רגעי השבוע - פרשת בשלח, שירה
ברכת הרב לאישה הוֹדית במשרד של איש עסקים יהודי במנהטן / נקמת היהודים בנאצי בדיוק במקום בו התעלל בקדושים / סיפורה המיוחד של בעלת התשובה בת ה-60 / בית הספר הנדיר והיחיד מסוגו בעולם
א. בכוח המשלח
אי-שם עומדת לה עיירה, קטנה באופן יחסי בארצות הברית, ובשל היותה מקום מפגש לאנשי ביטחון וחוקרים שונים בתחומים נחשבים, נהפך האזור ליוקרתי מאוד, ועשירי עולם בחרו את ביתם הקבוע במחוז זה. עד כמה יקר המקום תוכיח העובדה, שכמעט ובלתי אפשרי להשיג אף פיסת קטנה, במיוחד לשם הקמת מוסד חינוכי יהודי, אותו רוצה שליח חב"ד במקום להקים, ואין כמעט יום שהוא לא טורח לשם כך, ומשוחח עם מי שרק שייך לדבר עמו ולגייסו למטרה נעלה זו.
לפני מספר שבועות, הגיעה שמועה משמחת לאוזניו: חלקת אדמה עומדת למכירה. שטח ראוי מכל הבחינות; הן במיקום האסטרטגי, ובמיוחד כזה שיתאים להקמת בית ספר יהודי, ראשון מסוגו באזור כולו, והנדרש לאוכלוסייה היהודית הגדולה במקום. רגע לפני שחלומם הגדול של השליח והשליחה הולך להתגשם, הם הבינו שהדרך ארוכה, בעיקר הפיננסית. ואז ראו בחוש את נפלאות דרכי ה'.
לפני כחמש-עשרה שנה, הגיע הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לפגישה חשובה באחד הבניינים הגבוהים במנהטן, לשוחח עם איש עסקים יהודי נכבד על צרכי יהדות רוסיה. לפתע צלצל הטלפון, המארח התנצל והסביר שזו שיחה חשובה משותפו ההודי. לאחר כשלוש דקות, פנה האיש אל הרב בבקשה חריגה: 'אמו של שותפי חולה מאוד, הוא שמע ממני שהרב הראשי של רוסיה נמצא כאן, והוא מבקש אם תוכל לברך לרפואה את אמו'. הרב נענה ברצון, לקח את השפופרת והחל לברכה; ומהצד השני הצמיד הבן הנרגש את הטלפון לאוזן אמו ששכבה בבית הרפואה בהודו, ושניהם הקשיבו ברצינות לברכות של הרב היהודי.
"בעל הקרקע התלהב שהקונה הפוטנציאלי הוא יהודי, והמטרה לרכישת השטח הוא למוסד חינוכי, ובהתאם לכך, הוא מוכן להקל ולהתגמש לקראתכם' - שמע השליח את המתווך אומר לו. לפני שסיים את השיחה על הצעדים הבאים, נזכר הסוכן בעוד איזה פרט, אולי שולי מבחינתו, אבל מטלטל לשליח: 'הוא סיפר על איזה רב בשם לאזאר מרוסיה שבירך פעם את אמו כשהייתה במצב קשה, ויש לו אליו הכרת הטוב גדולה, לאחר שהיא התרפאה באופן ניסי'... השליח נאלם דום לרגע, ואז הגיב: "הרב הזה בן משפחתי"!
לאחר יום או יומיים, המתווך שוב על הקו ואומר לשליח, כי בנוסף לכל המחוות שבעל הקרקע ציין בהתחלה, כעת הוא רוצה לתת הנחה משמעותית, לאחר ששמע על הקרבה המשפחתית של הקונה לאותו רב, עם בקשה למסור דרישת שלום חמה מאמו, שחיה בשלום ובשלווה ובבריאות מלאה...
ובכדי שאף אחד מהיושבים בהתוועדות בשבוע שעבר והתוודע לסיפור, לא יחשוב שמדובר כאן על 'מופת', הוסיף מיד הרב שליט"א בחיוך: "בצעירותי הייתי מרבה לנסוע מבית הוריי שיחיו במילאנו אל עיר הבירה רומא, כדי לסייע באירועים שונים שארגן השליח הרב יצחק חזן. באחד מהם ראיתי כי ניגשים אליו משתתפים שונים ומוסרים לו מכתבי ברכה לרבי, והוא בירך אותם מיד במקום. 'איך אתה מברך אותם כעת, כאשר המכתב עוד לא הגיע ליעדו?' - שאלתיו, והוא ענה לי, שברגע שהבקשה מגיעה לשליח - הרי זה הגיע כאילו לרבי עצמו. כי הרי 'שלוחו של אדם כמותו', ומכאן הכוח שיש לכל שליח"...
