מלחמת רבנים או 'מלחמת חוגים וקהילות'

מעטים הם הרבנים שאפשר לומר עליהם כי הם נקיים ואינם משוחדים ולאו דוקא פיננסית אלא בשל השתייכות לקהילה זו או אחרת, מונח אני בפרשה זו תקופה ארוכה למדתי אותה, קראתי הרבה מכתבים וחומר אודות הפרשה הזו, בצד אחד רבנים מאוד חשובים המתירים, ובצד אחר זועקים אחרים כי מדובר במעשה אשר לא ייעשה, וכדרכי אני לומד את הנושא ומגלה פרטים מזעזעים ממש. צד אחד סחב את הצד האחר לאדמו"ר מקרית יואל שמינה בית דין שמקבל מרות מצד אחד ולא נרחיב כאן, טעות היה בכלל ללכת לאותו אדמו"ר כאשר ברור כי הוא צד בעניין, והנה מצאו את הרבנים של הצד הנגדי מוילימסבורג מתנגדיו של האדמו"ר מקרית יואל הם יצאו לטובת האשה ואף כתבו מכתבים ואזהרות נגד הבעל - החומר כולו אצלי - ומבלי לנקוט כאן עמדה, שבל"נ ואי"ה מחר ביום שישי אשתדל לעסוק קצת בנושא הזה, מפני שיש כאן הרבה עניינים הנוגעים לכלל כולו. בדרך כלל אני משתדל שלא להתעסק עם עניינים שהם פרטיים ואין להם קשר ציבורי. במקרה הזה מדובר במעשה הפותח פתח לחורבן ממש, לומדים טריקים איך לעגן אישה כל חייה בהיתר מאה רבנים, וחייבים לעצור את זה מיד

הטענה של ערכאות היא חזקה אבל יש לה צד שני והוא שאין למי לפנות, אין היום דיינים שאינם 'משוחדים' קהילתית ופוליטית, היהדות החרדית בנויה על 'שוחד קהילתי' מן היום שאתה נולד קהילתך היא האמת וקהילתו של האחר במצב טוב בקושי קרוב לאמת. ילדים שעדיין לא למדו מינימום בתוכן ועומק מביעים דעות. אני המום לשמוע גם מי שהם בגילאי השלשים והארבעים איך שהם עמי הארץ ממש בויכוח שבין השיטות וההשקפות, לא יודעים מה זה 'חרדי'. קשה היום למצוא בית דין שהכל יסכימו עליו בלב שלם, לצערי לא מצאתי דיין יחיד שאין לו קופה של שרצים פוליטית קהילתית ואחרים, ולכן אין ברירה פונים לערכאות מפני שלא מוצאים לאן לפנות. לא הצלחנו לבנות מסגרת שתהיה מקובלת, מראש אתה יודע מה יכריעו עוד לפני שבכלל שומעים את הצדדים, וכאשר פורצת מחלוקת במשפחה, וכאשר צד אחד מתעקש, אין דרך לצאת מזה. הדרך הכי טובה לדעתי היא 'פשרה', או זבל"א שגם זו בעייתית קצת קשה להסכים על השלישי, אבל כאשר נוצרה שנאה תהומית בין הבעל והאשה או בין המשפחות כפי שזה קורה בהרבה מקומות זה חורבן ממש

בפרשה זו שדיין טאהש ממונסי נתפס בו והוא אזוק בארץ ישראל לא יכול לצאת, לכל צד רבנים התומכים בו, אי אפשר לקבוע כי רק צד אחד יש לו תמיכה והאחרים לא, ולכן הבאתי כאן את תמיכת רבני הצדדים, כולל הפשקווילים של צד הבעל נגד צד האשה. לא נמצא כל הגיון פרט לכוח שמפעילים פסיכולוגית. מי שבטוח כי דרכו היא הישרה מתמודד גם אם הזמינו אותו לבין הדין הרבני, המציאות שהתחמק מלהופיע יוצרת רושם כי הוא מפחד ממשהו, במיוחד כאשר 'העדה החרדית' הביעה עמדה הנוגדת לדעת אותם רבנים התומכים בבעל

מה שמדהים במכתב תומכי הבעל, הם מוכנים לתת את הגט רק אחרי הפקדת מיליונים דבר שלא ייעשה, האבא לא חייב כלום, זה ענין בין הבעל לאשה ולה אין כסף. ובאשר לילדים, מציע אני שתבררו מה גילאי הילדים, ומי שאינו יודע, בארצות הברית בגיל 16 הילד הוא הבוחר למי ללכת, ואם הבנים הגדולים אינם הולכים לאבא, זה לא רק מפני שהאמא נלחמת באבא, משהו עמוק יותר קורה כאן. מי שילמד את הקורה במשפחות דומות אחרות, המשחק עם הילדים הוא עד הגיל שהם מחליטים לאן ללכת. ובכל כך הרבה מקרים נראה, איך שביום שהבן או הבת יכולים להחליט בעצמם, הם פתאום מופיעים בבית האבא או האמא, וישנם מי שרוצים להיות אצל שניהם, אבל צד אחד כועס אם הולכים לצד השני

המקרה הזה אינו חדש, הבעיה הזו היא כללית, והאשמה היא של הרבנים ולא של הבעל והאישה, מפני שהם מעדיפים דיני תורה ומריבות שמכניס להם הרבה כסף מדיונים בבית הדין. אם יהיה שלום הם ישארו בלי עבודה, אם כנים הם היה עליהם לכנס ועדת מומחים למציאת דרכים איך מוציאים משפחות ממצוקות כאלו. הילדים הם אלה שסובלים יותר מן ההורים, ובשל כך בלבד חייבים היו לעשות זאת, אבל שוב, לא ראיתי רב אחד שקורה לכנס את הרבנים למצוא פתרונות לבעיות כאלו

במאבק הזה, אני לא קובע כאן מי צודק ומי לא. מה שאני כן קובע, כי אף צד אינם בענין הזה צדיקים וזה בלשון המעטה

חיים שאולזון