"לטפס עַל הַהַר" - כל העבודה של האדם בעולם הזה, זה לא להישאר איפה שהוא. אדם לא יכול להגיד: זה המציאות, זה הטבע, זה אני וגמרנו, נשאר במקום.
אדם צריך כל הזמן לרצות להיות יותר טוב ויותר טוב. קיבלנו סולם ענק שראשו בשמים ורגליו בקרקע ואנחנו כל הזמן מטפסים למעלה. עבודת חיים שלא ניגמרת. עבודה של זיכוך והתקדשות. עבודת הבורא זה הדבר הכי נפלא, הכי ענוג, הכי מתוק שיש. זה תמצית הטוב.
קיבלנו במתנה תורה קדושה משמים שמדריכה אותנו איך לחיות חיים טובים, חיים שמחים, מאושרים, נעימים.
קיבלנו במתנה צדיק שנותן לנו לטעום טעם אמיתי ביהדות. שמבטיח שאם נתקרב אליו הוא יקרב אותנו אל ה'. שמכניס בליבנו עם העצות הנפלאות שלו כזו התלהבות לה', כזו שמחה שלא הכרנו.
וקיבלנו כוחות נסתרים ועלומים שאם זוכים ללכת בדרך התורה, הכוחות האלה הופכים אותנו לבני אדם חדשים, למלאכים ממש, ליצורים שמעולם לא היינו ולא חשבנו שאנחנו יכולים להיות, הפוך ממה שהטבע שלנו מכריח אותנו, וזאת השמחה הכי גדולה. שאנחנו עובדים. שאנחנו משתנים. שאנחנו בכיוון הנכון. שאנחנו לאט לאט מבינים שאנחנו זמניים פה, שבסופו של דבר כולם נפגשים שם, כל אחד עם מה שהכין פה. "כי גרים ותושבים אתם עמדי" נאמר בפרשה שלנו, ואם העולם הזה הוא זמני, אז כשחסרים לנו דברים מסויימים אנחנו לא נשברים, אפשר להסתדר גם בלעדיהם כשיודעים שהעיקר הוא שם, לא פה. וכבר אמרו חז"ל, העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. כמה רחמנות יש לנו על מי שעושה עיקר מהעולם הזה, כמה רחמנות יש לנו על עצמנו כשאנחנו שוכחים לפעמים את התכלית.
"חיים של חיבור הם חיים בעולם קסום ונפלא, חם וידידותי, בעל
משמעות טעם ותוחלת, בו חש האדם כי מחזיקים בידו ומלווים אותו בכל רגע ושניה, והוא חוסה בצל השכינה. זהו עולם שמחובר ומקושר תדיר לאור האלוקי והוא עולם החיבור. היפך עולמם המנוכר והקר, הבוגדני והאכזר של המחוברים ומקושרים להבל ולתוהו, המטפחים את ישותם ומתמכרים לתאוותיהם והוא עולם הפירוד. עולם הפירוד הוא הוא עולם השקר, שמרחיק את האדם מעצמיותו, ממקור חיותו. הוא עולם מבלבל, מתעה ומתעתע בו בקסמיו.
לעומתו עולם החיבור מקרב את האדם לשורש חיותו, ומטעים
אותו את טעם החיים האמיתי, את מקור התענוג התמידי, את הנועם העליון הנצחי.
שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.