הוזמנתי להנחות מעמד תפילה במאהל משפחות החטופים בירושלים- כבוד גדול עבורי!
התעטפתי בטלית כי רציתי לתת מקום למסורת בתוך הערבות ההדדית במאבק הבלתי מתפשר לשובם של הנשבים והנשבות.
פתאום הגיעה אשה ואמרה לי שלא מקובל עליה שאני עטוף בטלית, זה לא קשור וזה מפריע לה. הייתי המום ואמרתי בעדינות ובחיוך שאני מרגיש צורך להתעטף בטלית וזה קשור אליי ולא אליה. היא טענה כנגדי, בלי להכיר אותי שאני פוגע בה ״ ואתם כופים עלינו כל הזמן״.
יש רגעים שרגש העלבון והפגיעות גדולים משאני יכול להכיל וזה היה אחד מהם.
אז לכל אלה שמדברים בשם האיחוד בו נדבר שפה אחת ונאמין בדרך אחת, תתחילו לשים לב שאתם בעצם מדברים על כפייה- כזו שלא תתיר לכל אדם לחיות על פי דרכו והשונה יהיה מקרב ״הנכשלים המזדנבים מאחור״ והרי השבת היא שבת זכור!
מי יתן ורוח נהפוכו תתקיים לטובה בחג הפורים וחטופינו ישובו לביתם במהרה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.