התכוננו ליום חמישי גדול, יום כיפור קטן כלל עולמי, בטוחים היו כי הנה נוכיח כח, ולא רק שלא זז כלום, שלשת העיתונים החרדים זעקו כל אחד בנוסח אחר, כל עיתון קרא למשהו אחר, זה לתפילה זה לצום ותענית, והיה גם עיתון חרדי שמעטים שמעו עליו בטאונה של ש"ס שהתעלמו מן היום הזה, האכזבה ברחוב החרדי הייתה כל כך גדולה, עד שלא ידעו איך להסביר את הדברים. לא היה שיתוף פעולה מצד כלשהו, כאשר זה אמר יום אמר השני לילה, לא נמצאו מי אשר יובילו את כלל הציבור, ואין זה פלא שהכלל לא יצאו לרחובות, ומי שיצאו לימדו כי הם סיעתיים בעלי חוג מסויים בלבד, ולא כלל הציבור
המטרה הייתה להוכיח כח, ולא הצלחנו. האוירה הייתה מעורפלת, במיוחד עתה בערב ראש חודש אלול כאשר מתכוננים לימים גדולים, ועוד ביום שהחדשות לא היו טובות, שניים מן העצורים החרדים יישבו בכלא עד סוף ההליכים, דבר שבינתיים לא גרם לזעזוע רציני אפילו לא ב'עדה החרדית', והשאלה היא, אם בענין כזה לא הצלחנו להתאחד, איך ננהל מאבק רציני שיזעזע את החילונים, כאשר אין עם מי לדבר
עושה רושם שלא קולטים כי בדרך הזו אין כל סיכוי להצליח. למערכה כזו זקוקים לכולם ובלי יוצא מן הכלל. אם רוצים 'עצרת מיליון' אי אפשר לעשות זאת עם מי שממלאים בראש השנה בית כנסת גדול, זקוקים לכך את כולם מכל החוגים חסידים וליטאים וספרדים, וזה לא יוכל לקרות אם המכונים 'גדולים' לא יידעו להתעלות ולהבין שאסור שכל אחד ינהל את העניינים בעצמו, חייבת לשבת ועדה מיוחדת המורכבת מכל החוגים והעדות, ואלו יובילו את המערכה הזו
הנסיון של מי שמבקשים לכפות את דעתם על אחרים נכשל כבר מתחילת המערכה, בכל אירוע מארגנים אירועים נפרדים וזה הורס יותר מאשר בונה, אין בימינו מי שמסוגל לאחד את הכלל כולו, ולכן חייבים שכל 'גדול' ימנה עסקן או עסקנים מצידו שיישבו יחד עם עסקנים שימנו האחרים, ויחדיו יציעו תכנית פעולה שעליה יסכימו כל הגדולים
האכזבה היא כל כך גדולה, קיוו שביום חמישי תרעד הארץ והעולם, אמורים היו לארגן אלפים ברחובות ולא בתוך בתי הכנסת, זה לא ישפיע על מי שלא מפריעים להם ברחובות שלהם. צריכים היו לסגור את כל הארץ, ואת כל הריכוזים החרדים ברחבי העולם, תפילה וזעקה על מעצר הבחורים דבר שמאחד לכאורה את כולם, זה היה גורם שבעולם כולו יתעניינו וירצו להבין על מה המערכה. אבל פספסנו הזדמנות פז, בשל אי היכולת לאחד את כל הציבור החרדי מקצה לקצה לשיתוף פעולה במאבק הזה
כולם בלי יוצא מן הכלל חייבים להניח את האגו הצידה, ולהתאחד מסביב ל'מעצרים' ולאלו שיושבים בכלא. עתה יושבים לפחות שניים מן העצורים עד סוף ההליכים וזה יכול לקחת הרבה זמן, במקרה הזה גם ל'עדה החרדית' צריך להיות ענין לשתף פעולה, ולארגן משהו ענק שיוכיח לחילונים שהחרדים טובים פי כמה בארגון הפגנות שביתות ודומיהם
המאבק בכנסת שונה ואחר אבל כזה שאם לא יהיה לו גב מבחוץ לא נצליח, פרט אם ויתרנו מראש על החוק הזה. ישנם מי שאומרים כי הם לא יסכימו למספרים כלשהם שיהיו בחוק, זה יוביל למצב שבית המשפט לא יאשר. הקו החרדי חייב להיות עקבי שאנחנו לא ספקי החיילים של הצבא, זו עבודתם. הם חייבים להחזיר את מה שהיה שמי שלומד זכותו לדחות את השירות כל עוד הוא לומד, ומכאן ואילך שיעשו הם. ברגע שמחזירים את הדיחויים לבני הישיבות הרוב החרדי לא יעסוק יותר בנושא וממילא יהיה קל לצבא לגייס את מי שאינם לומדים גם ולמרות שעל פי האידיאה החרדית אסור ללכת לצבא שמחלן
בשביל להשיג חוק שמחזיר את הדיחויים לבני הישיבות, חייבת להיות אחדות חרדית מקצה לקצה, ולא להסכים לשום דבר אחר. ברגע שיתבעו מסלולים חרדים פירושו של דבר שאנו נכנעים. אנחנו לא מתערבים בכלל. הצבא צריך להיות חכם לעשות זאת בשביל לפתוח פתחים למי שרוצים ללכת ומפחדים להתבולל בתרבות החילונית
התנאי והבסיס להצלחה במאבק על חוק הגיוס זו עמדה אחידה של כל חלקי החרדים. הסיבה מדוע שעד היום לא הצליחו להעביר חוק גיוס הוא מפני שהציבור החרדי לא היה מאוחד באיזה סוג של חוק. ש"ס רצתה עסקה לפיו מי שלא לומד שילך לצבא, הליטאים רצו עסקה לפיו תנו לבני הישיבות ללמוד ומכאן ואילך לא מעניין אותנו, החסידים תבעו כי כל חרדי שחושש מעתידו החרדי בצבא שיאפשרו לו ללכת לצבא אחרי שהוא מתחתן כשהוא חזק יותר רוחנית, וכי החוק חייב להיות כזה שאינו מחייב את הישיבות וראשי החרדים להבטיח מתגייסים חרדים, זה לא ענייננו זה ענין הצבא. לא ראינו בעולם החילוני שמי יהיה אחראי על חילוני אחר שיתגייס, וכך צריך להיות גם אצל החרדים
עד כה במאבק הגדול על חוק הגיוס אנו נוחלים כשלונות אחד אחרי השני, והסיבה מפני שאיננו מסוגלים להתאחד סביב הצעה ודרך אחת, אסור שמי יכתיב לכולם, חייבים לעבוד יחד להחליט יחד, ולעבוד יחד. ברגע שכל דרשן דורש לעצמו ולאנשיו בלבד, לא נצליח בכלום
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.