מלחמת רבנים ותוצאותיהם

היה זה פעם רב מכובד שהגיע לאירוע וביקשו שיישב למעלה בשולחן המכובדים, ולא הסכים, הוא אמר כי הוא מעדיף לשבת למטה בין הציבור ולהסתכל למעלה. תמיד הוא יושב למעלה ומסתכל על הציבור מלמעלה למטה, אני רוצה פעם להרגיש איך זה כשמסתכלים מלמטה למעלה, מה אומרים על אלו שיושבים שם למעלה, והאם הם בכלל מבינים את הציבור או שהם רק רואים דברים מלמעלה למטה, ולא ממה שקורה באמת למטה המבקשים להבין את אלו שיושבים למעלה

בחירות הוא דבר שאינו מוסיף קידוש ה' ובודאי שלא אהבה. גם אם נניח שקבוצות מסוימות עושות איזה הסכם ביניהם, ה'אהבה' היא זמנית בלבד, לצורך העניין. מניסיון חיים למדתי כי מי שהיו החברים הכי טובים לפני חמישים שנה, היום הם אוייבים. כל קשר התלוי בדבר אין לו כל כח של קיום, ברגע של אמת הם הופכים להיות יריבים. האינטרס של הרגע, זה מה שקובע, ויום אחרי הבחירות מלקקים פצעים, גם אלו שמנצחים מבינים כי מה שהיה לא יהיה עוד. הם יכולים לצעוק מהיום ועד מחר כי הם שוכחים ומוחלים לכל מי שלחם בהם, יש משהו שלא בידם, וזה הציבור, האדם הקטן למטה מסתכל על הדברים אחרת מאלו שיושבים על הבמה, הוא שואל את עצמו האם ככה מתנהגים המכונים 'גדולים' האם אכן מותר לבזות לפגוע ולהכות זה בזה ובצורה כל כך קשה כפי שזה נעשה, והאם בכלל הללו 'גדולים' או לא יותר משחקנים

כל בחירות מוריד את האימון ב'גדולים'. מניסיון חיים למדתי, גדולים שאינם מעורבים בבחירות האימון בהם הוא גדול פי כמה מאלו שמעורבים בבחירות, המפלגתיות היא הרס ל'גדלות' האדם, אי אפשר לעבור בחירות מבלי להיפגע נפשית, גם המנצחים נפגעים ואינם קולטים כי נפגעו, חלק מן הציבור מסתכל עליהם בצורה אחרת מכפי שהסתכלו עליהם לפני הבחירות

חי אני את כמעט כל חיי החרדים מאז קום המדינה, וליוויתי כל כך הרבה מערכות בחירות, ולא מצאתי אחד ויחיד מבין מי שניהלו מלחמות בחירות שלא נפגעו. כאשר הליטאים פרשו מאגודת ישראל, זה גרם לחורבן פנימי. לפני כן היו כולם עם כולם, וכיבדו את כולם, וממילא כיבדו את הגדולים של כולם. יום לאחר הפילוג ובמיוחד מאז שהקימו את 'דגל התורה', היהדות החרדית אינה עוד אותו דבר, הפכנו ל'לוחמים' אלו באלו כל אחד למען האינטרס שלו של מפלגתו קהילתו

בעבר בשנים שהייתי בישיבה בחורים וגם אברכים לא יכלו לקחת חלק בפוליטיקה. גם אלו שאיפשרו להם לסייע בערב הבחירות וביום הבחירות, למחרת חזרו לישיבה ואסור היה להיות מעורב בקורה בציבור, רק מאז שפתחו את 'יתד נאמן' בכ"ב תמוז הגליון הראשון הופיע בכג תמוז, הישיבות הפכו להיות פוליטיים, בשביל להפיץ את העיתון היו כל יום מביאים לישיבות את העיתון חילקו אותו בחינם, הבחורים לא התפללו שחרית עד שלא גמרו לקרא את העיתון, והרב שך יצא בהכרזה שאפשר לשלם ממעשר כספים על מנוי לעיתון, ומאז העולם החרדי אינו עוד אותו דבר, לפני כן להשמיץ 'גדול' היה קשה, היית חוטף מכל הכיוונים, מאז, להשמיץ גדולים הפך להיות מצוה, אצל הליטאים להשמיץ את החסידים והחסידים להשמיץ את גדולי הליטאים, החרדים הירבו במצוות האלו והחמירו בהם, מי שהצליח להשמיץ יותר את האחר היה בטוח כי הוא השיג יותר. עד היום הזה אנו חיים עולם שהתהפך, מה שהיה אסור אז הפך להיות מצוה היום, במיוחד כאשר מכים ומשמיצים בשביל הרבי או הראש ישיבה, ומי שרוצה להבין מה זה, היה עליו לשמוע בשבוע שעבר נאום של איזה 'חסיד' שהשמיץ אדמו"ר אחר והתבטא בביטויים שעוד אי"ה נעסוק בהם בהרחבה, וכל זאת למען הרבי שלו

