דברי רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו במעמד החיזוק המיוחד לאחר שיעורו בהיכל ישיבת חברון:
"ברשות ראשי הישיבה שליט"א. דברי תורה צריכים חיזוק, ובפרט בשעה כל כך קשה לבני הישיבות בארץ ישראל, כאשר לדאבוננו הקושי נמשך ונמשך, משנאי התורה מחריפים את גזרותיהם כנגדנו, ומכבידים את עולם על צווארי לומדי התורה, ולא ניתן להתעלם מהחשש השוכן בלב רבים כי הקושי חלילה יחמיר וילך, השם ישמרנו, וחובת כולנו להתחזק ולחזק אחרים בתפקידנו הגדול שזכינו בו - לשמור משמרת הקודש לשאת את ארון ברית השם ולדבוק בתורתנו הקדושה.
דוד המלך אומר "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך" ופירש רש"י, טוב היה בעיני כשהייתי סובל יסורים כדי ללמוד תורה בצער. תמיד הציקו ללומדי תורה, הצרו את צעדיהם, וניסו לפגוע בהם ולהשפיל את כבודם, בכל דור ודור הקשיים שהוצבו בפני לומדי התורה פשטו ולבשו צורה, וביתר שאת - מעת שגלתה כנסת ישראל מארצה ומכבודה. כך היא דרכה של תורה וכך גדלו גדולי התורה - "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך".
אדרבה ואדרבה, אתם בני הישיבה זוכים, והנכם מתעלמים מכל הקשיים והחששות, שקועים בחדרי תורה, ועמלים בכל לבבכם ובכל נפשכם בלימודה, אחוזים בשרעפי עיון התורה, לפענח צפונותיה, וטרודים לדעת סודה, וכך אתם רוכשים קניני נצח בתורה, וכמאמר המדרש בשיר השירים, הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו.
הצרה היא צרת רבים, וכאשר עוסקים בתורה מתוך דיבוק חברים, גם כשדרך העליה בתורה רצופה במהמורות, אך כיון שהיא דרך משותפת לרבים, והרבים חולקים את הקושי ביניהם, והיה כל העקוב למישור והרכסים לבקעה.
ואני רוצה להוסיף דבר אישי, עדיין הומה בקרבי מעת לומדי בישיבתכם, הרושם הגדול של אהבת חברים שהיתה קיימת בישיבה והכבוד הרב ששרר בין איש לרעהו באופן מיוחד, ובמכירי קאמינא שתכונות נפלאות אלו, הם מיסודות החינוך בישיבה עד היום, וכאשר צועדים בדרך התורה ובלימודה יד ביד בראשות רבותיכם שליט"א, אין ספק ששום גזירה לא תוכל להכניע את דבקותכם בתורה שדיבוק חברים הוא אחד ממ"ח קנייניה.
היה כעת היארצייט של "האלטער מסלבודקה" שהוא ביחד עם מורנו רבי משה מרדכי אפשטיין ייסדו את הישיבה, האלטער מסלבודקה כולם יודעים את מה שהוא עשה ומפורסם מאוד, ואני אספר סיפור שכולם לא יודעים, ואם יודעים אני אבקש סליחה...
היה סיפור, כך שמעתי, שפעם בא לאלטער מסלבודקה תלמיד שלמד אצלנו שנים קודמות, הוא היה אדם לא צעיר, רב ידוע, לא יודע מי היה ואולי לא כדאי להזכיר את שמו, האלטער אמר לו אתה זוכר שלמדת בישיבה ופגע בך מישהו פגיעה נוראה אישית, שלא מן הכבוד לספר מה הפגיעה, אמר הרב, כן אני זוכר.
אתה מוחל לו? כן
אתה מוחל לו באמת? כן
פעמיים ועוד פעם
כן, אני מוחל לו בלב באמת
אם כך תן לי ברכה...
אבל מה שייך אחד לשני?
כתוב בחז"ל כל המעביר על מידותיו מתכפרים לו כל עוונותיו, אז הרי אתה צדיק, ברגע שמחלת בלב שלם, ואם אתה צדיק - אני רוצה ברכה.
אולי אתם יודעים. זה הסיפור, אם אתה מוחל בלב שלם, מעביר על מידותיו מעבירים על כל פשעיו, אז כרגע אתה צדיק אז תן ברכה, מה יהיה עוד רגע אני לא יודע. זה סיפור אופייני, חז"ל אמרו והוא חי את חז"ל עד הסוף. אפשר לחזור על הסיפור הזה כמה פעמים, מרגישים טעם טוב כשחוזרים עליו, גם אם מקיימים אותו...
ואני רוצה לומר לבני הישיבה איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, הוסיפו עוד ועוד בלימוד התורה, עסקו בתורה בצוותא חדא, הידבקו בתורת רבותיכם, והתתעלו בתורה ביראת שמים ומידות טובות, ותזכו לחיי תורה מתוך שלוות - השקט.
אני רוצה לברך את ראשי הישיבה שליט"א, שירבה גבולם בתלמידים הגונים לאורך ימים טובים מתוך בריאות איתנה. ויהיה להם נחת וכל הדברים בנחת וקל. וכפי שאמרתי, כמו האנשים הזקנים שחוזרים, מותר להיות קשה התוספות, זה כן מותר, התוספות נשאר קשה לא נורא, אבל שהחיים יהיה הכל בנחת ובנעימות. אני מאחל לכם כל טוב, אני מרגיש כתלמיד לשעבר את הבן אדם לחבירו כמה זה נפלא בן אדם לחבירו ואין להאריך בזה, וזה היה אופייני מאוד, וכפי מה שאני שומע ומבין זה קיים כעת, התורשה הזו של בן אדם לחבירו לכבד את השני, לא רק להצטער חלילה בצער של השני, אלא לשמוח אם טוב לשני. אני מאריך בזה עוד פעם, כי זה האלטער הרבה חינך וככה היו תמיד לשמוח בשמחת השני
השם יעזור לכולנו, ואני מברך את ראשי הישיבה שליט"א, שירבה גבולם בתלמידים הגונים לאורך ימים טובים בבריאות איתנה אמן סלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.