמנו וכלפי אלה שסובבים אותנו. מה מפריע לנו? מה מבלבל אותנו? מה מרחיק אותנו מהאמת? היישות שלנו, האגו, הכבוד, כל הדברים שהופכים אותנו לכעסנים, ללא מרוצים, למקפידים, למקופחים. כשאנחנו נאבקים איתם, מנטרלים אותם, מצליחים להשליך אותם מנגד, זוכים אז לשמחה עצומה, זוכים לאיזה נגיעה בפסוק הנפלא הזה של דוד המלך בתהילים "ואנוכי אשמח בה'". אתה רוצה קירבת השם? תהיה איש אמת. תתרחק מהשקר עד הקצה האחרון. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמ"ה). שקר ואמת משמשים אצלנו בערבוביה. תחשבו רק ביום אחד כמה שאלות נשאלנו ולא דייקנו? כמה שינינו? בכמה התחמקנו? וכמה ענינו במפורש דבר לא נכון? ואם כך ביום אחד, אז מה ביומיים... בשבוע... ויותר מכל אנחנו משקרים את עצמנו. שאנחנו לומדים מספיק, שאנחנו יודעים מספיק, שאנחנו צודקים.
האם אנחנו מסתכלים קודם כל על עצמנו ועל הפגמים והחסרונות שלנו לפני שאנחנו מתקיפים את השני על הפגמים והחסרונות שלו? אם היינו מסתכלים על עצמנו בעין האמת, היינו רואים שאנחנו לא יותר טובים, היינו מסוגלים לראות גם את הצדק של השני. אמת זה היסוד שעליו עומד כל הבניין. הקב"ה משתוקק לאמת. שלא נגזים, שלא ננפח, שנהיה מדוייקים.
עד הקצה האחרון. שנחנך את הילדים להגיד את אמת. שלא יפחדו מהתגובה שלנו, ההורים. כי אם מפחדים, מגיעים לשקר כמו שאומר רבנו בספר המידות "השקר בא על ידי שמקבל על עצמו פחד מבני אדם". זה נכון בין הורים וילדים, זה נכון גם בין בני זוג. כשחוששים מהתגובה של השני, מתרגלים לשקר. אך כשמרגישים שאפשר לספר הכל לשני, כשגם את הטעויות שלנו מקבלים בהבנה, ובסלחנות, אז מתרגלים להגיד רק אמת. אמת זה שמחה. אדם אומר את האמת, הוא מיד מרגיש את ה'. יוסף לא יכול להתאפק יותר והוא מתגלה לאחיו. אני יוסף. ומוסיף "ועתה אל תעצבו". עתה, כשנתגלה האמת, אין יותר עצבות, ואין יותר כעסים, ואין יותר תמיהות ואין יותר פחדים. יש רק שמחה. כשאדם מחובר לאמת שלו, הוא חי בשמחה. הוא יודע מה המדרגה שלו, הוא לא עולה גבוה מדי. התורה מזהירה בפירוש: מדבר שקר תרחק! תתרחק מהשקר. השקר הוא דבר כל כך נורא, יותר מהכל. כשאדם זוכה לבדוק כל דבר לפני שהוא מוציא אותו מהפה, איזה דבר גדול זה!
מסופר על השל"ה הקדוש שהיה לו תלמיד אחד שלא היה מוציא שום מילה מפיו בלי לחשוב ולבדוק אם זו אמת גמורה. היה בודק כל דבר לפני שהיה אומרו. שאל אותו השל"ה הקדוש איך זכה למידת אמת כזו שחדורה לו בעצמות ממש? סיפר לו התלמיד, שהוא וכל אחיו קיבלנו מדה זו מאביהם, שהיה תמיד מזהיר אותם, לומר אך ורק אמת. וכך היה מתנה עימם: אם קרה ועשיתם משהו לא טוב, שברתם, הרסתם, עשיתם עבירה ח"ו וכו', כל דבר - תבואו ותגידו לי את האמת, ולא אעניש אתכם! ולא רק שלא אעניש אתכם, אלא אני אסלח לכם סליחה גמורה, ואתן לכם פרס על שאמרתם את האמת, וגם אעזור לכם לתקן מה שקלקלתם. מצד שני- שימו לב! אם אתפוס אתכם אי פעם ששיקרתם, כל שקר שהוא, מאיזו סיבה שתהיה, אני אעניש אתכם כאלה עונשים קשים, ולא אסלח על זה כלל! כי הכי חשוב הוא, שתגידו תמיד רק את האמת! וכך, הם התרגלו לומר תמיד אך ורק אמת! אדם בחושך, רע לו, איבד לגמרי את השמחה, מה העצה שנותן לו רבינו? לדבר דבור של אמת. איזה משפט אמיתי "אבא תרחם". "אבא אני כבר לא יכול יותר". "ריבונו של עולם", עד מתי"?
יש ירידות בחיים, אבל ה' מבטיח לנו שגם בירידות הוא אתנו, רואה אותנו, מרגיש אותנו, מלווה אותנו, לא עוזב אותנו לרגע. מתוך הפרשה: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלהֹ" (מו, ד). ומובא בספרים הקדושים שבזה הפסוק מרומז כל העליות והירידות העוברים על הבן אדם. ואם הוא זוכר שה' אתו כל שניה, גם כשהוא בשיא החושך, אם הוא זוכר אז נהיה לו יותר קל. אז הוא מתחיל להבין שהכל זה רחמנות של ה', שרוצה לקרב אותו אליו, שהכל קורה כדי לרפא אותו, לתקן, לזכך, לרחוץ, לטהר, זאת המטרה היחידה של היסורים העוברים עליו. זאת האמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.