אחד הדברים הכי חכמים כתב מרן הגר"ד לנדו במכתבו הידוע שבשל כך המחבלים הליטאים ירדו לחייו וביקשו לנדותו, הוא רצה להציל את המצב הזה ולא הצליח, קראו עליו למלחמה, כאשר טען כי אסור להילחם זה בזה, טענו אנשי הרב שך כי זו מצווה להילחם זה בזה, ועתה אי אפשר לחזור אחורנית זו מציאות שחדרה חזק, ותצאו לרחוב החרדי בימים אלה ועוד לפני הבחירות תחושו בדברים הרבה יותר חזק, תשמעו מה אומרים אלו על אלו, ה'חפץ חיים' לא ידע כמה מצוות הוא מלמד את הציבור החרדי שמאמין כי אם אתה מצביע למפלגה אחרת שגם לה יש גדולים משלהם אתה פושע ישראל, וכאילו אוכל 'דבר אחר', בעבר לפני הפיצול החרדי ידענו כי רק 'העדה החרדית' היא האוסרת את ההשתתפות בבחירות ולהם מותר לומר על הגדולים את מה שאמרו אז, הם כתבו במפורש כי מי שמשתתף בבחירות הוא פסול לעדות ועוד עניינים כאלו, הארכיון שלי מלא במה שהם אמרו וכתבו אז. היום המשתתפים בבחירות מכים זה בזה בצורה שאינה נופלת ממה שאמרו האוסרים את ההשתתפות בבחירות

אין זה משנה מי ינצח ומי יפסיד, לדעתי כולם ינצחו וכולם יפסידו, מדובר בהרבה ערים אז זה ינצח כאן וזה ינצח כאן, ויתכן צד אחד יהיה בעל נצחונות הרבה, ויתכן גם שמפלגה מסויימת תחגוג ניצחון אדיר ויצטערו על שהתחלקו עם המפלגה המתחרה חצי חצי ולא עוד, את מה שמתחולל ויתחולל אי אפשר עוד למנוע, ומה שאומרים היום, אחרי הבחירות תשמעו דברים חמורים פי כמה

אחת הסיבות מדוע שאני לא רוצה שצד מסויים יפסיד חזק בשל החשש לאלימות קשה, כבר עתה רואים זאת, ואם יפסידו יהיה חשש ללכת ברחוב, ולכן ישנם מי שמתפללים שחלילה לא ייצאו בשן ועין כי אז לא נותרה להם דרך פרט לשפך דם כפשוטו.

 בשורות אלו אני עוסק במעמד הרבנים ראשי ישיבות ואדמורי"ם, מעמדם שפל כבר עתה ויירד הרבה יותר אחרי הבחירות בגלל מצב בלתי נמנע

יום אחרי הבחירות, אולי בגלל התוצאות ימצאו מי שיבינו כי על האדמורי"ם ראשי הישיבות והרבנים לצאת מכל ענין הבחירות, חייבים לעשות סדר כזה שה'גדולים' אינם חלק מזה, ככה ישמרו על כוחם ומעמדם ובעיקר השפעתם הציבורי. במצבנו, הם חזקים בקהילותיהם, אבל אין אחד ויחיד שיש לו השפעה על הכלל כולו. בעבר היו כאלו, והיום אנו יתומים ואין אב, ומצב זה יילך ויחמיר אם נשאיר את הדברים כמות שהם. הציבור הולך וגודל, ומשחיתים דורות כבר מילדותם. ילדים מחרפים ומגדפים רבנים וגדולים, ככה מחנכים אותם. זה התחיל אצל הקנאים והיום שומעים זאת גם בקרב הציבור המשתתף בבחירות, ואוי לדור הבא הלומד כי זו דרך התורה, ובשביל להיות בן תורה אמיתי עליך לחרף ולגדף את הראש ישיבה האחר את מי שמצביעים למפלגה אחרת, כפי שזה קורה עתה

בעיני התוצאה לא חשובה עוד, הנזק כבר קיים, בדרך כלל נזק משתדלים לתקן, אבל האם שייך לתקן כאן, או שמא דווקא בגלל המכות שיקבלו המצב יחמיר, ימתינו בפינה ויכו זה בזה ובענק

חיים שאולזון