דבריו הגלויים של המחוצף שליט"א – שהעז להביא בפומבי את פסקי השו"ע באו"ח וביו"ד ועוד לטעון שיש לחיות על פיהם, גררו תגובות נגד חזקות (כולל מאמרי מערכת ביתד והפלס), שהרי לא יעלה על הדעת שמישהו יעז לפסוק הלכה נגד המקובל במחוזותינו, וכבר פסקו גדולי עולם - בהישענם על 'עת לעשות לשם הפרו תורתך' – שבימיהם צריך לנהוג בהיפך השו"ע, בשל החובה לשקם את עולם התורה. עד מתי תמשיך העת לעשות? עד שיחול שינוי מהמצב בו פסקו? ומי ידע/יעז לומר שהשתנו הזמנים? אין לדאוג לכך, משום שאנחנו רואים תדיר (וגם במקרה זה) שהתורה מתחדשת בכל עת ובעז"ה וניהולו, יתוקנו הדברים כפי הנצרך והמתאים.
בעת
קום המדינה, כשחילות הערבים תקפו מכל צד, הוציאה אגודת ישראל קריאה לכל חבריה
להתגייס, וידוע שאפילו בחיר תלמידי החזו"א - הגר"ג נאדל זצ"ל -
התגייס (כנראה סבר שאינו במדרגה של 'הולך ישר' ו'הסיר חשבונות בני אדם', כדלקמן).
לי הקטן אין כמובן ס"ד לידע דבר ברור בזה. כיום מקובל שלא מתגייסים ('אפילו
אם יגייסו אותנו לחיל 'לימוד תורה' לא נתחייל') ומקובלות העניין מביאה לכך שרוב
מוחלט של הנוגעים בדבר, אין מצפונם נוקפם, על שאחרים מתים במקומם.
במציאות, רק חלק מקהל הדוחים שירותם בטענת 'תורתי אומנותי' אכן עסוקים כל שעות הסדרים בלימוד תורה. ב"ה שאכן יש רציניים ששמים עיקר זמנם ועיונם על התורה והעבודה, אבל אחוזם בקרב מחננו ידועה לכל. אגב, יש בזה הפרש בין הליטאים לחסידים ועוד יותר לצ'אלמערס (שם אחוז הפטורים מגיוס, מתחרה בזה הצפון תל אביבי...).
אחרי שאומר שוב שאין דעתי שווה כדי לחלוק על אי מי – ובוודאי שלא על מי שמרגיש חובה וזכות לקבוע הדברים לציבור כולו – אשלים שלכאורה יש מדדים ברורים כדי לדעת מי באמת זכאי, עפ"י דין, לקבל פטורים והנחות מחובות הכלל. השאלה אם מי שאינו עומד בכללים הללו, רשאי להישמט מחובותיו, מוטלת על בעל השאלה. לא על לבלר כויפער כמוני.
כדי לצדק את השתמטותנו ממילוי חובתנו ההלכתית להגן על ישראל מכל צר, אנחנו נוקטים שתי טענות. כלפי פנים אנחנו טוענים שהתגייסות לצבא תביא בהכרח לירידה ברוחניות ולכן יש לנו דין של 'מתו אחיו מחמת מילה'. מוכרת לכל שאלתו של ר' שלום שבדרון זצ"ל 'כתוב בתורה שמי שיש בו אפילו עוון קל, חוזר מעוכרי המלחמה, אז כיצד ייתכן שאחרי שרק הצדיקים ביותר גויסו, באה פרשת אשת יפת תואר והצדיק של אתמול אינו עומד בפיתוי קל וגס שכזה?' הוא הקשה והוא תירץ 'כאן לפני צבא, כאן אחרי צבא'...
כלפי חוץ אנחנו מביאים את שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות שמיטה ויובל (יג, יג) 'ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעה את השם והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים וכו'" ועל שכזה אנחנו קוראים כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ;
אבל, אם אתה לומד פחות ממה שאדם נורמלי עובד (שני סדרים – מלאים - הם 7.5 שעות. לעומת 9 שעות ביום של עובד רגיל) ומקבל שלשה חודשים בשנה 'חופש', (לעומת שבועיים בשנה, כמו עובד מתחיל), במה אתה מוסר נפשך או קשור לתורה? אתה הרי לומד פחות מעובד נורמלי!! לכן, משמח לשמוע שלאחרונה התחילו לדבר אצלנו במושגים של ללמוד עשר שעות ביום. נכון שכרגע זה עדיין 'מבצע' ומנסים לגייס אברכים שיסכימו ללמוד עשר שעות ביום ומחפשים תורמים שיסכימו לתרום למטרת המבצע (ולא למטרת החזקת התורה כמקובל = בערך 40% פחות מעובד נורמלי, כנ"ל). אבל זה מעורר תקווה שבסוף זה יהיה כמו בגזירת פרעה וכולם יהיו מחויבים לעמוד בזה – ומי שלא, יוכר כמי שהשתמטותו אומנותו.
דברי הרמב"ם פשוטים וגלויים: מי שנדבה רוחו והבינו מדעו (ולא מי שנסחף אחרי פרסומאים) ועומד לפני השם והולך ישר והסיר מעליו כל חשבונות בני אדם וכו' אבל מי שמסילות מחשבתו יצוקים דולרים ועסוק בחישובים איך יגמור את החודש ואיך יסובב את מי כדי לקבל פטור/הנחה כלשהי – או איך יגנוב עוד קצת מהקופה הציבורית וכדו', לא חשבונות ארץ הסיר מעליו, אלא חשבונות שמים ר"ל.
מתי אדם נבחן אם הוא אכן 'בן תורה'? בבין הזמנים
וביומי דפגרי. ומי שבימים כאלו אינו שוקד על תלמודו עשר שעות, כרגיל, בל יכנה עצמו
'תורתו אומנותו'.
כמה כאלה אתה מכיר?
לפחות שנהיה כנים עם עצמנו פנימה.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות
וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.