זעקת 'חכם שלום' מתאימה דוקא בערב תשעה באב - 'שנאת חינם' לא מה שחשבנו

מאת הרב שמואל ידיד

כעת בערב תשעה באב, ובסיומם של ימי "בין המצרים", זה הזמן לקום ולחשוב על מה ולמה ארע חורבן בית המקדש, לנסות ולמצוא תשובה לשאלה האלמותית: "על מה אבדה הארץ?"

בספר איכה (ה, יז) זועק הפסוק: "על זה היה דוה ליבנו, על אלה חשכו עיננו, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".

מי הם אותם "שועלים"?

יחזקאל הנביא (יג, ד) ממקד את טענותיו כלפי ישראל, ועונה לנו על שאלה זו: "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ", ופירש רש"י, כשיבוא אדם על פתח החורבה בורח השועל על דרך אחרת ואינו עומד בפרץ להלחם. והמדרש (פתיחתא רות, ה), מרחיב זאת: רבי נחמיה פתח, "כשועלים בחרבות נביאך ישראל היו", מה השועל הזה לכשיראה בני אדם באים כנגדו  מיד הוא בורח, כך כשועלים בחרבות היו נביאיך, שלא עמדו בפרץ כמשה רבינו".

וממשיך המדרש: למי היה דומה משה רבינו? לרועה נאמן, שנפל הגדר סמוך לחשיכה, עמד הרועה וגדרה משלש רוחותיה. נשתייר פרצה ולא היה לו זמן לגודרה ועמד הוא בתוך הפרצה. בא ארי - ועמד כנגדו, בא זאב - ועמד כנגדו. אבל אתם [הנביאים בשעת החורבן] לא עמדתם בפרץ כמשה, שאילו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולים לעמוד במלחמה ביום אף ה' ולהנצל מן החורבן. כך הוא בכל דור ודור, בזמן שהנביאים השתמטו מלהוכיח וברחו כמו שועל בחורבה, הרי זה מביא חורבן, אך בשעה שגדולי הדור קמים וזועקים לגדור גדר ולעמוד בפרץ הרי בכך הם מגינים על כלל ישראל ומצילים אותם מן החורבן.

דברי תוכחתו של הגאון האדיר רבי שלום הכהן שליט"א, שנאמרו במוצאי שבת פרשת "דברים", בה הוכיח משה רבינו מנהיגם של ישראל את עמו, הינם למעשה דברי תוכחה וזעקה, כנגד שתיקתם של אנשים ורבנים חשובים ככל שיהיו, על חורבנה של תורה. והינה מצטרפת לזעקתו של מרן פוסק הדור שליט"א, לפני כחודש כנגד רב שאינו מתאים לכהן כרב בישראל ובודאי שלא כרבן של ישראל. דבריהם הקדושים עומדים לנו כחומה בצורה, כנגד החרבת היהדות ועולם הרבנות, ולמעשה הם אלו הנדרשים ממנהיגי ישראל בכדי להגן על העם מפני חורבן.

זכינו ורבותינו עומדים בכל כוחם בפרץ על משמר היהדות והרבנות, וצערם האישי מתגמד לפניהם, ואף לא נראה כלל מול צערם הגדול על השכינה ועולם התורה כולו בחילול ה' המאיים לפתחנו.

אלו ממש דברי המסילת ישרים (פרק יט), וז"ל, "שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה, והוא מה שאמר דוד ע"ה (תהלים קלט, כא), "הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים". ואליהו אמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה' צבאות וגו', וכבר ראינו למהְ זכה בעבור קנאתו לאלהיו, וכבר הפליגו חז"ל (שבת נד, ב), לדבר במי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וגזרו דינו להיתפס בעוון החוטאים עצמם".

"ובמדרש איכה אמרו (א, לג), "היו שריה כאיילים", מה איילים הללו בשעת שרב הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך היו גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר לו הקב"ה תבוא השעה ואני אעשה להם כן. וזה פשוט כי מי שאוהב את חבירו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חבירו או מחרפים אותו, ובודאי שיצא לעזרתו. גם מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו ח"ו, ושיעברו על מצותיו. והוא מה שאמר שלמה (משלי כח, ד) "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם", כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתחלל ח"ו, אך שומריה המתחזקים להחזיקה ודאי שיתגרו בם ולא יוכלו להתאפק ולהחריש".

וראה בדברי הגר"א שם שכתב, "המהללים לרשע מסתמא הם עוזבי תורה כי כן דרך עוזבי תורה להלל לרשע", כאן נוכל גם להיוכח לאותם אלו המלבישים עצמם באיצטלא דרבנן ומנסים להגן בעד חבריהם במקום להוכיחם, עוזבי תורה יקראו.

