אבא הלך מן העולם כי לא היה יכול לשאת את דורנו זה - לזכרו של הרב שמואל שאולזון ז"ל ליום היארצייט ה-33 כ"ז אלול

אבא הלך מן העולם יומיים לפני ראש השנה במטרה ברורה שלא לצער יותר מדי, שלא יצטרכו לשבת שבעה עליו שבוע ימים, אפילו את זה הוא לקח בחשבון כיתום שידע צער ועינוי מהו, כל חייו היה קודש לזולת, למרות שגדל בדור ובזמן הרבה לפני קום המדינה כשלא היה כלום ויתום היה יתום לא היה מי שידאג לו, כינויו היה 'היתום ממאה שערים' אביו הלך לעולמו בגיל 27 ז"ך שנים במעשיו, היה 'עובד' ה' פשוטו כמשמעו, ואותו לקח הקב"ה בבחינת בקרובי אקדש, והשאיר בן שהיה סמל מופת ודוגמא לעסקנות אמיתית, למי אשר ישר בדרכיו, מעולם לא נגע בפרוטה שאינה שלו, היה מסודר להפליא וזו הסיבה מדוע ר' משה פרוש ור' מנחם פרוש בחרו בו לנהל את משרדי אגודת ישראל שם כיהן כמזכיר שנים רבות עד שמונה לסגן ראש עירית ירושלים

הייתי קרוב אליו עקבתי אחר מעשיו, הוא היה עסוק כל כולו עם משפחות ובעיקר לבבות נדכאים ושבורים, הוא היה מגיע לבתים הכי אומללים ודואג לצרכיהם, עד היום איני יכול לקלוט מדוע הוא לא עשה כמו אחרים שסידרו לעצמם רכב צמוד או נסעו במוניות, הוא היה נוסע באוטובוס, עמד בתור יחד עם כולם למרות שהיה סגן ראש העיר, הוא הלך ברחוב ויכולת לדבר עמו, בניגוד לזמנינו שעסקנים בורחים נותנים לך שעת קבלת קהל, אותו יכולת לתפוס 24 שעות ביממה, ומה שהכי מדהים הוא לא בדק בציציות של איש, הוא לא ביקש תעודת זהוי, עבורו כל יהודי בלי יוצא מן הכלל היה אותו דבר וטיפל בו במסירות פלאית

הוא היה מעסקני פעם, מאלו שמסרו נפשם למען הציבור, הוא לא התעשר ההיפך, הוא לא השאיר כלום מפני שעזר לכל כך הרבה משפחות שלא היו להם מכספו, במיוחד יתומים, הוא היה יתום וידע מה זה להיות יתום כשצריך היה לחפש היכן לאכול ארוחת בוקר, - כשהוא היה יתום כל יום היה הולך לאכול אצל מישהו אחר מי שהתנדבו באותו יום לתת לו אוכל - הוא ידע מה זה הוא הרגיש אותם וכששמע על יתום שאין מי שלקח על עצמו לדאוג לו הוא היה זה שעשה הכל שיהיה לו מה שהוא צריך

בשביל להמחיש את מה שהוא היה, באותה תקופה מצאנו כמה סוגי עסקנים, היה מי שאהב כותרות על מאבק נגד איצטדיונים על מערכות ציבוריות ועוד דברים כאלה שזה היה בעיקר רוח, הוא עסק בפרט, אותו עניין עוד יהודי ועוד יהודי הזקוקים לעזרה בעיריה או בכל ענין אחר, זה היה חשוב לו. הוא היה אומר כי ממאבק על איצטדיונים אין לחם לאכול למשפחות הזקוקות לאוכל, אבל מעזרה לעוד יהודי ועוד יהודי, מלפתור בעיה לעוד משפחה ועוד משפחה, עשינו משהו גדול, והשגנו את העיקר את התועלת

תפיסת עולמו היתה כי יש הבדל בין כנסת לעיריה. בכנסת עושים רוח, בעיריה חייבים להיות איש מעשה, כאן המקום להשיג תועלת עבור בני העיר, לשם כך יושבים בעיריה, להבטיח כי שירותי העיריה ינתנו לכל נצרך, ובעיקר סיוע לנצרכים, עזרה למי שזקוקים לרשיונות מוסדות ואנשים פרטיים, ואל תשכחו זה היה עוד בזמן שלרוב הציבור עדיין לא היו טלפונים

התרחק מן המחלוקת כמו מן האש, הוא לא היה מסוגל לעבור את הנעשה בימינו, עבורו זה היה הכי גרוע, מפני שהוא היה בנוי מחומר אחר כזה שלא שייך עוד לדורנו זה, העסקנות אצלו היתה בנשמה עצמותו ויחודו, ויחד עם זאת חסיד בנשמתו חסד לפנים משורת הדין

היה בעל תפילה במשך שנים, תפילתו היתה מתוקה וערבה, נוסח שכל כולו פירוש המילות. כל כך הצטערו בבית הכנסת כשהלך לעולמו יומיים לפני ראש השנה וצריכים היו שאחר ימלא את מקומו

אפשר לכתוב ולכתוב אבל לא אוהבים לקרא באריכות לכן אעשה זאת כאן בקיצור. 33 שנה בלי אבא שהיה דוגמא ומופת במידותיו, זה מה שחסר לי היום. כל מי שהכיר אותו יעיד כי הוא היה בעל מידות במלוא מובן המילה, בכל תחום מעולם לא העליב אדם, אהב את הבריות וזו הסיבה שאהבו אותו, הוא היה נוח לכולם, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, וכמי שהכיר אותו מיום היוולדי עד שהלך לעולמו, איני זוכר מעודי מידה אחת חלילה לא טובה שראיתי בו, וזה מפליא. בדרך כלל בכל אדם יש מידות טובות וגם מגונות, ואני כמי שמחפש גם את הצד האחר, לא יכול למצוא אצלו מידה אחת שאוכל לומר עליה שכאן היה זקוק לתיקון, בהחלט לא. במידות הוא היה מן היחידים בדורו, ואת זה הוא לקח עימו

חבל שלא צמחו עוד עסקנים מן הסוג הזה, בימינו לא רואים את זה יותר