הלכות קריעת מודעות, ובו י"ג סעיפים
א. קורעין מודעות מעל גבי העמודים, הלוחות, והכתלים.
ב. כל המודעות ראויות לקריעה, ואלו נקרעות בזעם? מודעות של קהילה אחרת, של אנשי קהילתנו שאיננו מחבבין, ושל כל האנשים שאינם שונאים את הקהילות האחרות, ושל מי שנחשד שלא לרומם ולעלות אותנו על כל בריה.
ג. מודעה שהוזכר בה מרן אדמו״ר שלנו ולא נהגו בו כבוד גדול לפי ערכו, קורעין אותה מיד, ומכאן והילך קורעין כל המודעות של אותו אדם עד עולם. הגה. וכן מודעה שהוזכר בה אדמו״ר אחר והשווהו בתוארים כמו אדמו״ר שלנו, וכיוצ״ב.
ד. כיצד קורעין? מתלשים המודעה בזעם, וזורקה מיד. וי״א שראוי לשייר מעט (פחות מטפח) משולי המודעה למען יראו שתלשוה מכאן. (מקום שיש חשש היזק לתרומות, משלחים הקטנים לקרוע, ואומרים מעשה ילדות הוא ולא ידענו).
ה. בשעה שתולש המודעה יזעיף פנים בכעס כמקנא קנאת ה׳ צבאות או קנאת רבו.
ו. היה עומד אדם וקורא, לא ימתין לו, אלא מתלש וקורעו בפניו. והינוקות נהגו לדחוף הקורא מעט דרך מחאה.
ז. היה מביט בו אדם כמתמיה, יסתכל בו כתרנגול בבני אדם, כאומר מה לי ולך שוטה מאוס. הגה. ויחשוב בליבו שאותו אדם מקנא בו, ועל כן מחזי נפשיה כמתמיה.
ח. היכן זורקה? באשפה הסמוכה. ויש אומרים שישליכנה בקרקע לפרסומי קנאותא, והרשפ״ץ כתב שיש לחוש שמא יגביהנה אדם ויקרא, על כן כתב להשליכנה במקום הטינופת הסמוך לשם, ויוצא ידי שניהם.
ט. אין הקריעה דוחה שבת. הגה. אבל דוחה שאר כל המצוות שבתורה.
י. יש שנהגו לחזר אחר כל המודעות ולקורעם, ויש שלא נהגו כן ואינם קורעין אלא דרך הילוכם.
יא. אין חוששין לדברי תורה שבמודעה, וחזקה על הכותב שאינו מוציא מתוך ידו אלא דבר שאינו מתוקן.
יב. מודעה שנולד בה ספק, אין ממחין בקורע, מפני הסכנה.
יג. נתגברו פריצי עמינו, ויצאה מודעה בחתימת מרן שליט״א ועמו אחד ממתנגדיו (או מי שאינו מכבדו כראוי), לא יקרע מפני כבוד רבו, אלא מנקב סביב וקורע חתימת אותו רשע בלבד. הגה. מקום שנהגו למחוק שמו ולא לקרוע, אין משנים המנהג (לפי שניכר הכתב ויודעין מי נתכוון למחוק, ואיכא בזה מחאה מעלייתא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.