בעקבות ניסי הקב''ה בהשמדת הסכנה הגרעינית מאיראן אמר הגאון רבי צבי חשין מראשי ישיבת מיר שליט"א:
הפסוק "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח', י"ז) מדגיש את הטעות האנושית העלולה להתרחש לא בשעת הישועה עצמה, אלא דווקא לאחריה. התורה בוחרת בכוונה את הפועל בלשון עבר — "עָשָׂה" — לרמז שתחושת ה"אני והכוח שלי" אינה מתעוררת ברגע ההתגלות האלוקית והנס, אלא כאשר הנס כבר נשכח, והזיכרון מתעמעם. דווקא אז, מתוך הריחוק הרגשי מהרגע הניסי, מתחיל האדם לשכתב את ההיסטוריה בליבו, עד שמאמין בטעות שכוחו הוא שיצר את ההצלחה.
והחידוש הוא: דווקא גודל הנס בשעתו מונע את הטעות, אך גם גודל השכחה שלאחריו מאפשר את העיוות. ומכאן נלמד שעל האדם לבנות כלים של זכירה — אמירת תודה, שיחה פנימית, ושימור ההתפעלות — כדי שלא תתרחש אותה "גניבת דעת עצמית" של הכחשה אלוקית.
זהו יסוד באמונה: שהאדם מצֻוֶּה לעשות השתדלות, אך עליו לדעת שכל פירות ההשתדלות באים רק מהקב"ה — לפעמים בדרך הטבע, לפעמים בניסים, ותמיד ברחמי שמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.