תורה מגנא ומצלא - השלמת הדברים
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
כתב לי
קורא ערני תגובה לכתיבתי כאן אודות 'המחלוקת באחרונים איך נכון ללמוד פשט בגמרא של
תורה מגנא ומצלא' ואביא מדבריו:
-
- -- --
בנושא
שקרים קדושים
אני
ממש לא הבנתי את דבריך בטור האחרון,
אני
מבין שיכול להיות פסיקות הלכה שונות כתוצאה מלוגיקה שונה או בחירה של פירוש מסוים. אבל על כולם מוסכם שלפרשנות יש גבולות ואי אפשר להוציא את הטקסט מהקשרו
לגמרי.
לדוגמה
אם משתמשים בחזל של תורה מגנא ומצלא אתה לא יכול להתעלם מהפירוש שם שמדובר על הגנה
מחטא.
ואם
מצטטים רמב"ם בסוף שמיטה ויובל, ובוחרים להתעלם מכך שבהלכות מלכים הוא פוסק
שאפילו חתן מחופתו אז זה לשחק לא לפי הכללים.
-
- - -
- -
ראשית,
אני מודה שכתבתי דברים לא מדויקים. רק שחשוב להבין היכן הדברים נכתבים ומה מגבלות
הכתיבה שבהתאם. הדברים אמנם כבר נאמרו כאן, אבל ייתכן שאתה קורא חדש בדברי ולכן
אשוב עליהם.
ראשית,
ההגדרה שלך את המצב כ'שקרים קדושים' מדויק הרבה מעבר למה שאני מרשה לעצמי לכתוב
כאן. אכן מדובר בשקרים ברורים, שקודשו עם השנים והיחצנים. דא עקא שרוב הקוראים כאן
גודלו על ברכי שקרים אלו ובתוך חבילת המודעות שלהם בלולה גם האמת הוודאית, שמי
שמכחיש משהו משקרים אלו, הינו כופר וחולק על הגדוילים, והקב"ה וכו' וכדו'.
דברים שאינם יכולים להתקבל אצל מי שגדל על 'אמיתות' אלה. חלק גדול מאלו שגדלו
בחסידויות, יכולים לראות את הבלוף השקוף והמשחקים של רבעס אחרים, אבל לא את אדמ"ורם
הם. אחד מגדולי הדור (לא. לא מאלו שקוראים עליהם בעיתונים, שהרי גדול אמיתי הוא)
אמר לי שרוב ככל הציבור שלנו הם 'תינוקות שנשבו לבין החרדים'. ודפח"ח.
הטענה
שלך היא שלא דייקתי כשכתבתי שאפשר להבין את הגמרא בשתי צורות, כי פשוט הוא שהנאמר
בגמרא הוא עניין ההגנה מיסורים (ולא מיתה. רשיז"ל במקום) ויצה"ר. אעיר
בזה, שהגם שאני כותב שהכתוב אינו מוגה, בכל זאת אני עובר עליו פעמיים לפני שליחתו
(ועודו 'בחזקת שאינו מוגה') ומן הסתם יש
מחיקות ושינויי לשון. למשל, אעתיק כאן את שכתבתי ותוכל להיווכח שהיה
תיקון-הגהה. 'חושבני שתמיד ניתן להתווכח
על מובנה או משמעה של הציטטה שבכותרת, למי שלומד את הגמרא ללא הקדמות או דעה
קדומה'. כד תעיין היטב תבין שהסיום 'למי שלומד את הגמרא ללא הקדמות או דעות
קדומות', מעיד שלפניו היה כתוב שיש ברירות ובהירות בגמרא. מחקתי את הברירות
והבהירות ובמקום זאת כתבתי היפוכם של דברים 'תמיד ניתן להתווכח'. זו הסיבה שהכתוב
אינו בחזקת מוגה כי בהגהה הבאה הייתי צריך להתאים את ראשית המשפט לסופו.
אנחנו
נמצאים כאן באכסניא מהמעולות שיש בציבור החרדי. בעל הבית נמצא במחלוקת אצל הרבה
בעלי ריב, עד כדי שהם לא תוקפים את הנאמר כאן, מחשש שרק ירבו הקוראים. עם זאת,
צריך לזכור שרוב הקוראים הינם כנ"ל וצריך חכמה משולשת לכתוב לברי הדעת בין השורות
כך שתוכלנה להיקרא גם על ידי שאינם. לזה רמזתי בסופה של הכתיבה שאני מותיר את
הדברים להבנת החכם, כי האמת הצרופה קשה היא לקבלה וקשה לכותבה במקום שאפשר לכתוב
באותיות רש"י (כמה סמלי ומייצג. הרי רש"י' עצמו לא ידע כתב
רש"י...).
לגופם
של דברים, תמיד ניתן להתווכח על הכל. לא רק שניתן להתווכח אלא שהמציאות סביבנו
מראה שרובא דעלמא ממשיכים להחזיק באמיתות שקריות וטוב להם בזה והם אפילו חושבים
שהם הולכים בדרכה של תורה ושסופם יורשים גן עדן...
ואם
בחכם בית מדרשי עסקינן, אעיר שאין הדבר נכון שאין למדים הלכה ממדרשים להלכה ,
כי במקומות שבהם האגדות והמדרשות אינם מכחישים את דברי חז"ל בתלמוד שלנו או
תלמוד הירושלמי, אלא מוסיפים עליהם, לומדים מהם וסומכים עליהם (ספר הישר לר"ת
סימן תריט).
והרבה פסקי דינים הושתתו על מדרשים ואפילו על אמונות אישיות של גדולי הפסוקים
ואכ"מל.
ולסיום.
ההפניה שלך לרמב"ם בסוף הלכות הוא אחד מגדולי השקרים שבדור. כבר
התבהרו כאן הדברים, שרק מי ש'פרק מעל צווארו עול החשבונות אשר בקשו
בני האדם' וכו', הוא המתקדש קודש קדשים. במציאות שלנו, רוב מוחלט בהחלט של המקבלים
פטור מהיות בני אדם אחראיים, מוסריים ואנושיים (פטור הקרוי 'הסדר תורתו אומנותו').
אינם מעבירים מעליהם כל עול גשמי ועסוקים וטרודים איך לשרוד כלכלית.
כיום,
לא רק שמי שלומד כמה שעות ביום 'זכאי' לפטור, אלא כל מי שכיפה שחורה לו על ראשו,
נכלל בפטור הגורף הזה. נכון שהצבא צריך לעשות הרבה כדי לאפשר לחרדים לקיים המצווה
להציל ישראל מיד כל צר ולא להוות איום על חרדיותם. אבל אם היינו רוצים, כבר מזמן
היו גדודים של ויז'ניץ, בעלז וכו'.
ואידך,
זיל גמור.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.