סימנים של ירושלמי וכנגד ארבעה בנים - חלק ג':

 

חלק ג': נדבות הרבנית, ביזנס המחילה והקללה הרוסית

נדבות של הרבנית והסיפור עם הדוד

ערב אחד באמצע השבוע פגשתי שם יהודי ירושלמי אחד שרגיל לשנור. אין הרבה כמוהו, קצת גס רוח אבל ליבו לב יהודי חם, הוא מעולם לא נבוך מכלום. הוא לא מבקש נדבה, הוא בא לגבות חוב! תמיד נגרר אחריו איזה מסכן עם פנים שמוציאות דמעות, והיהודי הזה עושה עליו כסף ולוקח את החלק שלו. הוא ראה אותי וצעק: "אברהם לייב מה נשמע?". מיד הוא פקד עלי: "היום הרבנית מסאטמר מחלקת 100 דולר לכל אחד כי היא מחתנת נכד. רוץ מהר מעבר לרחוב ותביא את הצ'ק, אני אחליף לך אותו למזומן ולא אקח ממך עמלה!".

אמרתי לו: "אברהם לייב, אבל אני לא אוסף כאן כסף, אני מנגן פה בשמחות".

הוא לא הצליח לתפוס שיש מציאות כזאת: ירושלמי באמריקה ולא שנורר? גם אם באת עבור עסק, שידוך או ענין אחר, אין מעבירין על המצוות! הוא אמר לי: "אברהם לייב, אל תהיה בעל גאווה ורוץ לקחת את הכסף, זה בל תשחית!". אל תהיה שוטה המאבד מה שנותנים לו! עד היום אני מפחד שעברתי על איסור אבק "בל תשחית" שלא הלכתי לקחת את הכסף מהרבנית. אבל אז אני נזכר בסיפור של דוד שלי, ר' נחמן ישראל בורשטיין ז"ל, עם הסאטמר רב לפני 60 שנה ומה שקרה לו אחר כך עם הרבנית הפולנייה החריפה, ואני נרגע. כבר כתבתי על זה במקום אחר בהרחבה.

ביזנס של מחילות וסליחות

באחד השולחנות סיפר אברך עדין נפש מ"תולדות אהרן" שהוא נכנס לאיזה עשיר, אבל ההוא היה במצב רוח קרבי וצרח על כולם. האברך ברח משם כשגם זכה ל"שטיפה", לפני שאולי בין כן ללא יחטוף סטירה. איך שהוא מגיע לאכסניה שלו, טרם נכנס לבנין... העשיר השיג אותו עם המכונית המפוארת שלו, מתנצל ומבקש סליחה כי היה לו יום שחור. האברך בשיא התמימות אומר לו: "מחול לך אני מבין אותך", והעשיר נותן לו 100 דולר והולך.

"שלומיאל! שייגעץ! משוגע! אתה נורמלי?! מוכרים מחילה לעשיר בשביל גרושים?! מחילה מעשיר לא מוכרים בפחות מ-2,000 דולר! הייתי עושה ממנו ביזנס של חמישייה לפחות!". התברר שהבחור הזה הוא כבר דור שלישי לעושי ה"ביזנס" של גיוסי כספים למוסדות באמריקה ומנחילים לצאצאיהם את כל סודות המקצוע.

אבחנות במקצוע והקללה הרוסית

ר' עמרם הורביץ זצ"ל – איש חינוך דגול, מייסד "תורה תמימה" וקרן "ישראל דב" להדפסת ספרי ברסלב, המלמד שלי לקריאה לפני יובל שנים, שהיה יהודי חכם מאוד ושהה כמה שנים בקנדה כיועץ חינוכי בייסוד מוסדות טאהש הידועים – אמר פעם שהיחס בין הגבירים לשנוררים זה "אימת חלש על הגיבור", הוא כמו פיל שפוחד מעכבר.

לכאורה נראה כאילו כל ירושלים ובית שמש נמצאים באמריקה בשביל כסף, אבל האמת רחוקה מאוד מזה – רק אחוז קטן מאוד מהם מגיעים לשנורר. אם מדובר על 2,000 או 3,000 יהודים מתוך חצי מיליון יהודים חרדים בארץ ישראל, הרי שמדובר בסך הכל על חצי אחוז מהציבור החרדי בארץ שמגיעים לאמריקה לאסוף כסף.

ופתאום, בתוך השקט של היכל ישעיה, התפוצץ רעם! נשמעה קללה עסיסית ברוסית שהרעידה את הקירות: "יאבטבויומאט!!!". כל הטבחים המקסיקנים רצו לראות מי נרצח פה או מי נורה. הבחור החסיד שהגיע עם החתן הירושלמי לסעודה טס בבהלה ותפס מרחק. התברר ש"היהודי הירושלמי" המבוגר הלך להביא לעצמו מרק, והמרק הרותח נשפך לו על בגדי השבת. כיהודי יוצא אוקראינה יצאה לו הקללה הכי טבעית מהגרון בנוסח המוכר משם. שאלתי את הבחור, חברו של החתן שברח משם כמו מפני חיה, למה ברחת ככה? הוא ענה שאבא שלו בא לארץ עם יהודי בריה"מ... אחרי כזאת קללה הוא יודע שמיד מגיעות מכות רצח, ולכן קודם כל ברחתי.

בסוף ישבנו כולנו, סיפרתי להם סיפורים מירושלים עם אנקדוטות ושימחתי אותם ככל שידי השיגה, עד שיצאנו בריקוד ובשיר, בירכנו ברכת המזון בשמחה וכל אחד הלך לדרכו.