ב. ופרצת
לאחר שני עשורים של פעילות ותקומת הקהילה היהודית בעיר מוגילוב שבבלרוס, ובתום כחמש שנים של בנייה, הגיע היום הגדול לו ציפו וייחלו המוני יהודי העיר הגדולה. המרכז היהודי המפואר נחנך ברוב פאר והדר ובמעמד מרומם, שישאיר בוודאי את חותמו לנצח בליבותיהם של היהודים הרבים. אלו ראו מול עיניהם במשך השנים את התפתחות הקהילה, והצורך הגדול לבניין רב מימדים ועם פונקציות מגוונות לאכסניה מתאימה לכל זה.
בביקורי במקום לפני כשנתיים, לקח אותי ידידי רב העיר השליח הרב אלפרוביץ, לסיור בכל המבנה שהיה בשלבים מתקדמים גדולים של הבנייה. התרשמתי מטיב החומרים והעיצוב המוקפד בקומפלקס הגדול, הממוקם באחד המקומות הכי מרכזיים בעיר - בלב המדרחוב, ברחוב לנינסקייא. בו חולפים מדי יום עשרות אלפי אנשים - והוא כולל בתוכו בית כנסת מרווח, מטבח כשר ומאובזר, אולם אירועים, חדרי פעילות וכיתות לימוד לילדים ולנוער.
השבוע ביום שלישי הוא זכה לאחר יגיעה רבה, לתוצאה מרשימה מאוד. אומנם לא הצלחתי לבסוף להגיע להשתתף באופן פיזי, אבל בנפשי הייתי איתו, ולמחרת האירוע שוחחנו והוא שיתף אותי מאירועי היום. ולהלן הדברים כפי שסיפר:
"המעמד הגדול נפתח בקביעת המזוזה בפתח הראשי של הבניין. רטט של התרגשות עבר בין הקהל שענה בשאגת 'אמן' על ברכת קביעת המזוזה מפי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שנשא בהמשך נאום מעורר לכלל יהודי מוגילוב והמחוז. הרב קרא להגיע תדיר לבניין החדש, ולהביא יותר את הדור הצעיר, ולחברם למורשת היהודית הגדולה במוגילוב, שידעה ימים מפוארים עד מלחמת העולם השנייה, בה רצחו הנאצים ימ"ש עשרות אלפי קדושים הי"ד.
בקביעת מזוזות בשאר הפתחים כובדו רבנים ושלוחים רבים, שטרחו ונסעו שעות ארוכות לשמוח בשמחת שותפם בעבודת הקדוש בהחזרת עטרת יהדות רוסיה ובלרוס. כמו כן כובדו בקביעת מזוזות הנגידים או נציגיהם שהגיעו להשתתף במעמד המרומם, שהמשיך בסעודת מצווה מפוארת, ובמהלכה הוענקו תעודות הוקרה ופרסי הערכה לתורמים היקרים, לקול צלילי שירת מקהלת הילדים המשתתפים בתוכניות הקהילה ובני משפחת השלוחים אלפרוביץ.
רב העיר הרב אלפרוביץ, הציג לקהל תמונה שצולמה בשנות הכיבוש הנאצי ימ"ש, ממש באותו המקום בו עומד היום הבניין החדש, ובה רואים חייל נאצי מפקח על קבוצת יהודים שצועדת תחת הפיקוד שלהם. הרב אלפרוביץ ציין בהתרגשות, כי זו הדוגמה הכי מוחשית של הפיכת הרע לטוב והגילוי שהעולם שלנו הוא הגן של הקב"ה, כמבואר במאמר המפורסם "באתי לגני", שנמסר ללימוד לפני 75 ביום בו בא השמש והסתלק כ"ק הרבי הריי"צ נ"ע, וזרח שמשו הגדול של הרבי נשיא דורנו.
השעות המרגשות הסתיימו בתחילת כתיבת ספר תורה מהודר, שעם סיום כתיבתו יוכנס בעזרת ה' ברוב פאר והדר אל בית הכנסת בבניין שזה עתה נחנך.
אין ספק, כי פעילות הקהילה היהודית בעיר מוגילוב, קיבלה באירוע זה תנופה גדולה, הן מצד בני הקהילה היהודית, והן מנציגי הממשל שראו לעצמם חובה וזכות להגיע ולהשתתף באירוע, ואף זכו לקבל הבעת הערכה על עזרתם הרבה בכל שלבי הבנייה הגדולה.
ג. והחי ייתן אל לבו
ישבנו יחד זה לצד זה קבוצה גדולה של אנשים, שונים באופי ומהרקע ממנו באנו, אך מכנה משותף אחד הביא אותנו להתכנסות זו: הגברת אירה סיגלובא ע"ה. שלושים יום חלפו מיום פטירתה, ומשפחת הרב ברוך ומרת גולדה קליינבערג, אליהם - יבחלט"א - היא הייתה קשורה מאוד, יזמו וארגנו את ההתאספות, כדי להעלות את זכרה, וללמוד לקחים לעצמנו, בבחינת 'והחי ייתן אל לבו'.
