מאת מנחם מן
במדינת חלם שררה דאגה. חברי הקבינט הביטחוני חברו לזה המדיני והישיבה
נפתחה בסימן גדול של מבוכה ואי שקט. רף הילודה במדינה עלה משנה לשנה, אנשים סרבו
למות, מלחמה לא נראתה באופק ושום סופה או סערה קטלנית לא נצפתה ולא נחזתה ע"י
אנשי השרות המטאורולוגי. "אם המצב ימשך כך" אמר שר האוצר "הרי
שבתוך עשרים שנה תכנס המדינה לגרעון תקציבי עמוק שלא נוכל לצאת ממנו" הציבור
הנהן בראשו בהבנה ובהסכמה. הדבר היה ידוע להם ולצורך כך נתכנסה הישיבה בקריאת
חרום. מזה עידן ועידנים שתקציב המדינה השחוק המבוסס כולו על מיסים וארנונות חורג
מאיזונו. ההכנסות הגבוהות נעלמות כהרף עין מיד בהיכנסן. מצב כזה אם כן, של ילודה
מרובה עלול להמיט אסון של ממש על המדינה, שכן תהליך גביית המיסים נעשה רק כעבור
שמונה עשרה שנים מהלידה ואילו ההוצאות רק הולכות וגדלות בכל לידה של אזרח נוסף. ראש
הממשלה ששמר עד עתה על ארשת איפוק ממלכתית, פתח את פיו אף הוא: "שוו בנפשכם
כי כבר עתה נאלץ משרד ראש הממשלה לקצץ בתקציב המים והנרות הריחניות. במה יישאר
לקצץ בעוד עשרים שנה, בגלידות הפיסטוק?" שאל ראש הממשלה ופני היושבים האדימו.
אכן, מצבו העגום של היושב בראש היה ידוע לכולם ואיש לא ההין להביט בפניו כשדיבר על
קשיי הקיצוץ. מספר שרים וחברי קבינט ניסו להשחיל מילים ולהציע פתרונות למצב אך איש
לא הקשיב להם, שכן מעולם לא היו מתאגרפים או לוחמים בסיירת מטכ"ל ואם כן,
בינה מהיכן להם? שררה דממה דקה בחדר עד ששר האוצר סימן בידיו לשרת הבריאות ונתן לה
את האישור לדבר (זאת יש לדעת כי במדינות מתוקנות כחלם, ראש המפלגה הוא המחליט
והמוביל והוא אשר ייתן הוראות לחברי סייעתו אם לדבר ומתי) השרה עמדה במבוכה, כחכחה
מעט בגרונה, הסיטה את עינה מפני המנהיג והחלה להרצות את משנתה הגאונית בפני חברי
הפאנל. כשסיימה לדבר עמלו אנשי משמר הכנסת לעורר מספר חברים מעלפונם ולהשיב את
הכרתם שנעלמה כששמעו את ההצעה המגונה. לא ברור איך וכיצד אך הצעתה נתקבלה ברוב
קולות ומדינת חלם חישבה לנשום לרווחה. הצעת החוק של השרה הייתה גאונית וקטלנית
כאחד – משרד הבריאות יקצה משאבים גדולים למגר את תופעת ריבוי הילודה בצורה הטובה
ביותר. כל הורה שיחפוץ בכך ויגיש בקשה מסודרת לממונים, יקבל לידיו אקדח אוטומטי עם
משתיק קול ומצפון פלוס מחסנית ובה כדורי 'דום דום' המבטיחים מיתה מהירה בייסורים ויורשה
לירות בבניו למוות. ובשביל שמדינת חלם לא תוצא מחברותה בארגון האומות המאוחדות
הוחלט כי ההיתר יינתן רק בתנאי שיכוסה הילד בשקית כהה והרמטית ורק לאחר מכן יתבצע
הירי. לצורך אותם הורים בעלי מצפון העמיד משרד הבריאות מספר רופאים נטולי רגש
שיעשו הם את העבודה ויכוונו את הכדור היישר למוחו של הילד וימות. ההצעה כאמור התקבלה.
*
רגע לפני שאתם פוערים עיניים בתדהמה ומשפשפים ריסים בתימהון. רגע לפני
שאתם מבררים היכן ממוקמת חלם ומדוע היא עדיין קיימת, הרשו לגלות כי חלם היא כאן.
ממש כאן. אבל תירגעו, לא באמת הורגים כאן ילדים, זו רק בדיחה. וכמובן שלא באמת
יורים כדורי דום דום בבני אדם.. אנחנו הרי מדינה מתוקנת. סך הכל אישרה המדינה
השבוע בחסות משרד הבריאות תקציב ענק של ששה עשר מיליוני שקלים בשנה על מנת
"להפסיק את חייהם" (שימו לב למינוח העדין..) של עוברים במעי אימם. לא
באמת להרוג, לא באמת לרצוח. תרגיעו. הרי יש הבדל מהותי בין רצח מזעזע של ילדים
לבין "הפסקת חיים של עובר" לא כך? העובר הרי עטוף בשכבות המגינות מפני
המצפון וחוץ מזה שהוא בכלל לא מבין. הוא עובר.
אגב, במדינת חלם מחכים עדיין מאות חולי סכרת לאיש שיתעורר, יכה על
השולחן ויצעק בגרון ניחר כי המלך ערום. עד אז, הם ימשיכו להוציא מכיסם ולממן בעצמם
את עלות התרופות. הכסף של משרד הבריאות כבר מוקצה למשאבים אחרים שנחוצים מן הסתם
הרבה יותר.
"שררה דממה דקה בחדר עד ששר האוצר סימן בידיו לשרת הבריאות ונתן לה את האישור לדבר (זאת יש לדעת כי במדינות מתוקנות כחלם, ראש המפלגה הוא המחליט והמוביל והוא אשר ייתן הוראות לחברי סייעתו אם לדבר ומתי)".
השבמחקבחלם צריך מוזס אישור מחלמאי כדי להחליף מילה עם שר האוצר, האומנם?! חלם כבר אמרת. אנחנו חלק מאוכלוסיה זו ולא יעזור לך בית דין.