כידוע באפריקה נמצאים מכרות היהלומים הגדולים בעולם. אך אליה וקוץ בה, דווקא מפני עושרם של אזורים אלו הם מהמקומות המסוכנים בעולם.
כוחו הממשלה לוחמים במורדים, המורדים בממשלה, ושבטים אחד נגד השני, והכל במטרה לשלוט במקורות אלו של עושר.
יזם חרדי צעיר שמע על מקום כזה והחליט לנצל את ההזדמנות. לנסוע לשם לקנות כמות של יהלומים גולמיים ללטשם במפעלי הליטוש ולהרוויח מאות אחוזים. אך דא עקא הרבה מאוד כסף לא היה לו, ולכן החליט לחסוך בהוצאות בניגוד לעצת חבריו לוותר על הליווי החמוש שכל הנוסע לשם מביא איתו, ולצאת לבדו עם מדריך זול שיהיה גם שומר. וכך לא יאלץ לבזבז את כספו על עניינים צדדיים ויוכל לקנות בו יהלומים.
וכך היה. ביום שלישי הוא יצא לדרכו במטרה לחזור תוך שבוע לארץ עם כמות רצינית של יהלומים, הוא הסדיר את שהייתו במלון זול כלשהו בו התכוון להעביר את השבת, כמובן הוא לקח עמו צידנית מלאה במאכלי שבת (כי כמובן הרבה מקומות יהודיים אין שם) ולא שכח להוסיף אף קופסת קניידלאך מובחרים (כחרדי מהודר). ככלות הכל שבת זו שבת.
יום שלישי אחה"צ הוא נוחת באפריקה, שוכר רכב ולוקח מדריך שנראה אמין ויוצאים לדרך. הכבישים באפריקה גרועים והמרחבים עצומים וכך הם נוסעים שעות על גבי שעות עם כמה עצירות בודדות. הנסיעה מפרכת ומעייפת ואט אט למרות טלטולי הכביש הוא נרדם...
פתאום הרכב נעצר והוא מתעורר לשמע קולות גרוניים בהאוסה (השפה המקומית) ורואה כמה מקומיים מדברים עם המדריך.
מה קרה?! הוא שואל בפחד, למה עצרנו?! הרי אמרתי לך לא לעצור בלי הוראה ממני! אך המדריך לא עונה...
הוא מתבונן סביבו ורואה שהם בתוך כפר פרימיטיבי כלשהו, תוך שהוא תוהה הדלתות נפתחות והוא נגרר החוצה, מה עשיתי?! שחררו אותי! אני אשלם!! אך אין כל תגובה...
באיומי נשק הוא מובל לבקתה עלובה, חפציו נזרקים לצידו הוא נכבל לעמוד הדלת ננעלת והם יוצאים החוצה.
הוא מתחיל להרהר בליבו על טיפשותו שנסע לבד מבלי שומרי ראש ואומר תהילים נרגשות שיזכה לצאת בחיים מהמקום הזה.
השעות עוברות ושום דבר לא קורה לאט לאט למרות הלחץ והפחד הוא נרדם.
הוא מתעורר בבוקרו של יום רביעי כשהדלת נפתחת, נכנס סוהר זורק לו חתיכת בשר עבשה וכמה פירות ויוצא. כל ניסיון לתקשר נתקל בשתיקה. כמובן בבשר הוא אינו נוגע אכל את הפירות והמשיך להתפלל לצאת חי מן המקום הזה.
וכך עוברות השעות, דבר לא קורה אף אחד לא פונה אליו והוא נעזב לנפשו בבקתה, וכך עוברים ימי רביעי וחמישי.
ביום שישי בבוקר הוא מתעורר אך במקום הסוהר הרגיל נכנס לחדר המדריך.
הוא שאול אותו "מדוע אני כאן?" והמדריך מספר לו שהוא חבר בשבט הזה והשבט שבט קניבלי אמנם אכילת בשר אדם נאסרה במדינה, אך המשטרה לא מגיעה לכפר הזה וביום ראשון יש להם חג אז הוא הביא אותו לכאן בכדי להיות המנה העיקרית בחג...
הבחור נחרד עד עמקי נשמתו לשמוע שהוא מיועד להיות המנה העיקרית בסעודתם של אלו... ומנסה לפנות אל הרגש שירחם עליו כי יש לו אישה וילדים אך לשווא, אוזניו אטומות.
הוא ניסה גישה אחרת, לשחד אותו והבטיח לתת לו את כל כספו אם רק ישחרר אותו, עונה לו המדריך "מה אני צריך את זה? הרי נהרוג אותך ואקח את כספך ממילא". בקיצור כל הבקשות התחינות וההבטחות נפלו על אוזניים אטומות...
לבסוף אומר לו המדריך "אין מה לדבר על שחרור אבל אתה יודע מה, יש לך יומיים לחשוב על בקשתך האחרונה אותה אדאג שתקבל" והלך.
חשב וחשב החרדי מה יוכל לבקש והחליט, לשחרר אותי לא ישחררו ואף למשפחתי להעביר הודעה לא יסכימו. לפחות את השבת האחרונה אני אענג כראוי ליהודי ומה שיהיה יהיה.
הוא ביקש מהסוהר לקרוא למדריך, המדריך הגיע והוא מוסר לו את בקשתו שייתנו לו לענג את השבת כמו שצריך שיוכל לבשל את האוכל שהביא איתו לתפוס איזה דג ולהתפלל ולסעוד בחופשיות בשבת. הרי אין לו לאן לברוח בכל מקרה ולכל היותר יצמידו לו איזה בריון שישגיח עליו.
שמע המדריך והסכים. וכך הביאו לו דג טרי הוא הדליק מדורה והתחיל לבשל צרכי שבת. לפני ששקעה השמש טבל בנהר הסמוך והתכונן לשבת פצח ב"לכה דודי" מול עיניהם התמהות של כפריים אילו והתפלל. כזו תפילה כבר שנים לא הייתה לו על שערי המוות הוא מצא את אלוקיו מחדש ודבק בו, שעות ארוכות הוא התפלל.
לבסוף סיים את התפילה ופתח ב"שלום עליכם" עשה קידוש, נטל ידיים בצע חלה שהביא איתו. והכל כשסביבו עומדים אלו ותוהים כיצד יכול אדם ביומו האחרון עלי אדמות לשמוח כ"כ...
לאחר זמן הוא לוקח את המרק מוזג לקערת קוקוס ולא שוכח כמובן לשים כמה קניידלאך. הוא רואה את הכפריים מתלחשים ולפתע ניגש אליו המדריך מצביע על הקניידלאך ושואל "מה הדבר הזה שאתה אוכל?" היהודי אומר לו "תטעם ותדע" לוקח במדריך כמה כדורים ונפנה לחלקם בין חבריו. פתאום בבת אחת כולם יורקים ומקיאים... פווי! גועל נפש! איך אפשר לאכול דבר כה דלוח?! ואת זה הוא אוכל עכשיו?! ואנחנו רצינו לאכול אותו... לא יקום ולא יהיה! הם אומרים, אדם שאוכל דבר כה מגעיל לא ראוי להאכל על שולחננו!!! ניגשו אליו ואמרו לו אתה משוחרר וכלאו במקומו את המדריך שהביא להם אדם כה דוחה ומסריח.....
מטעמי פיקוח נפש שלא יתחרטו פתאום לקח את הרכב ונסע משם. הוא חזר לארץ בהודשייה גדולה ומאז לזכר אותו הנס לא סרים הקניידלאך משולחנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.