היא נולדה בשכונת 'אלכסייבסקה', מרחק הליכה של כארבעים דקות משכונתנו 'מארינה רושצ'ה', שהיה אז כפר קטן בו גרו הרבה משפחות יהודיות. היא היתה הקטנה בבית, לאחר בן וארבע אחיות, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה. אביה היקר גויס ונשלח לחזית. בכיס לקח עמו תמונה שהוא מחזיק את בתו אירה, שהייתה אז בת שנתיים ואהב אותה אהבת נפש.
אירה עצמה לא זכרה את אביה. לאחר מספר חודשים הגיעה ההודעה הקשה כי הוא נהרג על ידי הנאצים ימ"ש, ואמה המסורה נשארה לגדל לבד את המשפחה. באווירה זו גדלה אירה באותם ימים - עליהם מיעטה לספר ולשתף, ורק השבוע התוודעתי אליהם בעת שישבנו יחד לזכרה. כעת נזכר אני, שעל אביה שמעתי ממנה לראשונה בחג סוכות זה, ורק אז הבנו בת כמה היא אמורה להיות. דבר שהפתיע אותנו מאוד, בהיותה אשה עוצמתית ומרשימה שקורות השנים והתמודדויות הרבות שהיא חוותה, לא ניכרו עליה. השמחה שפעה ממנה, האופטימיות שבה הדביקה את סביבתה, וחוש ההומור היהודי הגדול שלה רומם את רוחו של כולנו.
בגיל 16 נפטרה האם, האשה שהייתה משענת חייה. דמות של אם יהודייה, שגם שלא זכרה הרבה מסורת יהודית, היא השתדלה לקיימם, ואף אירחה בביתה מניין נסתר לתפילה של יהודים שכנים - מצוות ומעשים טובים שנשארו לנצח, ואולי אלו גרמו למהפך בחייה של אירה. בגיל 60.
במהלך חייה היא הגיעה לשיאים לימודיים, הצליחה במאבק עיקש להירשם לאוניברסיטאות נחשבות במוסקבה, שלא הסכימו לקבלה בגלל שם משפחתה היהודי, ובתחבולות מתוחכמות הצליחה להתקבל לעבוד במשרדים ממשלתיים, לעשות עסקים רבים, לטוס הרבה בעולם, בעיקר בצרפת עם השפה הצרפתית ששלטה בה היטב. והנה יום אחד היא נכנסה לכאן, לבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", ומאז לא פסקה.
בצעדים מהירים החלה לשמור תורה ומצוות, הקשיבה לשיעורי תורה, למדה המון מתוך ספרים והגיעה לכל התפילות בבית הכנסת, לאחר שעברה לגור בסמוך אליו בדירה חדשה ויפה, שהייתה עמוסה בספרי יהדות ובכל שעה פנויה עיינה ולמדה בהם. עשתה בסתר מעשי חסד רבים, והעניקה צדקות רבות לנצרכים, להדפסת ספרים, ולפעילות בתי חב"ד שונים.
זכינו במשפחתנו ואירה הייתה מגיעה אלינו לסעודות חג, ותמיד ידעה לומר דבר תורה מעניין בעיצומה של הסעודה, לצד אמרות כנף יהודיות ומשמחות. יחד עם ילדינו נתגעגע בעיקר לסעודות בחג הסוכות, עת הייתה מקפידה בכל שנה לשבת בשולחננו בסוכה הגדולה שבחצר בית הכנסת הגדול, ולא ויתרה גם בכל מזג שלא נוח. השתדלה תמיד להשרות אווירה נינוחה, עם שמחה יהודית בניחוח של פעם.
לפני כשנתיים, כשחזרה מאחת מהמסעות שלה לצרפת, פנתה לרב ברוך קליינבערג, שיחד עם אשתו הרבנית גולדה היו מאוד מסורים אליה, מסרה לו מעטפה עם כסף: "צדקה לאמירת קדיש עליי לאחר פטירתי", אמרה לו.
מרת אירה בת מאיר נחום ע"ה - את רשומה בדפי ההיסטוריה בספר הזהב של מארינה רושצ'ה, לצדן של נשמות רבות, מיוחדות ונאצלות. תהיה מנוחתך עדן ותנוחי בשלום על משכבך, ובמהרה תקומי בקץ הימים בגאולה האמיתית והשלמה. ועד אז - אנו כאן בקהילה נזכור אותך לנצח בלבנו, נלמד ונתן צדקה לעילוי נשמתך - כפי דרכך בחייך.
