מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערב שבת קודש פרשת וישב תשפ"ה.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אינני צריך להתנצל על האימייל הדחוף שהוצאתי בערב שבת קודש שעברה, אבל אני כן צריך להסביר את הכותרת הדראסטית שהכתרתי לאימייל 'למנוע חילול השם' ואגב גם להסביר את הפעולה בהרחבה, כי יש בזה מסר חשוב לצורת התנהלות החיים ולידיעת האמת הפשוטה שיש לחיות איתה ותורה היא וללמוד אנו צריכים.
בגמ' סנהדרין צו. מסופר שכאשר מת אחז הרשע, מיהרה השמש לשקוע עשר שעות קודם זמנה, כדי שלא יכבדו את הרשע בהלויה מכובדת, וכאשר נתרפא חזקיהו מחליו החזיר הקב"ה את אותם עשר שעות ואותו היום נמשך כ"ב שעות.
שאל המלך בלאדן את אנשיו: מה קרה לשמש היום שאינה שוקעת? סיפרו לו על הנס שאירע לכבוד החלמתו של חזקיהו המלך הצדיק, נתפעל בלאדן מכך וביקש מסופרו לכתוב מכתב שלומים לחזקיהו המלך.
אותו היום לא היה הסופר הקבוע על משמרתו, ולבלר אחר מילא את מקומו, שלא הכיר את סגנון בלאדן כראוי, כאשר חזר הסופר הקבוע הלא הוא נבוכדנצר הידוע לשמצה, שאל אותו בלאדן: מה כתבו במכתב השלומים? ענה לו נבוכדנצר (כנראה שמרו העתק לארכיון): שלום למלך חזקיה, שלום לעיר ירושלים ושלום לקל הגדול וכו'.
שאל נבוכדנצר: קראת לו הקל הגדול ואתה כותבו לבסוף? רוץ מהר והשב השליח עם המכתב ותהפוך הסדר:
שלום לקל הגדול, שלום לעיר ירושלים ושלום לחזקיהו המלך.
מספרת הגמ' כי נבוכדנצר רץ 4 פסיעות והשיג את השליח ונטל ממנו המכתב ושינה כמתבקש.
בגמ' מבואר כי בזכות אותם ד' פסיעות שרץ נבוכדנצר קיבל מלכות ושלט בכיפה והרבה כח ועושר וכו'.
ע"כ הסיפור בגמ'.
בשבוע שעבר, אחר ששלחתי המאמר הרגיל ונזכרתי כי את ההודיה השארתי לסוף, עלה לי הסיפור הזה בראשי וחשבתי, האם את מה שהבין הגוי הרשע הזה, יתכן שאנו בני ישראל עם קדושו לא נבין ונפנים?
ולכן סברתי כי עלי להוציא מיד אימייל שבו אקדים את ההודיה להשי"ת מיד בתחילה.
זה עתה שבתי מהתוועדות י"ט כסלו בקהילתו של בני הרב נפתלי שליט"א ראש קהל 'אור השפע'.
מה אומר ומה אדבר, הגאולה לפנינו, מתגשמת לעינינו הבטחת הנביא: 'הנה ימים באים נאום ה'... לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'', עשרות בחורים ואברכים, מכל הסוגים, נאספים להתחמם לאור באור ה' ולהתבשם מדברי חיזוק הבוקעים מעומק הלב, פוקו חזו כמה רבבות מאזינים מידי יום ומדי שבוע לדברי החיזוק של ר' מיילך ור' מנשה ישראל ושאר המשפיעים מכל העדות, הצמאון רב והנפש אינה יודעת שובע ודורשת עוד ועוד.
אשרינו שזכינו לחיות בתקופת התקומה והתחיה, העצמות היבשות של תקופת השואה קורמות עור וגידים ואורו של משיח מבליח ומנצנץ בליבות בני ישראל והניצוץ הקטן יוצא ומבעיר את כל המרחב. וימי החנוכה הבאים לטובה לקראתנו הם הזמן לספוג את האור פנימה וללכת לאורו כל השנה הבעל"ט.
נ.ב.
מה הקשר בין פרשת וישב - סיפורו של יוסף הצדיק, לימי החנוכה הבאים עלינו לטובה?
מה בצע כי נהרוג: מדוע ממון קרוי בצע?
וינס החוצה תרגם אונקלוס שברח לשוק, מה ענין השוק לכאן?
הדפיסו הגליון ותקראו את התשובות לשאלו הללו ועוד הרבה מעדנים maadoney@gmail.com
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.