מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
שלשה ימים של שבת וחג ברציפות, היה הרבה זמן
להתבונן על קבלת התורה
אבי זכור לטוב, חינך את כל בניו להיות 'בעל
קורא', וכך היה מנהגו, כשהיינו בקושי בגיל 9 כבר שינן לנו ולימד אותנו לקרא את
ההפטרה בקלף, אבא היה הבעל קורא בזכרון משה ברוב המניינים, הוא היה קורא את הפרשה,
ואנו היינו קוראים את ההפטרה, כדי שהוא יוכל מיד לפנות למנין הבא לקרא הפרשה, ואף
בנה לנו שידה מיוחדת לעמוד עליה בעת הקריאה, כי לא הגענו לגובה הבימה.
עוד קודם הבר מצוה כבר דאג לנו לבית כנסת או
שנים שיקלטו אותנו מיד בהיותנו 'גדול' כבעל קורא זקן ורגיל, ובליל שבת שאחר הבר
מצוה היה פותח לנו תיקון סופרים ומסתיר בידו את הצד הימני ומצווה עלינו לקרא, עד 3
שגיאות רק זכינו למבט ותיקן אותנו, אח"כ קיבלנו מתנת יד על הלחי על כל שגיאה
ושגיאה, כך, שידענו כי ככל שנתכונן יותר טוב ונשנן את הפרשה במשך השבוע נחסוך
פעטשאלאך בליל שבת.
אני יודע שחלק מאיתכם יזדעזעו, אבל אפתיע אתכם, עד
לפני 30 שנה זה עבד, עובדה, 12 בנים, 12 בעלי קורא.
כאשר ראה שהילד קורא טוב, דאג לו לעוד כמה בתי
כנסת (תמורת מלגה נאה על ההכנה כמובן)
אני קראתי ב-6 בתי כנסת מדי שבת, מצאת החמה עד
צאת הנשמה, ובשבת אופרוף שלי עוד הספקתי לקרא ב-3 בתי כנסת לפני הבאגלייטן בלי
שהמתפללים ידעו מה שמצפה לי תיכף.
לא פלא, שכשהייתי בישיבה (בטרם עידן הגוגל),
כאשר מגיד שיעור או הראש ישיבה היה זקוק באמצע השיעור או הסדר לפסוק מסוים היה
אומר 'פרעג ישראל אהרן', עד שאמרו על המג"ש בבדיחה 'בקי בש"ס ובפוסקים
ועם הארץ דאורייתא'
היוצא מדברנו, שיש כאלו שבמקום ללמוד לפי הסדר,
תורה שבכתב, אח"כ תורה שבע"פ, ואח"כ ראשונים ואחרונים, מתחילים מיד
בפלפול, שם 'נודע' לו מדברי הרשב"א, וברשב"א הוא 'מגלה' את דברי הגמ'
בסוגיא, ובגמ' הוא מתפלא לראות שיש על זה פסוק מפורש.
יש רמז לכך בפרשתנו, שבפרשת הנשיאים, ביום
הראשון מפרש רש''י את הקרבנות כפשוטו, ורק ביום השני מפרש''י דברי פלפול בדרושים
וגימטריאות. ללמדך שבפעם הראשונה צריך ללמוד את הפשט, ורק אח''כ אפשר להתחיל לדרוש
ולהעמיק, כדברי הגמ' בעירובין 'ליגמר איניש והדר ליסבר' (ישנן תחילה כל הש"ס
ואח"כ יתעמק בסברות)
כי אם מתחילים מיד להתעכב ולהעמיק, מתעכבים על
מקום אחד ולא יודעים משפט מפורש שכתוב בשורה הבאה. ובזה יבואר דברי רש''י בסוף
פרשת יתרו עה''פ 'ולא תעלה במעלות על מזבחי' פירש"י: והלא דברים ק"ו,
ומה אבנים שאין בהם דעת להתבזות אמרה תורה לא לבזותם, חברך שמקפיד על בזיונו
עאכו''כ. וקשה בשביל לימוד כזה צריך ק"ו? הלא מקרא מלא דיבר הכתוב בכמה
מקומות בעניינים שבין אדם לחבירו?, התירוץ: שזה בשביל אלו שמתעסקים רק בפלפולים
ואילו פסוק מפורש לא 'לומדיש' בשבילם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.