בס"ד, ערב שבת קודש פר' חיי שרה חשון תשפ"ה.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
פרשת השבוע עוסקת בקברים ומיתת צדיקים וכך יצא שאמשיך מה שהתחלתי בשבוע שעבר.
אגב: על הפסוק 'ארבע מאות שקל ביני ובינך מה היא' פירש"י 'בין שני אוהבים כמונו' היה רבינו המגיד ר' מרדכי דרוק זצ"ל שואל:
ממתי בדיוק, הפכו עפרון ואברהם לאוהבים? ומה היה משותף בהם?
והיה מתרץ שכך התכוון עפרון: אני 'אוהב כסף' ואתה 'אוהב מצוות' ובין שני האהבות הללו, ארבע מאות שקל כסף מה היא?
קיבלתי כמה פניות מקוראי המאמר שביקשו לדעת את שם היהודי המרוקאי שר' שלמה חילצו במצוקתו, אין לי מושג למה זה חשוב להם, אולי הם חפצים לספר את הסיפור הלאה והם רוצים את האותנטיות, הרמתי טלפון לראש הישיבה הרב נאשי פרידמן והוא התפלא מה נזכרתי בו? אבל ענה מיד 'מרדכי עבודקל' שמשמעותו: 'עבד קל', היינו עבד ה'. נצטערתי לשמוע שהוא כבר אינו בין החיים, תנצב"ה.
גם קיבלתי עדכונים מאברכים ממתמידים שקצת האירו את הסיפור עם חלקת הקבר שרבינו החליט להחליף.
לפני עשרות שנים נתפרסם מבצע שהציעו החברא קדישא, לרכוש חלקת קבר במחיר מוזל ובתשלומים נוחים, רבינו לא תכנן בכלל למות במאה שנים הקרובות, זכורני, כשמלאו לו שישים שנה, עשה סעודה לכבוד צאתו מכלל כרת, ואמר בחדוה, כי כעת הוא נכנס לשישים האמצעי בחייו, כי בודאי יש לו מה לעשות כאן 180 שנה.
יום אחד ניגש אליו אברך בשם פישר וסיפר לו כי הוא מתעתד לרכוש חלקת קבר באותו מבצע, כסגולה לאריכות ימים ושאל את רבינו, האם הוא מעוניין גם, אזי הוא ירכוש חלקה כפולה, לו ולרבינו. רבינו הסכים והוא הלך ורכש שני קברים בסמוך לציון אביו של רבינו.
במשך השנים, החלקה נתמלאה ואחר שטמנו שם את ר' שלמה, המחירים האמירו וכל מקום פנוי הפך ליקר המציאות.
יום אחד שלח מאן דהוא הצעה לרבינו שהוא מוכן לשלם סכום הוגן תמורת חלקתו, חשב רבינו, הלא ודאי אעדיף חלקה משותפת לי ולרבנית תחי' ומשם הכל כפי שסיפרתי, שפנה לאחי ר"ד וביקש לרכוש חלקה חדשה והמחיר שקיבל עבור האחד הספיק לשנים עם עודף.
עוד סיפרו לי, שכאשר בדק את השטח, העדיף את המקום שבחר, הן משום היותו סמוך לכביש והכהנים יוכלו לגשת קרוב אל הציון ואף התבטא בבדיחות הדעת 'כאן יעמוד ר' שלמה זלמן כהן ויעורר רחמים' (אחד מיוחד מצדיקי הקהילה).
וסיבה נוספת כי המיקום קרוב לשער הכניסה לחלקה, ממש ליד הברזים וכך תתמעט הטרחה של הבאים לציונו.
וכעת נחזור אל 'ישכר שטרן' (ז"ל, שלא נתפס) שהזכרתי לפני שבועיים.