ולתמונת השבוע שלי: זרעו בחיים
קול מתוק של ילדים משתובבים עלה מבחוץ. זה קורה ב"ה בכל יום, אך הפעם הוא היה גדול יותר. קמתי לראות זאת, לשמוע ולהתרגש. אלו עוד עשרות רבות של ילדים חדשים, שהגיעו בבת אחת ל"חדר מנחם" במוסקבה. ועושים כעת מה שהם אינם יכולים לעשות בבית. כאן ב'הפסקה' שבין השיעורים, הם יכולים לקפוץ על מתקנים עם בני כיתתם, יכולים לטייל יחד ברחבה ולשוחח בניחותא, או לשחק במשחקי חברה שונים.
בבית אין להם את האפשרות לעשות זאת. הם תלמידים ב"בית הספר המקוון". והחבר הקרוב יושב במרחק אלפי ק"מ ממנו. בדיחה מוכרת היא בין תלמידים אלו, שאם בתחילת הלימודים אחד התלמידים נזכר ש'שכחתי להביא עפרון', המחנך מגיב מיד בחיוך: 'מי שיכול שישאיל לו לכמה דקות'. המורה והתלמידים מחייכים, ונהנים בפעם המי-יודע-כמה מהרעיון... אך מרירות קלה מלווה את החיוך.
המולת הילדים נפסקה, והם נקראו להמשך הלימודים בכיתות המרווחות בבניין התלמוד תורה. עיניי קלטו את הרב מנחם מענדל הלפרין, משוחח עם שני תלמידים. 'בהפסקה הראשונה של אוכל בין השיעורים, אצל אחד משני אלו זו ארוחת הבוקר, ואצל השני זו כבר ארוחת ערב'... מספר לי בהמשך הרב הלפרין, על שני הילדים איתם שוחח. ואלו הם אחת ההתמודדויות בניהול חדר מקוון, במדינה הגדולה בעולם, המורכבת מתשעה אזורי שעות!
שעה קלה אחר כך, ישבתי עם הרב הלפרין לשיחה קצרה, והוא - שעסק בחינוך שנים רבות - נקרא אל הדגל לפני כשבע שנים על ידי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, כדי להקים ולנהל את חדר "אור מנחם", לילדי השלוחים והרבנים ברוסיה, ובשאר מדינות חבר העמים. 'התחלנו עם חמישים תלמידים, וכיום אנו עם קרוב למאתיים ילדים', הוא מספר בעיניים נוצצות של סיפוק לאור התפתחות המוסד, כנראה היחיד מסוגו בעולם - במקביל לחדר נוסף שהוקם בארה"ב על-ידי 'משרד השלוחים'.
בתקופת הקרונה, המשיכו הלימודים כרגיל. כל תלמיד התיישב מול המחשב, והכל זרם על מי מנוחות; אנשי הצוות החינוכי שרובו גר בארץ ישראל וילדיהם נשארו בבית, היו צריכים להתמודד עם מצב מורכב זה; אך המסירות שלהם גברה על הכל, והוא היה המוסד החינוכי היחיד בעולם שהמשיך את לימודיו כרגיל.
'ואם דיברנו על הצוות, אני חייב לציין את יועצי החינוך שהוספנו השנה, יועצים לנושאים שונים בחינוך, הצופים בקביעות מהצד בהתנהלות הכיתה, עומדים בקשר עם ההורים והמורים ומנווטים נכון כל דבר הדרוש טיפול', מוסיף הרב הלפרין, על תפקודם של יועצים חסידיים מקצועיים ומסורים מאוד, הערים למורכבות שיש אצל ילדים אלו, שרמת האינטליגנציה אצלם גבוהה מאוד, אך חסרה להם אינטראקציה חברתית יום-יומית עם ילדים בני גילם אשר להם נושאים משותפים, והקשר היחיד הוא דרך מסך בלבד.
ואז הגיע הרעיון לאסוף את הילדים האלו לעשרה ימי לימוד במסגרת חינוכית קיימת, המבינה את הרקע של התלמידים האלו ויודעת להכיל אותם בהתאם. זאת מצאו כמובן כאן במוסקבה. ויחד עם שותפו בניהול, רב העיר נובוקוזנצק השליח הרב מנחם רבינוביץ, יצאו לדרך, בברכתו ותמיכתו הגדולה של הרב הראשי הרב לאזאר, ויו"ר קרן החינוך "אור אבנר" הרב דוד מונדשיין, שבמסגרתו פועל בית הספר המקוון "אור מנחם".
הקהילה תוססת השבוע איתם, הילדים המקומיים מרוגשים מהאורחים החשובים, ההורים המסורים כבר לבטח מתגעגעים - אך מעל הכל, הרבי, שבשבת קודש זו - 75 ליום הגדול והקדוש יו"ד שבט, רווה נחת מילדים האלו. זרעו בחיים!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.