גשום בהר הבית || העולים היהודים הקבועים לא וויתרו הערבים כן

כבר עשר שנים, בכל יום רביעי חברים מקרית ארבע, בית חגי, עתניאל, נגוהות וכרמי צור מגיעים בשעה 7:30 בבוקר לשער המוגרבים ופוגשים שם חברים נוספים מירושלים, מודיעין, בית שמש, מעלה אדומים ועוד. לא תמיד כולם מגיעים, אבל תמיד יש חברים נוספים שמגיעים ומצטרפים לעליה להר הבית. היום למשל הגיעה יהודיה מחיפה שזו הפעם הראשונה שהיא עולה להר הבית.

בשער המוגרבים כבר מכירים אותם, הם ממתינים בסבלנות שיגיע תורם ועולים יחד פנימה להר הבית. בדרך כלל השוטרים בכניסה והמאבטחים האזרחיים מקבלים אותם בברכה ומנסים לא להכביד מעבר למה שההוראות המפלות דורשות מהם.

כבכל יום רביעי, גם הבוקר הם נפגשו מחוץ לעמדת הבידוק ועלו להר הבית בטהרה, למרות הגשם השוטף שירד בירושלים. השוטרים והמאבטחים קיבלו אותם בתדהמה הביטו בהם כמשוגעים, חוץ מהם לא הגיע איש, כלומר לא היו תיירים ולא מבקרים, רק יהודים שבאו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. לכן הם גם עברו את הבידוק בזריזות ובלי תור.

לפי הכללים הנוקשים, לאנשים מכובדים מגיע ליווי משטרתי צמוד בהר הבית. בתור יהודים בעלי חזות דתית, הם עונים בהחלט על ההגדרה ולכן נאלץ אחד השוטרים ללוות אותם לאורך כל המסלול למרות שאף ערבי לא היה בהר. אל השוטר הצטרפו שני אנשי וואקף עצבניים שנאלצו לעזוב את החימום ולהצטרף אל קבוצת היהודים בגשם ולהרטב עד לשד עצמותיהם.

אסף לרנר מספר: "בהר הבית לא נתקלנו היום באף מוסלמי מלבד אנשי הואקף. הערביות הצעקניות והערבים העצבניים לא הגיעו היום לעבודה או שהם הסתתרו במבנים מוגנים מגשם, נראה שהגשם צינן את התלהבותם במלחמה מול הכובש הציוני המאיים לבנות את בית המקדש - כך נוצר מצב של רוב יהודי בהר הבית.

מלבד דברי תורה על פרשת השבוע ולימוד של הלכות העבודה במקדש, הזכרנו בהר הבית את הכוהנים שעבדו יחפים גם בגשם, את האש של עצי המערכה שמעולם לא הצליחו הגשמים לכבותה, את הכהן הגדול שחכמים לא הסכימו לצרפו לבית הדין שידון בעיבור השנה מחשש לנגיעה אישית, שכן עיבור השנה עשוי לגרום לכך שיום כיפור ידחה בחודש והכהן הגדול יאלץ לעבוד בחוץ בגשם יחף לעיתים עם ארבעה בגדים בלבד, בימינו גם שמונה בגדים פחות מחממים ממעיל רגיל.

כמובן לא שכחנו להודות למי ששיכן שמו במקום, על גשמי הברכה שהוריד לנו ולהתפלל שימשיך שפע רב על עמו ונחלתו.

את הסיבוב סיימנו לאחר שעה של גשם זלעפות ללא הפסקה, רטובים עד לשד עצמותינו. יצאנו מהר הבית, אמנם רטובים, אך לאחר שעה של התעלות רוחנית והרגשת רוממות מעצם הנוכחות בהר בית ה' ומהעובדה שזכינו להיות נציגי עם ישראל בהר הבית כמעט בלי נוכחות זרה".