עם ישכר למדתי בחיידר עץ חיים מגיל 3 ואח"כ גם בישיבה, עד לחתונה, היה לנו סבא רבא משותף, ר' יעקב לייב קלצקי זצ"ל וכך הפכנו לחברים מאוד קרובים ורק החתונה שלו הפרידה קצת בינינו וכעת המוות הפריד אותי לחיים.
הרבה דברים אפשר היה ללמוד ממנו, אך המרכזי שבהם, בעיניי, תמיד היה עם חיוך על פניו עד שהיה נראה כי כך היא תווית פניו.
בילדותי, הייתי הולך הרבה לביתו כמנהג הילדים ואהבתי לראות את מעשי החסד של אביו הגאון ר' יוסף שטרן זצ"ל, שלמרות היותו מרביץ תורה בישיבת 'תורה אור', החזיק גמ"ח כלים גדול בקומה שתחת ביתו ושם היו אלפי כלים נאים ומשובחים ומי שעשה שמחה בבית או באולם וחפץ בכלי פורצלן וכוסות קריסטל מרהיבות, וסכו"ם יוקרתי, היה בא ואומר כמה הוא צריך ור' יוסף היה טורח טרחה דמצוה ומרים ארגזים וסופר כמה שביקשו ולצד הכלים גם היה גמ"ח שכיום כבר יצא מהאופנה, זה היה גמ"ח של 'ראלעס', היינו, מי שרצה לצבוע את ביתו עם דוגמיות יפות, כגון פרחים או ענפים או פירות וכדו', היה לו מאות חותמות גומי עגולות וארוכות של שלל דוגמאות וזה התלבש על מתקן עם ידית שמילאו בו צבע לפי בחירת הלקוח וכך צבעו את הבית בגיוון לבבי והכל ללא שום תמורה.
לא פלא שמאותו בית צמח אילן רב פארות שכל רואיו יעידו כי הם זרע ברך ה'.
מנהג אחד ראיתי שם ומאוד מצא חן בעיניי: ברכת המזון בסעודת השבת, הם היו אומרים כולם ביחד כמו מקהלה עם ניגון מיוחד ונעים. ואני מצטער תמיד על שלא העתקתי את המנהג היפה הזה.
פעם אחת סיפרה אמו מרת שיינדל ע"ה סיפור משעשע מימי נעוריו של אבי ז"ל שהתרחש בבית הוריה.
אבי התייתם טרם מלאה לו שנה אחת, ובבחרותו היה מתארח בשבתות אצל דודיו, ואחד מהם היה דודו הרה"ח ר' חיים שטינברג ז"ל ורעיתו הצדקנית מרת מלכה שטיינברג ע"ה, שביתם היה פתוח לכל נדכא ושבור לב, למרות שהיה בביתם בנות צנועות וחסודות, אחת מהן היתה מרת שיינדל שטרן הנז' וזכו שכל הבנות הקימו משפחות מהמפוארות שבירושלים (רבינוביץ, פריימן, שטרן, כהן, גנזל).
וכך סיפרה: שבת אחת ישב אביך בשולחן סעודת יום השבת בבית הוריי שהתגוררו בדירת קומת קרקע בשכונת בית ישראל, באמצע הסעודה והזמירות, עבר שם בחור מזרחי מסכן אחד, שהיה ידוע כמי שנתקף שגעון מעת לעת ונעמד מול החלון של הסלון שלנו והחל לזרוק חפצים לתוך הבית, חצץ ופקקים ובקבוקים ועוד כהנה.
קם אביך ממקומו וניגש אל החלון ואמר לבחור באידיש 'זיי גיזונט' (תהיה בריא) והבחור חשב שהוא מקלל אותו באידיש וענה בזעם 'אתה תזיי גיזונט', וכל המסובים פרצו בצחוק, אך אביך לא הרפה ואמר שוב לבחור בקול 'זיי גיזונט או שטארק' (תהיה בריא וחזק) והבחור השתולל מזעם וצעק בחזרה 'אתה תזיי גיזונט און שטארב' וקולות הצחוק פרצו שחקים...
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.