עמית סגל: שני סיפורים על שני צעירים חרדים: אחד מהם הגיע השבוע למבחן תיאוריה אחרי לימודים מתישים. אבל הבוחן הודיע לו שאינו יכול: הוטלו עליו עיצומים עקב אי התייצבותו בלשכת הגיוס. השני, אח לתשעה, דווקא התגייס והשבוע נערכה השבעתו בכותל. אבא החרים, אמא באה כי אמא זה אמא. היא תפסה שם את אחד המפקדים ואמרה לו: אם הילד שלי יחזור מהצבא עם כיפה, כל האחים שלו יילכו אחריו. אם יחזור בלי, כל שבעים בני הדודים לא ידרכו פה.
אם להשתמש בביטוי חרדי קצת מתנשא, הצעירים החרדיים הם תינוקות שנשבו: לא גדלו על השילוב בין קודש וחול, בין חומר ורוח, בין המדינה והתורה. אין זה משנה אם המשבר הנוכחי יסתיים בגיוס בכפיה או בתקווה להשתלבות, יש מאה מחסומים פסיכולוגיים שהם צריכים לעבור בדרך. בהזדמנות לא חגיגית זו, האם אפשר לתהות מדוע לא קרה בשטח דבר מיוזמתו של הרמטכ"ל להקים חמש ישיבות הסדר חרדיות בגבולנו המזרחי? יש עשרות רבנים ואלפי תלמידים שישמחו למימון מלא של לימודים, אוכל, לינה בשילוב עם הכשרה צבאית. ומדוע בעצם לא קמה עדיין חטיבה חרדית?
כשצעיר חילוני או דתי לאומי מתגייס, כל המשפחה מחכה שיחזור הביתה. כשצעיר חרדי יעשה זאת, חלק מהמשפחות לא יקבלו אותו עם מדים. אז איך קרה שעד לרגע זה לא ניתן שקל להקמת "בית החייל" חדש, לבנים בלבד? האם הציפייה היא שצעיר חרדי גם ימרוד במשפחתו וגם ייצא שבת למגורים מעורבים? ומה עם היוהל"ח, הלא הוא יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים? והאם במערכת הביטחון מתעקשים בכוונה לא לגייס את החרדים הרבים שרוצים להיות בשלב ב'? נכון, זה רק חודש חיול ואלה כבר גברים בני ארבעים עם משפחות, אבל אם תיתן להם מדים והם יסתובבו בבני ברק, לילדים שלהם, עוד מעט בני 18, יהיה קל בהרבה ללכת לצבא.
זה רק צד אחד, כמובן. יש את סוגיית המקלות, ויש את הגזרים, אבל אי אפשר להשתחרר מהרושם שמערכת הביטחון מבקשת להתקין אצלה מזגן שיצנן את החום הלוהט שבו שרויים מילואימניקים, בלי שבדקה קודם אם יש הכנה למזגן. כמו הצעיר מההתחלה, גם היא עלולה לגלות שמה שעבד בתיאוריה, לא עובד במציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.