יפי הנפש המדומים, שצרצרו בכלי התקשורת, לא ישכילו לעולם להבין זאת. ככל הנראה המושג "שנאת חינם" רחוקה מבינתם כמזרח ממערב, וכל ניסיונם לדקלם בידענות אמירות של התייפייפות ומאמרי חז"ל שטרם נמצאו, ישמשו רק לרעתם.

רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל, בספרו "יערות דבש" (דרוש י), מבקש להגדיר מחדש מהי "שנאת חינם" ומבהיר כי בזמן החורבן היתה למעשה שוררת אהבה וידידות גדולה בין איש לרעהו, אבל כדאי שנדע כי האהבה האמיתית הינה דוקא כאשר גדולי הדור מוחים ברשעים.

וזה לשון קדשו בקצרה: "הביטו וראו כמה חמור עוון שנאת חינם, בעונותינו הרבים פשתה נגע צרעת בקרב ישראל, וחס וחלילה לומר שלא היו אוהבים איש את גופו של חבירו, ובודאי שאם יקרה לאדם נזק, הלוא כולם יבואו מיד להצילו בזריזות, ואם יחלה אחד הלוא כולם יתפללו ויבקרו ויעזרו לו. היש לך אהבה ואחווה ורעות גדול מזה?

"אך זה הכל באהבת הגוף, אבל באהבת הנפש שהיא עיקר האהבה, אהבה נצחית ואהבה שסופה להתקיים, בעוונותינו הרבים אין בינינו אלא מעט, כי אם יראה איש את רעהו הולך שובב בדרך לבו, לא ייסר אותו ולא יאמר לו, אל אחי לא טוב המעשה ולא זו דרך החיים אשר דרך הקודש יקרא לו, ואדרבה יתן כמעט שמחה בלבו, ואם יראה חבירו מדבר בבית הכנסת במקום שאסור לדבר, לא ימחה בידו, אם יראה מתלוצץ, ומרבה שיחה עם נשים, מדבר ניבול פה, ודברי נרגן ולה"ר וכדומה, לא ימחה בידו כלל, אוי ואבוי היש לך שונא גדול מזה? רואה חבירו טובע בנהר ואין מוחה, זוהי שנאת חנם שהיתה בזמן בית שני. כי רבו העוברים ולא מיחו ובשביל זה נעשו פרצות רבות בבית שני שהיו כת צדוקים ויתר כתות שפקרו בתורה שבע״פ והמרו פי ב"ד הגדול שבירושלים, וזהו יותר עוון מכל העונות כי זהו בכלל כפירה, ולכן מה שאמרו חז״ל כי בבית שני היה עון שנאת חנם, הכוונה כי זהו שורש המרידה שלא מיחו בעושי רשעה, וע"י כך בא להם כל הרעה  הזאת".

דוקא בימים אלו, ימי "בין המצרים", זוכים אנו לחזות בתיקון לאותה שנאת חינם נוראה, אשר עליה מצביעים רבותינו גדולי הדורות, כגורמת העיקרית לחורבן בית המקדש. כאשר נשכיל ונבין כי מבטם של גדולי הדור אינו מבטנו, וזעקתם שיוצאת מלב טהור ללא שום נגיעות, אינה אלא מתוך אהבת חינם אמיתית וכנה לכל אחד מישראל.

אנו הקטנים לא יכולים להתיימר לנסות להבין את שיגם ושיחם של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א. אין צורך להכביר במילים עד כמה מאורן של ישראל שליט"א רואה למרחוק, די אם נזכיר את האמירה החד-משמעית שיצאה מפי קודשו אודות "בית של גויים" כדי שניווכח ונזכיר לעצמנו, כי רוח הקודש זועקת מגרונו הקדוש. ובמקום גדולים מי יעמוד. כאשר במפלגת "הבית היהודי" העזו "לקרר את האמבטיה", ולהצטרף לממשלת השמד שרודפת את עולם התורה, זו בדיוק דרכו של מי שהתורה ציוותה למחות את שמו מתחת השמים. 

***

כמה עלינו להודות ולהלל על אשר זכינו שמרנן ורבנן שליט"א הם אשר מתווים את דרכנו בדרך התורה הצרופה, ואהבתם הגדולה לכלל ישראל איננה יודעת גבול ושיעור, וכאשר צריכים הם לייסר, לא ייראו ולא יחתו מפני איש, לא כשועלים וגם לא כמו איילים, אלא לרוב יראת ה' ואהבת ישראל הבוערת בקרבם, כאשר הם מבחינים בפרצה בגדר, הינם עומדים בפרץ להוכיח עושי רשעה בריש גלי, ולזעוק: אין אנו בעלי בתים על התורה לא ניגע בה ולא נתפשר עליה.